שירים חדשים

במציאות של ימינו המושג "קאבר" כבר אינו מילה גסה. תוכניות הריאליטי והרייטינג לגילוי זמרים חדשים הכשירוהו והפכוהו למרכז העניין במיינסטרים. הגיבורים של המוסיקה המקומית עם זמרי קאברים. מעניין שיוחנן קרסל בחר דווקא במושג "להקת קאברים" מתחום הפופ לתאר תחושות של מישהי

בשיר אחד מנסה מירב פלדמן להכיל עולם ומלואו, ונופלת למלכודת התובנות השחוקות ביותר, מהזמן היקר שאוזל, דרך החברה שלוחצת, האינדיבידואל שנלחץ והפסיכולוג שאומר שצריך להרפות. גם הכתיבה אינה מלוטשת: "תמיד להיות מהטובים שלא חושבים" מה זה? מי שלא חושב לא

מי כותב היום "אביר החלומות"? אין באוצר המילים של רענן פוגל ביטויים מעט יותר מקוריים? לפי הטון העורג, הוא מתכוון ל"אביר החלומות", אלוף נעורים, הנסיך על הסוס הלבן. אל תמחקו את המיותר. יש לרענן פוגל (מ"ביט 69") מנגינה שמכשירה גם

הסקרנות הרגה את המחטט בארגז המכתבים של אהובתו. אם במעשהו ראה סוג של בגידה, הרי בחשיפתו – נתגלתה לו בגידה של ממש. נועם אקוטונס כתב תסריט לשיר. הנרטיב מגיע בהיר וישיר. אולי זוהי הדרך הנכונה לשיר סיפור. העיבוד הוא פס

קול נמוך מנוכר שר "חוזר אליך לסלון – שאת דיברת אלי מילים" – אתם מבינים את התחביר הזה? מה המילים? מה הבריח אותו משם? גם כך וגם כך – טון השירה המנוכר-מרוחק של ירון אשכנזי לא הצליח לשכנעני מה קריטי

יש עוד סיכוי. אל תוותרי, מבקש הדובר, אבל תני לזמן לעשות את שלו. היזהרי מלהביט על אור חזק, כי הוא עלול לשרוף, תתחיל מהעלטה, כי בחושך יש נקודות ההופכות קווים ממש כמו שמטיפות גשם נאספים אט אט מים בסיר. הטון

קולות מן הלב הם כמה להיטים של יוצר המנסה להגדיר עצמו בפופ המקומי, יותר כוונות לב חזקות מאשר צלילים המסמנים פריצת דרך אומנותית. גלעד שגב היה יכול להגיד לעצמו בל שום תסכול: אני אמן פופ שצריך לייצר את מנת הלהיטים

עזוב, אלהים, אל תפריע לעצמך, לא מתכוונת לבקש משהו, לא רוצה סתם להעיק, רק להודות לך, אבל אולי בכל זאת משהו קטן-קטן-קטן. היי קלרה, האם את מאמינה חדשה? התחרדת? לפי הקומוניקט שנשלח עם השיר – את "רגע לפני גיוס לצה"ל".

מילים פשוטות: נמאס לי מהעולם. נשבר מכל מה שמתרחש סביבי. הילד שבי קורא לאמא ואבא – בואו תצילו. במילא שום דבר לא ישתנה. בוצר מביע ייאוש מעצמו, מסביבתו. מהכל. ואולי מצב של "להיות" בלבד הוא הפיתרון… את מסמך אובדן התקווה

בין ה"חבל" ל"מזל" ממשיכים להתקיים יחסים – כי למרות צערו על התעללותה בו, הוא מוכן להשלים עם המצב בגלל נטייתו להכאיב לעצמו. מצב לא בריא, שהוא מודע לו, ובכל זאת אינו עושה דבר כדי לשים לו קץ.  ה"החבל" הוא למעשה

יועץ נישואין היה מאמץ השיר הזה: הבחור אינו מוכן לוותר על היחסים ביניהם, גישתו בסך הכל אופטימית. כותב המילים התאהב במטפורה הימית: אונייה בים סוער = הזוגיות. האונייה עדיין כאן, אנחנו בסדר עדיין לא טובעים. יותר מדויק: אם רוצים באמת – אפשר

המנגינה ניצחה את המילים. יחסים בינו ובינה ניגפים מול ההתרחשויות החיצוניות. האשמה שהוא חש מולה מבלי להבין את פשרה, ומנגד – השרב שנשבר, גורל העולם. הדרך שהיא מכוונת אותו לבחור מול המנגינות ברדיו. אלירן לוי עמל על הדיכוטומיה הזו בניסיון לבדוק

במסגרת "שירי ארץ אהבה" – פרויקט גרסאות (קאברים) משלו לשירים מהשירון הישראלי – הגיע עמיר בניון לאחד הלהיטים הבולטים של צביקה פיק, שהולחן ב-1977. נתן יונתן התבסס בשיר הזה על שיר היין הדוניסטי של שמואל הנגיד, משורר יהדות ספרד, (993-1056

על הנייר – שיר בשפת אס.אם.אסים – על הפרדוקס שבאהבה. כמה היא כאובה אבל כמה טובה. אי אפשר איתה, אי אפשר בלעדיה. כמה היא מסבכת אותו. הנושא נדוש עד לעוס. היחסים בינו ובינה – על שרטון. מכאן – היחס האמביוולנטי.

מה קרה לזוכה כוכב נולד 3 משנת 2005? קודם כל – לא להאמין שכבר עברו 8 שנים. שנית: מאז עומר אדם, נפלט כוכב נולד, הצליח למלא הנגרים והיכלי ספורט, מה שאומר שתמיד תזכור שבתוך עמך את חי. האם יהודה סעדו הקריב

שנרקוד את השיר הזה? למה לא. רמבטיקו + בלקן ביט – איך אפשר לבכות, למרות שהטקסט – מביא לך את הדמעות. איזו מדינה: ייאוש, אנשים קטנים שדדו אותך, ילדים רעבים, אנשים ללא בתים, מולדת אטומה, המלך עירום, סכינים לאור היום,

לא יכולתי שלא להיזכר ב"זריתי לרוח אנחתי" משיעורי הספרות בתיכון. אחד השירים היותר נלמדים של ח.נ ביאליק שעוסק בעצירת ההשראה האומנותית. התקופה שבה נסתמו מעיינות יצירתו השירית של ביאליק והוא עבר לפרוזה נקראת "תקופת היובש". היובש הוא מוטיב מרכזי בשני השירים.

שלמה ארצי מתכונן לקיץ. קיסריה כרגיל מחכה לו. אבל ליתר ביטחון – אלבום אוסף משולש לגיבוי וחיזוק המעמד. אחרי הכל – על קונצנזוס יש לשמור כדי לְשמֵּר. עוד סינגל מ"אושר אקספרס" (שיצא לפני שנה) – לא יכול להזיק. הוא יכנס

אנחנו עדיין "באופק אחר" –הזווית והראייה הנוכחיים של אהוד בנאי באמצעות המעבד והמפיק עמי רייס, פרויקט שהתחיל בפסטיבל הפסנתר מארח 2011. התברר כי אפשר אחרת. המוסיקה העממית לבשה על עצמה שמלה קלאסית חגיגית, התקשטה בלבוש שלכאורה זר לה. הוא לא