שירים חדשים

אולארצ'יק פותח בקול צרוד כזה, שנדמה שמשהו קרה לו. בהמשך המלנכוליה הופכת מקול ניחר לזעקה עוצמתית בקצה המנעד כשהוא נואש מההווה, מבקש ממנה לחזור הביתה. השיר מורכב מהתרפקות על זיכרונות יפים ומהתפכחות כתוצאה מהשבר שעבר עליו. למעשה יקיצה מתמימות, חזרה

מה ההבדל בין כתיבה פרוזאית לשירית? קחו את השיר הזה. כתוב הכי פשוט בגוף שני כהספד לחבר. הזיכרונות, הגעגועים, התמונות. הטקסט כל כך לא מיוחד, שנאחזים כבר בשורה סתמית שתקועה כאן: "גם הים זוכר הכל/ הגלים אותו פסקול". זהו ניסיון

דור שמר שרה סערת רגשות מטריפה במוחו ובליבו של מי שזועק "הביתה" לאמא. זהו מן הסתם נרטיב שמתאים לימים אלה, שבמשפחות רבות לא נרדמים בלילה ומשוועים לשובם של הבנים והבנות. המנגינה הדרמטית והטון הנסער מביעים את המצוקה, הפחד הגעגועים וגם

כמה יפה  שירתה של מיתר רובין, שנשמעת כמו "השכנה שממול". עומק הכאב מגיע בסלסול עדין שכולו לב בוכה. זהו שיר של תקופה שבה חיי שגרה שמחים ומאושרים של אנשים צעירים התהפכו להם ביום אחד. השיר נכתב לזכרו של יוחאי בן

יש מצב שפעם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע. נשבר  הלב. נעלת אותו, ולא רצית יותר לפתוח, וזרקת את המפתח לים. ומאז אתה לא מוצא אותו, גם לא מחפש. איך ניתן לגרום למישהו שנואש מאהבה להאמין בה מחדש?

מה נשמע, מלך השמחות?  מבחינת ליאור נרקיס גם עכשיו הכל בסדר – "כל יום רוקד עם לוחמים".  השמחות? יחזרו ובגדול. חייבים שמחה גם אחרי האסון בו נטבחו, נרצחו ונפלו חללים. אל דאגה – נדאג  לעשות שמח. גם אם עכשיו כואב

אביב גפן הזמין את מיאה לימברג, החטופה שחזרה משבי החמאס כשהיא אוחזת בעוז בכלבה, לשיר איתו שיר על מוראות במלחמה. רעיון הדואט יכול להישמע פופוליסטי, אבל זו אינה הבעיה. הטקסט נשמע יותר טיוטה לשיר, מספר את כל מה שכבר טחנו

שנחזור לשיר אהבה פשוט, ישיר, עגול כזה שקולח בקלות? ענק המלודיה הלחין את שיר הנאמנות של האוהב לאהובתו כשיר ילדים תמים, שיכול לשמש את כל האוהבים לנצח. אחד הדברים החשובים ביותר שיש להבין בחיים הוא: אהבה היא הכול, או לא

מה רוצה אושר כהן? שנשתתף איתו בשרטוט קווים לדמותו בהווה ובעתיד? השיר הוא מונולוג מבולבל עמוס פרטים, שניכר כי נכתב בהתרגשות, אבל התוצאה היא השתפכות אקראית  אחורה וקדימה שנועדה כמו לפרוץ מחסומי כתיבה, שמתחברת לטקסט לא קוהרנטי שהוא  תפסת מרובה

כדור הרגעה, מלודי להפליא, ערב לאוזן ולנפש. החייל של עכשיו  מתדפק על דלת ביתו בגעגועים ובשקיקה לטוב שבחיים שלפני הבלגן. בורח מצעקות האתמול, מימים "חנוקים מדממה", וכבר המחר נמצא בהישג "וּמָחָר/ נִרְקֹד עַד הַשָּׁמַיִם/ נִמְצָא שׁוּב בָּעֵינַיִם/ אֶת הַטּוֹב שֶׁלְּךָ".

נעה סררו מתרפקת ברגש גואה על "כמה טוב בבית", על העזיבה לצבא, על דרך חדשה, על הפער בין החיים בחוץ לחום הבית. המנגינה היפה מתכתבת עם התחושה, עם השירה המתכוונת, אלא שהטקסט שהגיע עם השיר משתנה לפתע, ומשיר אישי עליה

מה כל כך בסדר? הפסיכולוג יגיד: עזוב אותך, שיוציאו הכל. שישחררו. זה בסדר לשחרר. השיר הזה מרוב ה"בסדר" לא מסייע למצוא ידיים ורגלים, אבל הוא כנראה משחרר בגדול. הוא נשמע יותר סאשן פסיכולוגי אקראי מאשר שיר קוהרנטי. זה בסדר לשיר

לא ברור מאיזה מצב מצוקה נכתב השיר הזה. ה"לחזור הביתה" יכול להתפרש גם כשיר געגועים לאישה ("לאן את ברחת?") או כמצב נפשי קשה בשל פרידה. בדברי ההסבר שנשלחו עם השיר נכתב: השיר נוגע בכאב העמוק וההתמודדות שלנו כעם, שרוצה לשוב

מישהו הגדיר פעם שיר אהבה מהו? כל שיר שני יכול להיכנס תחת הכותרת "שיר אהבה".  "שיר אהבה" אינו מתוחם בטריטוריה של גבר-אוהב-אישה-אוהבת-גבר. קודם כל אהבה נטו. זו יכולה להיות חיבה עזה, רגש משיכה. בשירים מולחנים, המוסיקה באה במקום הגדרות ומספקת

ענבל ביבי שרה שיר געגועים לאהוב, במקצב ובהרמוניה טעוני רגש המתכתבים עם שירת רבים. זהו מונולוג פנימי, על אדם חסר בזרם תודעה שמציג חדירה לנפש סעורה. היוצרת המתמקד בשמירת מקום ל"זיכרון אחד קטן" בנשמה, אבל השיר עוסק לא רק בזה..

