כל מה שאני יודעת, אני יודעת טוב יותר – אומרת המומחית מטעם עצמה לכל דבר. לכאורה – פרפקציוניסטית, חולת שליטה, מתנשאת. יש מצב שאצל טיפוס כמוה הצורך בשליטה נובע מחרדה עמוקה, והנה היא מגיעה לשלב מודעות , שנמאס לה להיות
מתי עונת החתונות? השילוב עדן חסון את דולי ופן יכול לפתוח אותה. אכן: הדמיון בשיר הולך עד החתונה. מדמיין אותה אשתו, ומבטיח להיות איתה לנצח. תן ללב לפעום, תן לקול הנרגש להוביל, תן לרגש לרוץ לפניך, הוסף ממרח קולות קיטש.
השיר יוצא בתזמון מדויק. ממש כמו בסיום ההופעה בפארק. אביב גפן שר על אבא, לאבא, לשניהם. הגיע זמן אהבה. באה לבקר באיחור אחרי שכשלה בעבר. הכמיהה בולטת כבר בתחילת השיר. מתנגנת במוסיקה של חמלה וגעגועים. גפן מציג באמצעות מטפורות ודימויים
כתבו לבן חן סלואו מדוכדך. חסר לי כאן Put Your Hand On My Shoulder. נראה כי אין לו ה -יד ולא את הכתף. הכותבים המקצוענים יודעים כי האוזן והלב זקוקים תמיד למשהו רגשי מורח. תזמין שיר פרידה שובר לבבות שיעזור
יש שירים שהאזנה אחת מובילה אותך לחפש את היוצר. עשיתי חיפוש באתר הזה. מצאתי: Kayma. שם הבמה של המוזיקאי של אורי טולדנו (*), בנו של הזמר אבי טולדנו. כתבתי עליו ועל השיר "Learn To Say No" – רוק ישראלי ליצוא, כי
מי זה "יוד מם"? פניתי לקומוניקט שהגיע עם השיר. מדובר בשם הבמה של יוחאי מוצרי. מה פשר ההסתרה? "משורר מסתורי" – נכתב במסמך המפרט את הביוגרפיה (יש לו סיפור) של מי שמתכוון להוציא טרילוגיה של ספרי שירה. כקידום הפרויקט –
יובל בנאי מגיש מסמך ייאוש על חיים בארץ אוכלת יושביה. זו לא רק מחאה בעלת סממנים פוליטיים ("דם ואדמה מזה אני בורח/ לא יוצא אל הקרב שאין בו מנצח") . יש כאן מפח נפש, אובדן תקווה, תוהו ובוהו. ארץ של
לבכות או לצחוק? לרקוד? כולם יחד? בר צברי מציג מקבץ תסכולים של אמן מודע שחי בתוך מערכת ציפיות מעצמו, מהחברה הסובבת אותו. "מה עם האמת שבתוך הנשמה/ למה תמיד אני חייב לה?/ למה אין לי מנוחה? עזוב אותך מעומקים קשה
לא הבנתי את הקשר לבריכת גורדון עד שקראתי את הקומוניקט המצורף (*) גם כך – מקרי בהחלט. זה שיר אהבה מלא חמלה לבת זוג שתמיר גרינברג מעבירו למגרשו האמוציונאלי. האנגלית מצילה, כי בשפתנו זה נשמע משהו כמו: "אהיה חזק/ אני
יוני בלוך משתף בשגרת חיים תוקעת ומבאסת. הבדידות, הלחץ, העייפות. "לא נשאר לי כוח וגם אין לי זמן/ יום אחד אני בהייטק יום אחד אומן". נחמה – במי שלצידו, ואולי בעתיד יקרה משהו שישנה מצב. שיר פשוט בקצב מיד טמפו
כמעט שאמרנו – ובשנה הבאה בהלסינקי. זה היה מטורף, קליט, מטיח, וגם ניסה להעביר מסר – אנחנו לא צריכים אלכוהול כדי ליהנות. קאריה (Kärijä) בא לאירוויזיון לזעזע את המסורת. האמת? is in the house. השיר עונה על השאלה: "מה זה
באיזה ז'אנר של EDM מדובר? אני מתקשה למצוא סוג EDM שמכיל שירים כמו האווירה הזו שנוצרת כאן. האיש על כפתורים שם ללעג את כל חוקי תעשיית הפופ. Are You Ready? הוא שואג. ההמון מה-זה Ready. הדאנס ביט הזה מרגש אנשים,
יש פסיכולוג בקהל? כותב שורות אלו מבקש להתייעץ איתו, במיוחד אחרי שצפה בקליפ המצורף. חצי צוחה, חצי בוחקת. תאוריה פסיכולוגית פשוטה: כשאת לא מחוברת לעצמך, את תמיד תרגישי שאת לא מספיק טובה, תמיד תרגישי מספר 2 בסדר העדיפויות של עצמך,
שרון הולצמן נזכר עכשיו לדבר על סמים ורוקנ'רול? השיר נשמע יותר נוסטלגיה אנכרוניסטית מאשר וידוי חרטה טראומטי. הרס עצמי בקונספט הרוקנרולי זה כבר ממש לא קול, ההדוניזם של הסקס, סמים ורוקנ'רול עבר מן העולם. הביטוי הופיע בשנות השבעים בשיר של
איך היא מזמינה אותו לזוז. פירוש משה פרץ? לנוע, לשנות מקום, לרקוד? נותן לה לשלוט בו. כי מה? כי יש בה איזה סוד. מקפלת אותו כמו נייר. נשארת עד הבוקר. נותנת לו להתקרב טיפה טיפה. משה פרץ, מה הסיפור שלך?
