יש שירים שמתבהרים רק אחרי ששומעים את הסיפור מאחוריהם. שירתה מלאת הצער, החמלה, הכוונה והתקווה של שרית חדד עוררה בי את הסקרנות. שגית רז, היוצרת של השיר היא אם לחמישה ילדים, מהם שלושה עם אוטיזם, מייסדת עמותת "להיות שם –
אביב גפן כתב שיר אהבה-תוכחה למולדת: "עורי עור עורי עור/ מולדת אהובה/ כי אנחנו עייפים מאוד/ זקוקים למנוחה". לחנן בן ארי אין ביקורת. מבחינתו מולדת היא "גן עדן". היא מחברת בין עבר הווה ועתיד. היא היחידה והמיוחדת גם בשיברון הכי
היכן אהובה? שיר אשכנזי עושה מאמץ לתאר מצוקת אובדן אהוב בשפה פואטית ארכאית משהו. מביעה כמיהה של חסרת אונים לדעת איפה הוא נמצא. השורה – "קראתי בליבי/ שבה המנוחה/ תעוזת דמיונותיי" מיוחדת. מצד שני שורה כ"גם השועלים ברחו מקול זעקתי"
עצב איננו דיכאון, עצב הוא לא רק חלק מהותי מהחיים, אלא יש לראות בו מקור ליצירה רגשית ונפשית. השכול והעצב נוגעים ברבים מתושבי המדינה. בעוד שחלק בוחרים להמשיך את החיים ולהנציח את המת באופן אקטיבי, לדבר ולשתף, לחלק מהאנשים קשה
זהו ביצוע מחודש לסינגל הראשון שנערות ריינס הוציאו אי פעם. אצל "נערות ריינס" אין כמעט צבעים משתנים בהפקה המוסיקלית. הקצב – אותו קצב בסיסי גולמי-ראשוני, הטון הזעקתי הפומפוזי של הסולן. זה סוד הקסם. אבל גם הקסם הזה נתון לשינוים, שהאוזן
. לאלקנה מרציאנו שרבטו משהו על אהבה. לא ברור מה הסיפור? אהבה נכזבת? קנאה? סתם נלחץ? היא הכי משונה אבל גם הכי מיוחדת. בעיה? איך היא מנצחת (באיזה קרב?) והוא מסתנוור? ואחרי הכל הוא אפילו אוהב את הבלאגן והצרות שהיא
חנן בן ארי: "את עוד מתרגשת מהים/ אני לא מרגש אותי כלום/ חוץ מכדורגל". פאר טסי: "את נשארת כמו הים/ אני חולף כמו החול". היש ביניהם נקודת חיבור? המוסיקה מחברת את שני השירים ושני הקולות בצורה יוצאת מהכלל. חנן בן
מה היא אומרת? "תדליק את החום תכבוש את השדות. נטע היא הבוס, היא אלוהים. כבאים נכנסים פנימה הם לא יכולים להשתלט עליי". לא מתחבר לטקסט הזה. תיכף יגידו שזו העצמה נשית. גם כאן – לא זמרת של מסר מחלחל. נטע
יש כאן גילוי נאות: בפזמון של השיר נעשה שימוש בשיר "בסך הכול נשיקה" של מושיק עפיה. ביג דיל. לא משהו שיש לרוץ לספר עליו בראש חוצות. גם המוסיקה לא רחוקה משם. גל אדם עושה מאמץ לא לחקות את אחיו עומר.
נשמה כלואה, לב, שתיקות וכאב. תמר אופיר יצרה שיר שמנסה לגעת ברגשות. הנשמה הוכנסה בתוך גוף מוגבל, שבתוכו היא תופסת את המציאות במקום ובזמן חומריים. מצד שני – יש מי שבוחן לב וכליות. ב"קח אותי גבוה" – היא מתכוונת להשגחה
ורד מושקובסקי שרה כמו מתוך האופל של עצמה מודעות עצמית. גם לאדם הבטוח ביותר בעולם יש זמנים בהם צפים ספקות מציקים. אנשים עם הערכה עצמית נמוכה נוטים לחפש תמיכה של חברים ובני זוג. החשיבה השלילית לגבי העצמי ולגבי סיטואציות מסוימות
שיחת טלפון עולה מן האוב. הקול הנמוך משוחח עם אחותו יעל. שואל שאלות. תמה למה אמא לא עונה. למה היא, יעל, אינה בוכה. אנחנו במלחמת יום הכיפורים 1973, שירים על האחים של חורף 73. ארז לב ארי יוצר קשר עם
תמר גלעדי נאחזת במסתורי היבשת האבודה כדי למצוא את עצמה. דרכה עוברת דרך בית קפה קטן ועצוב, שבו מישהו מצייר לה "מולדת על מפית". מעטים עד מאוד המעזים להתמודד עם אתגרים כמו מסתורי החיים. "מאין באנו ומי השיט אותי בערפל
עצוב או שמח? בשקט שהיא השאירה יש צעקה גדולה, שר-מספר אודי צברי. יותר מאשר טרגדיה וצעקה חשתי חפלה. יותר מאשר קול צער וכאב ראיתי נענוע של אגן ירכיים. אודי צברי חוגג את הכאב של הלב השבור והדמעות. זהו המדוכא השמח.
למי שכתב את המילים לקובי פרץ אין כנראה יכולת להבדיל בין שירה לפרוזה. השיר כתוב כמו מכתב הכי שבלוני יבש, שגרתי וחסר ברק פואטי. למעשה, מדובר בשיר טורקי, שעבר הסבה. המעבד עטף בצליל ערבי, הזמר מאנפף את המילים בטון מתבכיין.
