שירים חדשים

עומר יפת שר על מלכוד ביחסים עם בת זוג. זוהי בלדת כאב משדרת אמת לא רק ממיתרי הקול, אלא מעומק הנשמה, וכשהנשמה שרה – הקול הופך אמצעי. הסיטואציה: בנפשו הוא כבר לא איתה, היה רוצה לברוח, אבל היא אינה חשה

מוזיקה היא לעיתים קרובות סוג של  אסקפיזם, מקור לנחמה והנאה, לעומת  מוזיקה שיכולה להיות  מנגנון הארה וביקורת על כל מה שקורה אצלנו וסביבנו. עידן חביב בחר לייפות מציאות. אפשר לנסח אחרת: מחפש את הטוב והמושלם תוך התעלמות מהמציאות. אֶסְקֶפִּיזְם מוגדר

געגועים לעבר – נוסטלגיה מרוממת נפש, עצב ודיכאון? לעילי בוטנר נשאר "רק געגוע", אבל הוא  לא לגמרי השתחרר,  מערב יחסים עם אבא – "אחרי הכל אני יודע אבא/ שלא היה לנו מקום אתה הולך ומסתגר/ אני רוצה שנדבר/ וזה סוגר

השיר מסתיים בקללה. מקשיבים לשיר ומבינים. איך הדם עלה לראש. אפיק לחייני, האיש מאחורי הפרויקט "פוקו ביזארו", לקח את מפח הנפש מהפרידה מבת זוג והדיכאון שאחרי,  והפך אותו לאחת מבלדות הרוק החזקות והמתוחכמות ששמעתי בעברית. "ביום רביעי" , שיר קשוח

שירת רגש עוצמתית תיקח בשבי. אילו המוסיקאים היו מחליפים את הפוליטיקאים. אנחנו בקיסריה. מארינה מקסימיליאן נותנת לרגש לרוץ לפניה, נסחפת בסערת רגשות שתכליתה משאלת לב  – עם אחד לב אחד. "אנחנו נינצל רק אם נשאר חזקים ביחד". ו "ולא ניתן

אז מה זו אהבה? כליל (בהרב) ואדם בן אמיתי שרים על אהבה באזור נוחות מושלם. זה הזמן הפנימי שלהם בהתבוננות על אהבה אידילית. בעולמם המאושר שאין בו עצב הם משתפים את הים ואת הכוכבים. למרות שהעצב בעולמם נעלם, זה לא

מכתב געגועים לאמא שאיננה. אילו חיה, יתכן שהייתה אומרת אחרי מותי – ספדי י ככה. הכי קרוב למה שאת חשה". פלורה לירון משולם השאירה את ההספד באזורי הדכדוך האפרורי. המילים – לא פואטיקה צרופה. כל מה שעבר לה בראש ובלב

מה רצה יהל דורון להגיד? שריקוד פותר הכל בחיים? אנחנו יוצאים איתו לנסיעה , מצטרפים לזרם המחשבות, והשיר נשמע כמו פאזל, שבו יש לצרף את כל החלקים לתמונה. מה קרה? מה הם חיפשו? מה החלום המוסתר, ואיך הכל נפתר בריקוד?

משה פרץ מסלסל געגועים לאהובה. תקוע במחוזות הכי צפויים של המוסיקה הישראלית. מבחינתו – אין חדש תחת השמש הים תיכונית. מעניין אם המנטור לשעבר היה מעביר את הטקסט הנדוש הזה. הוא ככל הנראה סומך יותר על הסלסול המדוכדך, על הרגש

רוב אנשי המוזיקה, לא מתפרנסים רק ממוזיקה, רובם עוסקים בעוד משהו אחד לפחות חוץ ממוזיקה, אולי למעט הגדולים ממש. גילי אסרף עושה ראפ על איך שהכסף מנהל את חייו,  ועל הרצון שלו לעוף בגלל/ למרות הכסף. המוסיקה מעידה על סינגר

נו, המציאו לעדן חסון  שיר חדש לשמחות. הן כרגיל מתפתחות מצרות (עם הגברת שתמיד מנצחת אותו). אבל  פתאום "הבין ת'חייים" אחרי שנסתובב בעשרה מועדונים ומצא פתרון – ישיבות עם חברים באווירה של שמחות. "תמיד בישיבה יש לי תחושה שמשתנה/ כשכל

יוני רכטר הלחין מניפולציה של יהונתן גפן על הנסיך הקטן שהופיע לראשונה באלבומה היחיד של להקת "קצת אחרת" ב-1975 . סיפור הציפיה לחזרתו של נסיך קשיש שיורד משמים לשמוע על "דברים חשובים שאינם נראים". היא תגרום לדובר אושר. מדובר בנסיך

