סינגלים חדשים

אני לא מת על זמרות בעלות קול קטן שנותנות לגיטרות חשמליות לכסות אותן. זה מה שקורה בשיר הזה. עדי כהן עברון (בוגרת רימון, עברה שיקום ממושך אחרי תאונה קשה) שמסתייעת ברן שם טוב, לא מצליחה להעביר את הסיפור. היא נשמעת

שנה חדשה מעוררת תקוות, אבל עדיין לא עונה על שאלות שאין עליהן בד"כ תשובות – ומה יהיה עם הצער, הפער והחסד שהבטיחו פעם ומה יהיה עם חלום שחלמנו בתום. תום – זה מה שבולט בטקסט של אביגיל כהן.  שיר איטי,

אנחנו באגן הים-התיכון. השירים הרומנטיים מחפשים קולות טובים, ואצלנו כל ערב נולד כוכב חדש. האינפלציה אינה רק בכוכבים אלא בשירים במנגינות הרומנטיות האלה, בטקסטים הכאילו-נואשים. בחוץ יש גשם, והוא, האוהב הרוס עד "כלות הנשימה" (עוד קלישאה מיופייפת טיפוסית) כי האהובה

אני מכיר את ברק חנוך בעיקר מההופעות שלו כגיטריסט (מצוין) עם אלון אולארצ'יק. לפי דף הביוגרפיה, את חשיפתו הראשונה קיבל במופע "נדודי שינה" עם שלמה גרוניך, ויש לו עוד כמה תחנות בדרך שקצרה היריעה שבבקורת הזו לפרט. השיר החדש, למעשה

בחנות מתחת לבית המלון, זיהה המתבונן אישה בעלת תסרוקת (ולא ככתוב בשגיאה בשיר "עם תסרוקת") דומה לזו של האישה שהוא מכיר, עד כדי כך שליבו החל לפעום. אולי זו היא עצמה? שירתו הנינוחה של צור אינה מעבירה את הלמות הלב.

בסופו של דבר, ולמרות כול הרע, נולדנו לאהוב, שר עוז צמח בטון נוגה. ואליו מצטרפת בקול תשוקתי העזר כנגד – גלי שדה. מה קרה? אז איש אחד לא ידע לנשום את כול הרע שבאוויר, והילדה לא יכולה הייתה לפתור את

היפתי הזה, מבשר לנו דף הביוגרפיה, הוביל קמפין הלבשה בארה"ב, תיפקד כמתחן ב"פספוסים", הגיש פינות בתוכניות נוער, השתתף בסרט. לפני שהסקרנות לוקחת אותי אל אתר האינטרנט שלו (www.ifty.co.il) אני רוקד לצליל ההיפ הופ האפרו קריבי שהוא רקח לכבוד הקיץ. אם

להחזיק מעמד, למרות שאין תשובות לשאלות. להחזיק מעמד זה סוג של פשרה שאתה עושה עם עצמך. להחזיק מעמד – למרות העיתון של אתמול, ואלה שדחפו לפה שלך חול. להחזיק מעמד זו הליכה על חבל דק בתקווה שלא תמעד. השיר הזה

לפעמים האקטואליה זועקת, ומי שאמר שהמוזות שותקות כשהתותחים רועמים, לא חשב כנראה פעמיים.. אצל יהודה מסס, המצב הפעיל את כול מרעומי היצירה. השיר הוא בכייה-צעקה-תחינה על ארץ אוכלת יושביה. מסס מבקש מנוחה מהארץ האהובה, זו שממשיכים להניח על עפרה הרבה

לפי המטפורות התנכיות – משהו קשה קורה. אצל בלחסן, ממייסדי להקת אלג'יר, יש עוקד ונעקד, יש קורבן על מזבח, יש צייד וניצוד, עולם בוער, ואז מקבלים גם הסבר לפשר הטראומה – "כבר בגיל צעיר הבנתי – ההתחלה היא ריק הסוף

החיים מלאי דרמות. במוסיקה אוהבים לייצר דרמות, או לפחות לנסות לייצר. אביב גפן קיבל פרוייקט. יש חוזה, יש אולפן, הקהל ממתין לדיסק המיוחל. איך עושים מזה דרמה? בבקשה. הנה המתכון. לוקחים קצת פלסף ("הכל יכול לקרות") מוסיפים יענו משהו אישי

יהודה מסס ששר כאן בדואט עם מאיה אברהם אמנם לא הלחין את השיר, אבל הלחן של ארקדי דוכין הוא מהסוג המחניף של "עלש" שהוא כתב לדואט של ארצי את בוסקילה. כאן זה דואט מסס את אברהם, שיר מחמם לב משמיעה

הקלילות הקצבית הזו רוצה להיות סטירה צינית על יושבי רגל-על-רגל בבתי הקפה של העיר הגדולה, חבר'ה עם טי-שירט'ס פוליטיים שרוצים להציל את העולם או לפחות "לעשות משהו" על אספרסו וקרואסון. תערובת של שירה וראפ, במוסיקה שהיא לאונג' חופים קל שאולי

הקלילות המלודית-קצבית שנותנת לאוזן להתפנק על השיר כבר בהאזנה ראשונה. וגם הטון הנסטוביצ'י קייצי ונעים. אז למה להתעמק במילים? אל תתעמקו, הגם שיש כאן כמה עניינים רציניים שלא בטוח שטל שגב נתן את הדעת לעומק על המשמעויות שלהם: "רק שני

קליאן שר שלא את הכול צריך לדעת, אבל, ומכול מקום – באהבה הוא רוצה לגעת. נו, טוב. מי לא. העיבוד העשיר לכלי מיתר וקצב אינו יכול לשמש עלה תאנה לשיר חלש (כולל סימפול של דיוויד בואי מ-"1984") שאינו אומר כמעט