הסינגל ליידיז ישכנעו אותה לא ללבוש לבן. חתונה – out. מסיבת רווקות – in. לא לקחת ללב, לא לנשום לריאות. מוסד החתן כלה ימשיך לחיות, אבל בינתיים יש מצב להראות שזה לא כל העולם. יש עוד זמן עד סוף העולם.
"שיר דיכאון", קורא דודו אהרון לשיר ומשתמש בסיווג הז'אנר המזרחי הזה כדי להבהיר איפה הוא נמצא. ההבהרה/ הגדרה יותר ממיותרת. אפילו מגוחכת. גבר בוכה נמצא באזור בו הוא מאשים אותה, את עצמו, מקונן עם דמעות בעיניים, מתרפק סובל, מאיים ("אם
מילים עבריות מתהילים ומוסיקה הודית – הנועדו? השלישיה של תבור בן דור יצרה שידוך של הדדיות מופלאה. מסורת נוגעת במסורת, ושתיהן פוגשות זו בזו כדי ליצור מרקם מוסיקלי חדש ומפתיע. המילים שמיוחסות לדוד המלך מקבלות עידון ייחודי בצליל ובקצב של
תיכנסו לתוך הבלגן הנפשי של שרית שצקי. בוידוי שלה אין יציאות בריחה. היציאה הכי בטוחה מבחינתה היא המודעות למצבה וגם .. המוסיקה, שהיא לחלוטין אינה Mess. זהו פסקול לא מסוער, לא רוק פאנקי. תזזיתי הטון מסתורי משהו, המנגינה ידידותית, התזמור
ארץ של מלחמות ושכול מולידה הרבה שירים עצובים. שום מלחמה לעולם אינה מסתיימת. הזיכרון הוא אישי וקולקטיבי. השאלה היא אלו מאותם זיכרונות אישיים שותפים ביצירת הדבר העצום הזה שנקרא זיכרון קולקטיבי. מה עובר מהזיכרונות האישיים לזיכרון הקולקטיבי – זו השאלה
אינטלקטוערסית = חתולת רחוב? אודיה משחקת אותה יענו ערסית מתוחכמת. את הטרלול הטקסטואלי הזה כתבו לא פחות מארבעה. ערסית ? ומה ההבדל בין ערסית לפרחה? השיר אינו מספק תשובות. היא לא יודעת איך עושים אהבה היום, מבחינתה הוא מיותר אפילו
יואב גינאי התפייט לקראת יום הכיפורים על מציאות חדשה. מתכון: לאתחל את השקט, לנקות חדרי הלב, לבחור בין טוב לפשרה, להשכין שלום עם אויבים, לברוא מציאות חדשה בהבזק מחשבה, להצמיח סליחות כמו כנף. גינאי נוגע באידאה אוטופית, מהפכה באורחות החיים
לבכות, לשמוח? אני מחייך. שרבטו לאיתי לוי מכתב געגועים מאיש לאישה. תן לרגש לרוץ לפניך. הוסף קמצוץ התבכיינות. תן לקצב אמצע להוליך את הסיפור. אין עולם שלא יהיו בו אותה ואותו. איך יסביר לוי את השורה "נתתי מה שלא היה
ליר שרה חשיפה עצמית בפשטות כובשת. זו אני. אין לי מה להסתיר. רואים מה עבר עלי. זו חבילת הפחדים והחרדות שאיתי. עכשיו אני מבקשת הפסקת אש. בוחרת לסלוח. להיכנס לאזור שקט. מזמינה את מי שהיא פונה אליו להצטרף אליה. ליר
עצרי הכל. העולם על המתנה. נסי להוציא מהרע טוב. נפגש בחלל, ואני אקח אותך איתי על רקטה. קיימא הלא הוא אורי טולדנו חוזר לתקופה שהעולם נעצר, והיה בהמתנה. איך קיבלנו את השינויים שהסיטואציה כפתה על הזוגיות? איך הצלחנו לשמור על
סיה רוצה את אותו הדבר שתמיד רצתה בסינגל החדש שלה, "Gimme Love". ובמילות ה שיר “Oh, please now, do this just for me,”. היא מתלהבת בפזמון "אני לא מבקשת הרבה: תן לי אהבה, תן אהבה, תן אהבה." הרצועה, שמגיעה לפני
עדן בן זקן משחררת יבבה לאל יתברך שמו, הוא ה"מלך" וה"אבא"? . סיבה? אהבת הקב"ה. אמונה עיוורת. "געגוע שזועק למגע" . אם אבא אוהב, אז למה כואב?ל למה נשמעת סובלת? לא בטוח שבן זקן יודעת או מבינה למה היא זועקת.
שרוטה. מתבכיינת. מאשימה את עצמה על חבלה באהבה. "אני דפוקה עם ים של הרס" עצמי, מקוננת הגר יפת בסלסול לייט. מקרה נפוץ לטיפול. מנין זה מגיע? מדובר בהתנהגות מתסכלת במיוחד שמנמיכה את הביטחון העצמי ותוקעת את הבנאדם במקום. כשאנו לא
אלוהים אדירים, היא הכי יפה בעולם. לא מוצאים אחת כמוה בשום מקום. המאמי הזו היא מספר אחת, והוא לא יודע מה בדיוק לעשות, חוזר על המשפטים באופן שהטקסט הלא מעניין הופך למשמים עד מנג'ז. הכותבים לא ממש חיפשו עומק. הסתלבטו
זה ישראלי? התוצאה – מאוד לא. עדי לוי וברק ויינר שמגיעים מאחורי של הפופ המקומי, (כתיבה, הפקה) יצרו שיר אווירה יפהפה באנגלית. על יחסים בינו ובינה. שקיפות, רגשות, תסכולים. זה הכל או לא כלום / אני בלעדיך זה לא מה
