במציאות – כמעט חיה פוליטית, תאמר את אשר על ליבה ללא כחל ושרק. תחטוף ריקושטים. לא חוששת לקריירה שלה. בשירים – ספירה אחרת, שמימית, עולם טהור, באה מאהבה. מעל האדמה.המוסיקה מבחינתה של אחינועם ניני (על עטיפת האלבום הזה – Noa)
תחביבו הגדול של ג'ק וייט הוא שיפוץ רהיטים עתיקים. אני לא צוחק. קשר למוסיקה? תנו לו בלוז, סול, קאנטרי וגוד אולד פשן רוקנ'רול והוא ידאג להעניק להם את הטקסט האישי ואת הטאץ' העכשווי כרסטוראטור גדול. את Three Women יצר וייט
כעשרים חודשים לפני שהביטלס פלשו לארה"ב ופתחו את במה שנקרא "הפלישה הבריטית" לארה"ב, הפתיע קלרניטן ג'אז בריטי בנעימה, שהפכה אותו לאמן הבריטי הראשון שהגיע לראש מצעדי המכירות בארה"ב. מיסטר אקר בילק הקדים את כולם – את הביטלס, את הרולינג סטונס,
מה רצתה להגיד? שעולם כמנהגו? שהחיים זורמים בשגרה ובמחזוריות מבאסות? שקיימת חוקיות מעצבנת של בניה והרס? מה חדש? – אין חדש. נדוש. יצא מעין ראפ בעיבוד מיתרים סטייל "הצליל של פילדלפיה". (ז'אנר סול משנות השבעים) יוסי פיין במקום לתת לזמרת
אילו אני הבחור בתמונה, הייתי מגיש בג"צ. הצחקתי אתכם? אומרים שבריאליטי מותר הכל? אז לא. יניב הורוויץ היה צריך להישאר בתוכנית. לא אני אמרתי את זה, אלא כל ארבעת השופטים, שלא הצליחו להבין למה הם לא הסתובבו. בשבילם זו עוד
לקראת סיום תורגמה ההתרגשות המשפחתית לשיר ערש אידי (יובל כהן קרא לו "שיר הרדמה"… ) Ai Li Lu Li Lu, שאמא שרה להם בילדותם. אילו הייתה טלוויזיה, המצלמות היו מתכווננות לשורה 4, כדי לקבל פני אמא-אבא של 3 הכהנים. יש
כאשר כבר חשבנו ש- All Of Me של ג'ון לגנד המיס מספיק לבבות של מיליארדי אנשים, מגיע הביצוע הזה לשיר בטריו ג'ון לגנד, ג'ניפר נטלס והאנטר הייס במהלך טקס פרסי ה – CMT Music Awards (פרס המוענק מדי שנה בנשוויל
ענת אסתר חיטמן צריכה לצרוח. לא לברוח, לא לשכוח, לא לדחוף, לא לדעת, לא לגעת. רק לצרוח. כך היא פותחת את אלבום הבכורה שלה. עשיתי עליה גוגל. קיבלתי כמה צפוי – "רוקרית", "נותנת בראש". גם הדף שנשלח עם האלבום מכנה
אם הייתה בריכה בבלומפילד, יוגין הוץ' היה קופץ ראש עם המיקרופון. גם מבקר מוסיקה לא יכול לכתוב בצורה מפוכחת על הגוגול בורדלו. רצוי לשתות משהו לפני. בטוח שיוג'ין הוץ' מגיע מתודלק. הוא גם שופך בקבוק יין על גופו העירום. בלי הסופה המשתוללת
איך סאונדגרדן עדיין איתנו? נו טוב, מי ששמע אותם ב"רוקנרולר" באצטדיון, הבין שהשאלה כמעט מיותרת. שלא כמו הרכבים אחרים מז'אנר הגרנג' שהתפוגגו אחרי שהסצנה דעכה, סאונדגרדן חוזרת כמו ענקית רוק לאצטדיונים. המופע בבלומפילד הראה, שהכל יותר מבסדר אצל האיש המתולתל
