שירים ישראלים – הגדולים ביותר

"כאן השמים הם שלי/ כאן אני מרגיש כמו שאני/ רוצה לחיות, רוצה להיות/ בין התקוות שמשתנות/ כאן השמים הם שלי" יובל דיין ובן ארצי שרים "שמיים" מתוך געגועים ליגאל בשן ז"ל בערב עתיר זמרים וזמרות שבאו לעשות כבוד לזמר שהלך

המילים, הלחן והעיבוד נכתבו ברוח העצבות, לזכרו (*), לזכרם. כמה אירוני שהטקסט בסופו של דבר נטען בעוצמות שהם חלק מההיבט הרטרוספקטיבי שבעטיו הולחן השיר: "שלחי אותו, תני לו ללכת לַחופשי, אף כי יודעת את שלא יַחֲזור אליך". הטון של רוני

האמונה אינה מתבססת על הוכחות שכליות. יכולת החשיבה שלנו מוגבלת, ולכן איננו יכולים לתפוס את "העצמות האלוקית". בכל המחשבות שלנו עליו אנחנו מתארים את אלהים באותן מידות שהוא מתגלה אלינו בהן. האדם לא עומד תמיד במצב קבוע. אדם מאמין שאינו

"הֲרֵי אַחַת לְכָל כַּמָּה שָׁנִים / כָּךְ בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּעִתּוֹנִים / שׁוּב תִּתְפָּרֵץ הַלָּבָה מִן הָהָר / וּתְאַיֵּם לִקְבֹּר אֶת כָּל הַכְּפָר", כתב דן אלמגור לפני עשרות שנים, ושרה נפלא חוה אלברשטיין. "מַדּוּעַ זֶה לַחְזֹר הֵם מִתְעַקְּשִׁים?".השיר שכתב דן אלמגור

השיר מתוך "כמו צמח בר"  של חוה אלברשטיין יצא  בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין  היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים של ששון ושמחה. הטון, המנגינות, העיבודים העבירו עומק מבוכה, עצב,

המסלול שעבר השיר היפהפה הזה עד שהפך ל"ערב של יום בהיר". ראשית דרכו במילים באנגלית שדני סנדרסון כתב כניסיון "למכור" את להקת כוורת לחברת התקליטים "פולידור" העולמית. הוא נקרא אז You Are My Soul. לאחר שהניסיון כשל, העביר אפרים שמיר

גרסה לקלאסיקה מוצדקת  כשה"כיסוי" (קאבר) שנעשה לה מספק לשיר היבט ייחודי. אתי רומנו בחרה ב"הדייגים" המופלא של ארז הלוי מתוך האלבום "הלילה" משנת 1984. רומנו מסבירה את הבחירה על רקע תמונת  חטיפתה של  נועה ארגמני ע"י מחבלי חמאס אכזריים (*) 

מישהו דואג לה שם למעלה, שרה יהודית רביץ. זהו אחד משיריה הראשונים הכי מזוהים איתה, וזוהי רביץ הלירית ששרה בטון נוגה, בערגה כבושה על ההמתנה לאור בנתיבי אבק וזמן, על הפגישה שתתרחש בתום הרבה ימים ולילות. על הדרכים שלא מצליחות

מוקי (דני ניב) עושה חשבון נפש עם עצמו מפרספקטיבה של "דף חדש" Tabula rasa. הפרידה מזו ששברה את ליבו שיחררה. חש חף משקרים, מגעגוע. מצבו יותר מטוב – הניקיון החדש מעלה אור גדול אחרי החושך. מוכן להתחיל הכל מחדש. השיר

כמה פעמים התאהבתם בשיר הזה מחדש? מצד שני האם ניסיתם לרדת למשמעותו? מדוע המקום הרחוק הזה (בקצה השמיים בסוף המדבר) שקיימת בו – דאגה (חיובית) הוא עלוב ומשוגע? יהונתן גפן – הכדור אליך. הדאגה של הדואג היא כפולת משמעות –

עידן עמדי שר בטון העדין והחם שלו הרהורים מנקודת מבטה של אישה הבוהה בפנסי הרחוב מחלון ביתה. הבעיה שלי אינה בטקסט המצוין אלא בחוסר  אינטרקציה בין זמר-גבר ובין הדוברת של השיר, שהיא אישה. אין כאן שום צידוק פואטי שינמק למה

לא כל אחד חולם על הטוב בתוך האפור היומיומי. מתרגלים לרע מתמשך עם הפוגות, מחפשים דרכי מילוט. זיהוי צורך הוא תשתית לביקוש. שלמה ארצי זיהה צורך. חולק  מאוויים אסקפיסטיים עם אנשים באשר הם בלשון "תתארו לכם" – כלומר: בואו נחלוק עולם יפה, פחות

אני מודה, שאינני יכול לנתק את השירים העצובים שכתבה תרצה אתר מהדמות שלה, כלומר מההקשר האוטביוגרפי וממותה הטראגי. שני השירים הבולטים בהקשר הזה הם "בלדה לאשה" ("אפילו הספרים בחדר הסגור והעצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר היא הולכת בלי שוב")

