ביקורת שירים חדשים

תן לרגש לרוץ לפניך, תן לטונים הגבוהים לדייק את שירת הרגש, תן לגעגוע לאהובה להישמע הכי מרגש. יש מי שיכול לעשות את זה יותר טוב מאייל גולן? תקשיבו ותבינו את הסולד אאוט לשתי הופעות בבלומפילד. משחקי מילים של כיליון נפש

מיטב שרמן, תגלית גדולה של הכוכב הבא, שרה פוסט טראומת אהבה שהגיעה לסוף דרכה. התסכול, הבלבול, הדכדוך, הבדידות, איבוד הביטחון, הפחד להיפגע, להתאכזב. יש מצב לאהבה חדשה? שרמן משאירה את השאלה פתוחה וכואבת: "מה אם לא אוהב יותר שוב אף

יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים בסגנון-עיבוד שלוקח שיר שמח למקום אישי אינטימי. זוהי הגרסה של סלעית פרידמן לשירו של עוזי חיטמן שאורנה ומשה דץ ביצעו באירוויזיון של 1991 ברומא (מקום שלישי). סלעית הפכה

בואו נעצור את העולם ונחכה עד שכל הרע יהפוך לטוב. שנצחק ללא סיבה, שנתנקה, שנמצא אור בקצה העצב, שניכנע לאהבה. האם נגיע אל האושר המוחלט, אל השקט המיוחל, שהרע ייעלם והטוב ישלוט? יש מצב? המאמין ימתין למשיח. החילוני יישאר מציאותי,

רון בוכניק מחפש מילים לומר דברים על מי שאיננו. לפי דף המידע מדובר בחברו שי אל כנפו ז"ל, שוטר שנפל בשבעה באוקטובר בעת שהגן על המשתתפים במסיבת הנובה. המילה "אז" החוזרת בשיר מתחילתו  מעידה על המחסור במילים לבטא במדויק את

"החלונות הגבוהים" שרו – "אם ביום א', אם ביום ד'/ אם ביום קיץ, אם ביום חורף/ אם ביום גשם, אם ביום שמש/ אם יום נפלא לי, או יום עצוב לי/ אם זה בלילה, אם זה בבוקר/ אם זה בערב, או

זה שיר אהבה או שיר רחמים הרגעה ונחמה לאהבה שהייתה? מה הסיפור שלו? מה פשר השירה המלנכולית? הסיום מערפל. אושר ביטון מספר לה כי הוא "בעולם מושלם בלי בני אדם", "ואלוהים פושט לי יד". אלוהים פושט לו יד?! פתחתי קומוניקט

זהבה בן שרה מייחלת  להווה ועתיד מושלמים על בסיס אידיאליזציה של העבר. הכותבים "גנבו" לה את "חיבוקים של פעם" מ"אהבה אסורה" (1998). התרפקות על כך ש”פעם הכל היה טוב" גורמת  להרגיש שההווה מחוויר בהשוואה. זיכרונות נעימים יכולים להיות מנחמים  –

קחו משפט אחד בשירו של אבישי רוזן, שאומר מציאות שהתדפקה על דלתות רבות בחצי השנה האחרונה: "איך אומרים תפילה/ בתוך כל הפחד/ לעצום עיניים כשהכל נשרף". רוזן שר לב שבור, שממנו בוקעת השאלה: "איך עוברים את הטירוף הזה לבד". המנגינה,

דניאל אזולאי פורש בשיר תסכול של קנאה-אהבה. אני קורא את דף המידע שנשלח עם ה שיר. זה המידע שאינו נועד למאזינים – רק לתקשורת. המידע החוץ שירי מדבר על שיר שעוסק ביחסים הטעונים של דניאל עם אחותו הזמרת-כוכבת אודיה אזולאי.