בתוך מבול השירים שהציף אחרי אסון השבת השחורה, אני מאתר לעיתים שירים מקוריים שראויים לשידור והאזנה. נאור דנין חיבר את הזוועה עם הטראומה ועם התקווה. השיר כתוב באינטליגנציה פואטית גבוהה, דנין מצליח למקד את רגשותיו, מחשבותיו ומאווייו תוך שימוש באמצעים

טראומת האויב המחשיך עולמות ועוקר נטוע מול התקומה – רדיפתו של העוין וחידוש הימים כקדם. שירת רבים בגוף ראשון בשפה מקראית שכתב והפיק פטריק סבג בימים שהעולם חשך עלינו. פופ הופך דאנס שהופך טראנס. המוסיקה מתערבלת והקולות המתלכדים לשירת נשמה

אם מנתחים שירי פופ , מגלים שלרבים מאוד מהם ישנם מאפיינים משותפים, היוצרים את המבנה ה'קלאסי' של שיר בנוי לתלפיות. השיר של דניאל סלומון הוא כזה – ראוי להיות הדגמה בקורס לכתיבה יוצרת. המילים החרוזות היטב, הבית והפיזמן המהודקים. המנגינה

לתמונה יש כוח לתפוס ולהעביר רגע מדויק אחד שטומן בחובו עולם ומלואו. לי אושר שרה ברגישות מופתית, בלחן נדיר תחושה שמתחילה ב"תמונות ישנות" – שחומקות ממנה. היא מבקשת להנציחן, שלא יתפוגגו. הזיכרונות אינם יכולים להתקיים בעומק ההכרה בעולם שבו הכל

מוסיקה היא הביטוי האומנתי הדחוף ביותר  לטראומה של עם. אני מקבל עשרות שירים חדשים העוסקים בסיפורים של המשפחות החבולות. זוהי תגובה מובנת של הזדהות טוטאלית. גם יזהר כהן הותיק, שאינו מרבה להוציא שירים חדשים, נזעק לספר את סיפורו המצמרר של

ליבי פנקר מדמיינת מצבי אהבה בלעדיו בימים ובלילות שמייצרים את הגעגוע המטורף. לא תמיד ניתן לממש את האהבה מסיבות שונות,  וגם אם כן, לא ניתן להתחייב שהיא תימשך לנצח, ואז הדמיון עובד "שעות נוספות" בהיבט פיקטיבי. ה"הייתי" בשיר מתייחס למצבים

תוגת המוסיקה ששרות לאה שבת ולירון בן שמעון נועדה לרומם את הנואשים מהחיים. לב שבור יכול הפוך אובססיה שמייצרת עוד סבל ופגיעות עמוקה ועוצמתית. השתיים שרות את השיר על רקע השבת השחורה בה נשברו לבבות רבים. להם נוספו תסמינים של

מה עושים בסערת רגשות? איך מתמודדים עם כאב ועצב? ההתרגשות הפנימית על מי שהלכה מאיתה, הובילה את נוייה דודסקו לטקסט סעור רגשות שמפוזר בין תיאור הילדה היפה, פיית המדבר, בין הצער והגעגועים של הכותבת למי שעזבה "כל כך מהר" ועכשיו

הסיטואציה של השיבה הביתה מובנת בימי מלחמה, אלא שליר התאהבה ב"תחזור", והתוצאה היא טקסט טרחני, עמוס במטרות חזרה, שהוא יותר התרפקות נוסטלגית של הכותבת מאשר התייחסות  אמת אל מי שאמור לשוב. המוסיקה – פולק אקוסטי אולד סקול צנוע נעים הליכות

בתוך צונאמי של שירים על  האסון האנושי של השבת השחורה בעוטף עזה, מגלים גם שירים על ילדים שנכתבו בצניעות יפה בלי לא  מתוך היסחפות להשתתף בצער. הגל הזה הוליד הרבה שירים תפלים ,שגם אם באו מתוך הזדהות רגשית גדולה –

רן שפירא שר אור של עצבות, שיר שהוא מחדש אחרי שנים על רקע האירועים הטראומטיים של אוקטובר 2023. האם ה"יהיה אור" הוא רק אמירה של תקווה?. רן שפירא שר משאת נפש בלשון עתידית. היהיה אור הוא מתוך אהבה גדולה שאינה

צריכים אמונה גדולה ועמוקה לשיר מילים כאלו אחרי אסון השבת השחורה בעוטף. לשולי רנד, לפי ניגון ושירת התפילה – יש לו אותה, ואתה לא יכול שלא להאמין למי שמאמין. בדומה לתפיסה המקראית בכללה, המזמור מבטא את האמונה כי האל משגיח

כמה שהשיר הזה יישמע קיטשי – אין משפט יותר נחשק בימים אלה של החזרת חטופים כמו "בסוף הרי כולם רוצים לחזור הביתה". השיר ששודר לראשונה ב"הכוכב הבא"  בביצוע בועז מעודה , מקבל כמובן משמעות עוצמתית, גם בחיבור לקליפ שצולם בצעדה