הרומנטיקן העצוב שר בשיר האחרון: "מכניס ת'ראש בקיר ואז כותב על זה שירים". הרמתי גבה: האם זה לא ברור? לכתוב שאתה כותב בגלל שרע לך? הנדוש הוא הכי-אמת. רוב המשוררים, קטנים כגדולים, מתפרנסים ממצוקות, מחיים על הקצה, לא מתחושה של כמה

נתן אלתרמן כתב על יחסים אמביולנטיים בנישואין שמושתתים על אהבה ואכזבה, על זוגיות בנסיגה.  השיר עוסק בתחושות דו־ערכיות כלפי קשר של נישואים. כל אחד מהצדדים קשור לשני, אך משווע להימלט מהקשר. . זה שיר אהבה נגד עצמה. כל אחד מהצדדים לעצמו, קשור

כמה דיוק יש בחבירה של המוסיקה של סשה ארגוב למילים של חיים חפר לביצוע של מתי כספי. מנגינה, הרמוניה ומקצב שמעניקים בהירות וטוהר למילים, אחד השירים הרומנטיים היפים שנכתבו בזמר העברי. השירה של מתי כספי "מרגישה" את החבירה הזו, ויש בה

כשמתגעגעים ליהודית רביץ של פעם, נאמר "הקלאסית" –  חוזרים לשירים אולטימטיביים כמו השיר הזה. המילה הטובה משנה את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת הדרך בה אנשים רואים את עצמם. רביץ מבקשת  "מילה טובה" מהסביבה, כזו שתסייע  להתגבר על

שושנה דמארי בפרוייקט של רייכל? עם כול הכבוד, ויש כבוד גדול, היא לא שייכת לקונספט של הפרוייקט. רייכל מצדיע למלכת הזמר העברי, והדגש הוא על העברי, כי רייכל עם כול הרב-אתניות שלו, הוא מלחין שקשור בטבורו גם לשירון העברי הישן

הסיום "סוף ימיי" (יהונתן גפן-דדון) משאיר אותך במצברוח קודר. אמיר דדון שר אותו בטון עגמומי שעובר לאורך האלבום: "אני לא התחלה של שום דבר/ אני רק חוליה אחת בשרשרת/ כמו כולם כאן רוצה להשאיר חותם/ רוצה שיזכרו אותי/ שהייתי כאן/ בסוף

בלילות שלה לא הייתה ישועה, הוא ניסה לפרוע חובות, רצה לגעת בה שוב, זה מה שהיה חשוב לו. גוף אל גוף. אבל בלילה שלה – הוא לא מצא דרך לחזור אליה. גורש מהשמיים שלה… טקסט של כאב? אבל כשאני שומע

אחד ממקדמי ההצלחה הראשונים של שלומי שבת היה שיר שהלחינה אחותו, לאה שבת, למילים של מיכה שטרית. למעשה, השיר סלל לו את הדרך בתחילת הקריירה (1990). הוא הגיע בזמן, אחרי שאלבומו הראשון, "מן החושך חזרתי", שהוציא בשנת 1986, נחל כישלון. במבט

לפעמים, כשרוצים להגדיר נוסטלגיה, עדיף להביא שיר במקום. קחו את "אהבת נעורי". בנוסטלגיה טמון זיכרון תחושתי. לשלום חנוך יש שני שירים כאלה שמחזירים לקיבוץ נעוריו, משמרות: "לילה" ו"אהבת נעורי". הראשון עוסק במקום עצמו: "בביתני התינוקות מייללים בהפסקות/ נצבט הלב היי

דנה ברגר מנתבת עצמה לנתיב מיינסטרימי מלודי, יותר מתוק ממר, מנגינות ידידותיות, קליטות, עיבודים עכשוויים פריכים, זורמים. יכול להיות שהרצון לנצל מומנטום, להגשים אלבום נוסף גרם לכך שנכנסו גם שירים לא מוקפדים מבחינת הטקסטים, אמירות שטוחות, נדושות, מרופרפות, נוטות יותר

איך מצליח השיר הזה לצלוח כ-1,000 שנה ולזכות לכ-8 גרסאות בתקופתנו. הפיוט חובר על ידי דונש בן לברט, בן המאה העשירית, שנחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית בימי הביניים. ככל הנראה מדובר בפיוט השבת המולחן ביותר בהיסטוריה, בין היחידים

השיר הושמע ברדיו עוד לפני שיצא אלבומו הראשון של אביתר בנאי. ניצנים ראשונים של יוצר מקורי שמביע כאב וסערת נפש בהתערטלות נפשית  אדירה  השנה – 1997. בשיר הראשון שחשף אותו לעולם אביתר בנאי שר על עצמו, חושף רחמים עצמיים, כואב

וּמִנִּי אָז כָּבוּ עֵינַי כָּל עוֹלָמִי חָשַׁךְ עָלַי כִּי לָעֲגוּ לִי יְדִידַי טוֹב לִי מוֹתִי מֵחַיַּי, שר זוהר ארגוב את מילותיו של אביהו מדינה.  עברו הרבה שנים מאז ארגוב שר את השיר לאלבום  "נכון להיום",  אלבומו הרביעי  שיצא לאור בשנת