היא מרגישה שיש ביניהם חיבור נדיר, שמתקיים מעבר לזמן ולמקום. השגחה עליונה תפגיש  ביניהם, גם אם החמיצה באי-אלה שנים, ובסופו של דבר, לא יודעת מתי. האהבה הזו תנצח. בינתיים, בעיר בה על פניו כולם מתנשקים ומוצאים את אהבתם, היא והוא

איך הופכים תובנות חיים לדרמה אישית העולה על הכביש הראשי? תקשיבו לשיר הזה. עד כמה עולם הפנימי (התודעה) של האדם קובע את המציאות שהוא חווה ולא נסיבות של מציאות חיצונית? לדורין אור יש תשובה בשיר, שאומרת כי כל דבר רע

בר גרוברד מקוננת על עולמה שחרב. השימוש בשפה תנכית – "איכה אלך" מסמן את עומק הנואשות בניסיון לקבל תשובות מישות מטאפיזית. "אייכה" הוא שאלה רטורית להבעת תמיהה. אצל גרוברד היא מהולה בצער עמוק, הבוקע מקולה הדואב. היא חשה תחושת אבלות

למה חייבים להכניס ערבית לשירים עבריים? תשאלו את חגי אוזן. זה הגימיק שלו וגם הסמל המסחרי שהוא מוכר. גם ישי לוי קנה, כי הוא מאמין שמדובר בטרנד מקדם. בעבר הוא כבר קנה מאוזן גם את "אנה בחלאם ביק". אוזן מושפע ממוסיקה

על הנייר – שיר אהבה כתוב הכי פשטני, דימויים הכי שבלוניים (גשם, שקיעות),  שרבוט אינסטנט בנאלי של מילים.  מצד שני, כל אהובה הייתה מתפעמת לקבל את הקיטש הזה, בטח למשמע המנגינה והטון הרגשני של "היוצרים". היוצרים – חגי ויובל חן,

כולן רוצות להיות נועה קירל. מפעילות מנגנון של כותבים כדי לייצר להיטים. תרצו – שירי קיץ לאנשים צעירים. ענבל רז שרה שיר קנאה המגיע לאו דווקא מגעגועים לאקס, אלא מתוך רכושנות. קנאה היא סימן מובהק לרכושנות, לא לאהבה. האם ניתן

איש הצל הוא בבואה שקיימת בכל אחד מאיתנו, מעין הדמות השנייה השלטת בחייו. אהוד בנאי ממתבסס על אמרותיו של רבנו בחיי מלפני 800 שנה: "לכל הנבראים בעולם יש צל, בין שיהיה אדם בהמה עץ אבן או עשב השדה, שלא יהיה

זה בגללו או בגללה? דניאל גרנט שופך את כל תסכוליו אחרי פרידה מבת זוג. לטובת הסנגוריה,  מביא גם את הגרסה שלה. האם יש להשתתף בצערו, בכאבו, בשבר ליבו, בחרטתו על הטעויות שעשה? האם יש לקבל את טענתה שהכול זה בגללו?

אחרי Password, מוציא אלון אבוטבול שיר אווירה מסתורי יפהפה. הים הוא מוטיב בולט בשיריו של נתן יונתן. החופים משמשים מטפוריקה של הים והאדם ("ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן." – השיר "חופים") שירתו  רחוקה בדרך

ואלרי חמאתי כמו מקוננת על אהבה מושלמת. למרות טעויות ומשברים – זו אהבה למיליון שנים. אפשר לקחת שיר כזה להיכלי השמחות. יוצרי השיר כיוונו אותו ואת ואלרי לדרמה עממית רגשנית – המטפסת לפסגות אהבה במוסיקה קליטה המערבת סגנונות – התזמור

הכל נשאר במשפחת בגר, ולפי השיר נושבת בה רוח טובה, אופטימית עד נאיבית. סתיו בגר, מהיוצרים-מפיקים המרשימים בפופ המקומי נכון להיום, הציע לדודו, מני בגר, מהזמרים הבולטים ברוק הישראלי בשנות השבעים לכתוב ולהקליט לו שיר. לסאשן הצטרף נגן הסקסופון הג'אזיסט

יש מצב שעל ביט מעיף של טכנו יוצאים שירים עצובים? תקשיבו לעדן חסון בשיר הזה. אתם מאמינים לו, שהשיר הזה משדר איזושהי דרמה אמיתית בינו ובינה? המאהב ה"סובל" שר את ליבה הלא בוכה (משחקת אותה מתגברת) של האוהבת. מתכונת הסיפורים

נתחיל מקלישאת הסיום: "בסוף לומדים מהחיים". מה לומדים מהחיים? שאין סיבה להאשים גם אם אנשים מאכזבים, ויש מי שיבין אותך – כשנשבר הלב. איך? – הכל נמצא בעננים?  כפי שאומר השיר. אשרי המאמינה. אני מקווה שענבל ביבי יודעת מה היא