אשרי המאמינים באהבה ונתינה ללא תנאי בימים אלה. אהבה מסורה בידינו, ויש עולם שלם שניטיב עמו שממתין לנתינה. אהבה היא תולדה של נתינה. אנוש צוברי מחזיר לזמנים של זמרי פולק האמינו בטוב שבאדם. יש מצב לחזור למסרי אהבה תמימים בעידן
תפיסת ה״כאן ועכשיו״, או תפיסת היום, אומרת שיש לנו רק הרגע הזה, ושאנחנו אמורים לפעול כרגע בצורה הטובה ביותר, בלי להתעסק יותר מידי בעבר או בעתיד. זוהי תפיסה שבה אתה לא חותר למקום אחר, אלא להפך, אתה נמצא כאן. העניין
חנן בן ארי עושה שימוש ב"עטלף עיוור" כדי להתעמת עם האמת על עצמו מול העזר שכנגד שמפחדת להסכים שיש בעיה בחייהם. . שנים שבזבז על "להיות כמעט", חוסר יכולת לגלות את חולשותיו, "נרקומן של אושר" שמפצה עצמו על עצבונו בכתיבת
מה הבעיה שלו? על מה פבלו רוזנברג מפעיל את מלוא המנעד הרגשי שלו? על מה "עפות המחשבות"? על מה "מתפזר הלב"? למה הוא מחכה/ מתגעגע? גם אם אין תשובות ברורות מהשיר, ולא ברור מה הזמן יעשה (שיהיה בסדר) כדי לפתור
נופיה ידידיה דוהרת בקצב מסיבי על דרמה שמספרת סיפור זוגיות – קשר שקיים לכאורה בינו ובינה. היא מגלמת אותו ואת עצמה – כדי לומר דברים בוטים על הפער ביניהם. הוא מאמין שהם "על אותו התדר", למרות שהם ממש לא. מבחינתה:
קבלו שיעור במסחור מוסיקה. השיר התחיל ב-2021 כפרסומת למותג משקפיים קאטליה ששיווקה רשת אופטיקנה עם הדוכמנית נועה בוהדנה ו dJ סקאזי. הסרטון שצולם על גדות ים המלח, דימה את הגעת תיבת נוח לחוף מבטחים, זאת לאחר המבול הגדול. מהתיבה יוצא
רק אני שמעתי כאן עידן רייכל? אבל לא: הכירו את עדי אברהמי. הקו המלודי הזה, המינור הנוגה הזה לקחו אותי לרייכל. אברהמי יכולה לקבל זאת כמחמאה. אבל המחמאה מגיעה לה בעיקר על הביצוע שטבול ביגון געגועיה. עדי אברהמי שרה את
השיר עונה על שאלת כל הזמנים: למה האהבה כל כך כואבת. בשביל תשובה לא צריכים להיות מומחים לתורת הנפש. לדניאלה תורג'מן יש תשובה משלה. כורעת תחת עומס הנפילות שלה. היא חוברת לעולם הזיה שמייצר הצליל של מטרופולין של עופר מאירי.
בניה ברבי שר דברים כלליים ואקראיים על האדם, ובסוף השיר מדביק קטע מתוך מגילת העצמאות בקולו של דוד בן גוריון. כי מה? מה הקשר? להיות מעורב בכוח בתנועת המחאה? הטקסט עצמו שבלוני. מה רצה להגיד? שבני אדם מצויים בעולם רק
מנגינת הגעגועים עולה למסלול שיותר מאשר מספר את סיפור האובדן – נוגע בעצב שמייצר את כיליון הנפש. אנשים המתמודדים עם אבדן מרגישים פעמים רבות שמשהו מת בתוכם, הם משתגעים ומאבדים שליטה במצבם. אינם יודעים למה לצפות מהמחר. ההרגשה היא שהם
ישות, קיימות, אני והטבע. ישי בן נר מתפלסף על מהותו – מהות החיים מזווית הלא-יודע ושממשיך לתהות ולשאול. מהי אמת? מנין אני יודע מי אני? נוגע בשאלות הפילוסופיות הגדולות של החיים. מסע גילוי אל עצמו. המוסיקה מובילה אותו בקצב ובמנגינה
לא כל נופל בשדה הקרב זוכה לשיר. לא כולם יהפכו לשירים, אבל הצורך כמעט מתבקש. שירים לזכר נופלים – פואטיקה שכיחה בארץ שמלחמות הן חלק מחייה, ההופכת חלק ממהות השכול, "מחזירה לחיים" את הנופלים ומחלצת מצער השתיקה. גם השיר הזה
הקפה שחור יותר (ממה?) כשהיא לא איתו. כותב שורות אלו דווקא אוהב את הקפה כשהוא שחור- שחור. אייל גולן ממשיך את סאגת המתקרבן הסובל מעזיבתה. רגע, רגע, הוא מוכן להודות שהיא צודקת (במה?), אבל מהו צדק לעומת הבדידות, מנסה המקונן
דניאל גרנט מפעיל את כישורי הראפ שלו כדי לתחקר את האלוהות, או את מהות יחסי האדם והאלוהים באופן רציונלי או שאינו רציונלי. השיר הוא מעין תחקיר תיאולוגי, שאלות על שאלות שלעולם לא ייענו. האם מאפייניו של האל עצמו ומאפייני האמונה
הוא מוכן להכל – אפילו שתזייף עבורו אהבה, רק שלא תשאיר אותו מתגעגע על אי בודד. איפה אנחנו? – במגרש מוכר: מכתבי שבורי הלב המתקרבנים לאהובתם המאכזבת נואשות. זה מגיע בסוג של עסקת חבילה: מנעד קולי + רגש + סבל.