הלו, כאן יוסטון, החלה הספירה לאחור. כך נפתח השיר. גימיק נחמד. מה זה שייך לשיר? נעבור לשיר: היא מפרקת לו את הצורה כמו לגו, והוא משתחרר ודוהר כמו רכבת הרים. אבל הכי סיקרן אותי תפקידו של הירח הסול בשיר. אשר

גוסטו שולח אותי על הצליל הפותח לעמיר בניון. זה קיים טיפה בעיבוד, בטח באקצנט, בטח באווירה, גם קצת פלמנקו. מה שלא לקח אותי לבניון זה הטקסט החלש (הוא לא נתן לה כלום, לא מחזיר אהבה, משאיר קצת תקווה ליום שאחרי,

יש משהו יפה בשירה של איתי גלוסקא, אלא שלמרות שהוא יודע לטפס יפה בסולם האוקטבות, עדיין דרוש שיפור בשירה, פחות מניירה ויותר אמת, יען כי הטקסט הזה לא ממש הגיע. הגיעה יותר הפראזה היפה של הגיטרה החשמלית. הוא שר על

הבחור מחורמן-מחומם עליה, אך לדאבונו הוא לא בראש שלה. בכל זאת, לפי הטקסט הפשטני הזה הוא חש שהוא יכול להבעיר בה אש. אז מה יבקש?  – קצת זמן. מה יעזור הזמן? וכמה הוא צריך? חודש, שנה? אם הוא יכול להבעיר בה

הבנאדם רוצה לברוח "רק לרגע אחד", להיות חופשי, להיות נקי, להיות הוא עצמו. מה שנקרא רק לטעום טעם חופש. נו, טוב צריך  להאמין לעידו לדרמן שזו תחושתו, כי בסך הכול אני לא נוטה להאמין למסרים שחוקים מהסוג הזה, אבל הבעיה היא

הבחור לא יתקרב לבית שלה אפילו לא עם זר פרחים, לא בונבוניירה, יען כי אביה עצבן עליו וגם לאחותה יש בעיות עם ההתנהגות שלו. (סך הכול, מעשן חשיש. מה יש?) אבל מה לעשות, רחמנא, שהלב שלו עורג ללב שלה, חומד

איך שאנחנו לא מצליחים לבטא רגש, איך שכחנו להרגיש, מתוודה ממיה, כאילו מקרה האהבה הפרטי (פרשיה שנגמרה) שלו מייצג את הרבים. ואז הוא זורק משפט: "אור נרות זה לא אומר רומן", שנשמע ממש מודבק לטקסט או משגר את המשפט הבומבסטי

"מבין אשפת הרחובות מצאתי איזו דלת אחורית/ לחדור לי אל המחשבות אחרי כמעט שנתיים". הקול שברירי של אריק ברמן מעיד על יותר "סטורי טלר" מאשר "זמר", שמנסה לשדר פגיעות-תסכול בעניינים שבינו ובינה. ברמן מספר בנשימה אחת. לא מנסה להתייפות במשהו.

אמדורסקי בטון נמוך קודר משהו שר על כשלון הזוגיות. היא – שום טעות היא אינה מוחקת. זה מסלול חסר סיכוי, שמעלה את השאלה איך בכל זאת, הם מצאו את עצמם ביחד. השיר נשמע כדו"ח על מציאות מלחיצה ומתסכלת. ייאמר לזכותו

יוצרים מקומים מנסים להיאחז בטקסטים ארכאיים כדי לדלות מתוך עצמם משהו שורשי. במשך חמש וחצי דקות קיבלנו מארז לב-ארי קטע המתנגן בנעימות אתנית-מזרחית יפה, באווירה הזויה משהו, עיבוד צ'יל, קצב של דרבוקה, סלסול מסוגנן. הוא רואה אותה מתוך האפלה ומבקש

אמה שפלן הישראלית? אולי שרה ברייטמן? לפי הסופרן שלה, השימוש בו, נראה שיש לנו אחת כזו בעברית. . נעמה פנחסוב (להקת הנח"ל, המחזמר "מלך סיאם", המופע "סירנות", זמרי הילהרמונית, "כוכב נולד") מאמצת את נוסחת הפופ אופרה של הנ"ל. שרה על

מה יכול להיות רומנטי יותר מפנס רחוב ופתק מקומט מתחתיו, וזה אמנם שיר געגועים (סינגל מתוך אלבומו החדש של דן תורן "פרח פרי") שהרי פעם הם נפגשו שם. בלדה מעין בלוזית שבו הזמר מתוודה, כי מאז שעזבה הוא נהיה יותר

הוי, איזו מלודרמה של שיברון לב. הייתי מוכר את השיר לאיזה כוכב איטלקי ענק. אגב כך אני קורא שחיטמן יקליט שיר נושא לסרט צרפתי ושהשיר הזה הוקלט במקור בשפה האנגלית ושחברות מוסיקה ניסו לרכוש אותו, אלא שחיטמן העדיף לתרגמו לעברית

אז מה לואי: מה אתה מבלבל במוח שהיא אינה זמינה? זמינה גם זמינה. מה עשית לה ששברת לה את הלב. אז אל תתקשר יותר. היא כבר באמת לא זמינה. איך אומרים: בשביל לכתוב טקסט, לא צריכים אפילו להציג תעודה שגמרת

יש לו לניסן הרגשה שהיא הולכת לבשר לו שחלס, זה נגמר. אז במקום לסחוב את זה, בואי נקדים תרופה ונעשה לזה סוף, הוא מבקש. שם השיר הצחיקני – "לא פרנואיד". סוג של הומור נוסח ניסן פרי, שנשמע ממש לא זמר,