המסלול ברור. אביתר קורקוס הוא מסלסל בדם, אז לוקחים אותו לשם. דיקלה מסתמנת כאלט המזרחי, כמי שאינה ממחזרת שבלונות, אוריינטלית בדם, אקזוטית, לא פשטנית. ולמרות זאת, יש תחושה שהחלטה ללכת עם קורקוס, זוכה "הכוכב הבא" לנתיב אמצע ים תיכוני, מסוג שירי
מדוע דחוף לצאת עם עוד קאבר לשיר הכל כך מושמע של מאיר אריאל? האם רועי דהן מעניק אינטרפרטציה, שמאירה את השיר באור אישי חדש? אריאל כתב שיר על שינוי מתוך מודעות עצמית חזקה לכך, שדרך הישר המקובלת ומשמעת – לא מתאימה
כמה חארה כאן. למי לא נמאס. מי לא רוצה לברוח לאי בודד, לעשות אהבה. אבל כולנו פחדנים. לא אי ולא בודד. גם מיקי גבריאלוב לא מתיימר לברוח לאי שקט, אבל לקח את השיר לכיוון של – אם המצב כל כך מחורבן,
אילו הייתי מקבל טקסט כזה לבחינה, הייתי ממליץ לכותב לחפש פח לפני שהוא שופך את הלב על הדף. זה טקסט ברמה של מישהו שנדרש להצהיר "לא יודע לכתוב". השיר נכתב ע"י אליעד נחום ורון נשר, אבל מתברר שהשניים גרועים מהאחד.
במחלקה לזיהוי קולי יספרו לכם, כי אין שני אנשים בעלי קול זהה, ממש כפי שאין שתי טביעות אצבע זהות. כנ"ל – אין שני אנשים בעלי נשמה זהה. יש פעמים, שאנחנו שומעים את הקול שבתוכנו, הנשמה שמדברת, אבל לא ממש מאזינים לה,
מתקפת התרפקות של שניים, שאם היו מספרים לי כי נועדו, הייתי מרים גבה. גם כשעמיר בניון חבר לישי לוי, הבנתי, שאין לי מושג איפה הגבול כשמדובר בשתפ"ים במוסיקה. ישי לוי חכם. גם מוש בן ארי מבין, כי כל הדרכים מובילות
שובל עמיאל בת 17 מקרית חיים שרה את Somewhere Over The Rainbow בפרשנות אישית, פירקה את השיר ובנתה אותו מחדש. אביב גפן פוצץ את לחצן הכיסא ממכות כבר בשניות הראשונות של הביצוע. יחד איתו הסתובבו שלומי שבת ושרית חדד. רק
העולם ערוך לקבל ג'סטין ביבר חדש. התסריט כנראה חוזר: אוסטין מהון (במקור מסאן אנטוניו, טקסס ועכשיו חי במיאמי) בן ה-16 החל לעלות ב- 2010 ביוטיוב גרסאות כיסוי שלו ללהיטים עכשוויים. הוא הוציא לפני כשנה את הסינגל "11:11" שזכה להצלחה ב
הייתה או לא הייתה? האם חלום בלהות הייתה? רן שפירא עדיין אינו בטוח שהוא אכן מה-שאומרים-עליו, שהוא מטורף, או בשפה מדעית – "סכיזופרן". הבעיות, שהמצב מעורר בינו לבין עצמו, ומול מי שעליה הוא אומר "התחלנו לגעת" – עומדות במרכז השיר,
הייתם בחתונה מקומית לאחרונה? אוכל – צרבת. רמת רעש – דרושים אטמים. מוסיקה – כפיים שיורדת לרגליים, מילים פשוטות: אין חתונה בלי מזרחית ים-תיכונית מאגפיה השונים. "נסיכת הלבבות" (גם השם נשמע פלסטיק) תיכנס בין כספת הצ'קים לסלט מיונז מאתמול. בשירים האלה יש
אלבום שמיני של הצמד האמריקני (יליד 2001) מגיע אחרי El Camino, זוכה הגראמי ושונה ממנו. הוא נפתח בשבע דקות של סלואו – Weight of Love, שתי דקות של צליל אינסטרומנטאלי קודר, ובהמשך מגיעות המילים והשירה ההרמונית. מסוג השירים שלהקות אינן
זהו כבר האוסף החמישי בסדרה, הנשענת על התוכנית הותיקה, וגם הפעם נפתחת באות הנצחי – "תמונה" של יעל לוי. "ארבע אחרי הצהריים" היא הבוידעם של המוסיקה הישראלית, תרצו "שירי ארץ ישראל" – חלקם מאובקים. בדף המידע שהגיע מציינים כי ארבעת
ליאונרד כהן שר – Dance me to the end of love, ולא סתם – אלא עם כינור בוער. אצל זוהר רביץ שום דבר אינו בוער. מציג קודם כל את הבעיה שלו, העובדה שהוא פוחד לרקוד. גם הוא רוצה להגיע רחוק
הפרשנות של נדב ברנע לוקחת את השיר הדרמטי של פורטיס-סחרוף הזה לקצה חדש – מלנכולי יותר מאשר הגרסה המקורית. ברנע מיזג כאן תחושות אישיות עם דרישת הנרטיב – תוכן סרטה התיעוד של עדי סדקה "השד לא כזה נורא" (של יס דוקו),
דניאל סלומון בא מכאב, ממצוקות נפש, מחוסר אהבה. הפעם הוא ניתב את התחושה לשניים. טובים השניים בצער געגועיהם. המוטו אומר ברירת מחדל: אם לא להיות איתך – אז עדיף כבר לבד. סלומון הוא זמר של פסנתר, שנשאר בגבולות המינורי-הרמוני כדי לתת לתחושותיו את
משדרגים את מוסיקת החאפלות? נתחיל עם השעטנז: כותבי הטקסט העוסק, איך לא, במבטו של הגבר על מי שאיתו הלכו על לשון כילאיים: "אני לא גומר עלייך במכות", שזו שפה ערסית סופר אלימה. מצד שני: "אני לא נופל עלייך בטענות, רק
הקולקטיב מעבירים דף יחסי ציבור המכיל ביקורת חו"ל. הם כבר שם. מקווים כי ארצנו תהיה קטנה עליהם בקרוב. שיר הגעגועים הזה אכן מסמן מקוריות, שראויה לצאת למסע סביב הגלובוס ולהיכנס לרשימות השידור של תחנות הרדיו החשובות (זה קרה ממש עם
איך שרית חדד זיהתה ללא בעיה את מישה קירקילן, זוכה המקום השני של "כוכב נולד", ואף דייקה בשמו? עד כדי כך היא מתמצאת בתוכניות ריאליטי, או שהמידע דלף? קירקילן הוא משתתף סדרתי בתוכניות ריאליטי-מוסיקה. הוא ניסה פעמיים גם באוקראינה. הכיסאות
בסיומו של האודישן, אחרי שאביב גפן קשקש אמירה שטחית ומתחסדת על מוסיקה וזמרים מזרחיים, אמר גילי ארגוב משפט פשוט: "אני בדה-וויס, כי החלטתי להיות מפורסם". ישר ולעניין – אחרי כל החפירות של השופטים המתמוגגים. גילוי נאות שהיה חזק יותר מכל
האלבום נפתח בצלילים ריחופיים, מקהלה שמימית. הזמר כריס מרטין נשמע שבור ומדוכדך. האם זה צליל ה – Ghost Stories שיוביל את האלבום? זוהי קולדפליי של צ'יל מיוסיק נוגה, בקטע של מסתורין אופף, בעיקר- צליל ריחופי של אווירה טעונה. מוסיקה מלאה