על מה מבקש דניאל נשמה יטח לחזור? מהטקסט לא ברור מה הוא רוצה מעצמו, ואולי הכוונה העיקרית: לאתחל מחדש את עצמו אחרי שהוא קיבל בחזרה את החיים  – בצורה פחות בעייתית, פחות פגומה, פחות מבולבלת, לקרב בין גוף ונפש, בין

מירי מסיקה מתענגת על שיר שנשמע הפרעה בראיית המציאות. הדוברת מרגישה כעין פיצול אישיות בדינמיקה של עיר ללא הפסקה. "השארתי את עצמי/ מאחוריי/ עכשיו אולי/ אני כבר מישהי אחרת". עוצרת את הזמן-לב  שלה, מדמיינת מצבים שונים של תחושות – "ראיתי

לפעמים בצמתים מסוימים בחיים אתה לא יודע מה לבחור, אתה חרד ומבולבל  אוהב גבעתי ,שמרגיש "כמו חי ומת" מנהל שיח חושפני עם הוריו על רקע "מחול שדים שבאים אל העיר",  "הבל הקרב" ו"החברים שבגן עדן" . מדבר על  המחיר הנורא

דניאל יצחקי בוחן צעדים קטנים של אהבה שמתפתחים להתאהבות גדולה. מסתובב בין האמורפי למוחשי, בין הנחשק למהוסס,  מבקש לקבל מעומר אישור לקיום שלו, כשאותם הורמונים נפלאים של משיכה עזה  משתוללים. המוסיקה אפופה באווירת הזיה מלאת השראה. פעם, בשנות השבעים, קראנו

הקונפליקט בין הרצון להיות חופשי ואדון למעשיך לבין הרצון להמשיך בזוגיות. אהבה וחופש  הם לעיתים שני כוחות סותרים החיים יחד בכפיפה אחת. דיוויד זיטון מודיע לאהובתו שהוא עוזב כדי לממש חופש לעשות מה-בראש-בלב שלו, אבל  עדיין רואה את המהלך כפסק

ארקדי דוכין ועמירן דביר מחברים קולות ולבבות לזכר התצפיתניות שנרצחו ב-7 באוקטובר. השיר מערב תיעוד ("איש לא הקשיב כשהזהירו מסכנה"), זיכרון, מחאה וגבורת נשים. בטקסט שזור משפט מ"זמר נוגה" של המשוררת רחל על אהבה נכזבת – הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,

מי שהיו חברים ואוהבים והיה ביניהם מכנה משותף ("שנינו אהבנו שירת כוכבים") הפכו אויבים, רודף ונרדף, אבל בסופו של יום – שניהם טרף לטורף גדול. אברהם חלפי כתב שיר מנקודת מוצא אופטימית (המכנה המשותף) שמתגלגל לחוסר תקווה. ואפשר לנסח גם:

התקרב אליו, התרחק, יצא מהמשחק, מתחבא, לא נרדם בלילה, בורח אל הים, ובכל זאת "מנצח בזמן האחרון" . את מה ניצח בדיוק – את מצוקת נפשו, את חסר מנוחתו? ומה בעניין שלו לקבל "מפתח"? האם  חפצה נפשו של שליו רוקח

האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו

אז מה הבעיה שלה, שעדן חסון מקונן אותה בטון של לב שבור ובהזדהות גדולה? לא ברור מה מעיק עליה. המידע הקריטי מבחינתה שהיא מוצאת נחמה ב"כוסות על הבר". האם זו ריקנות וחוסר משמעות בחיים, האם בתוכה מתחבא קול מדוכא ומושתק

הקול והמנגינה – מוסיקה של אהבה כנה. לגלות שוב את אריאל סגל אחרי כמה שירים נפלאים. השיר נכתב מנקדת מבטו הכואבת של אוהב/ת  על הבלתי מושגת, זו שכולם מסתנוורים מיופייה. היא  נמצאת בתודעתו/ה – אבל ללא יכולת לקבל אפילו קצת

האיש יודע מה הוא רוצה מעצמו? מה הוא רוצה ממנה? אוהב או שונא אותה? שרק מספק מלל מבולבל על רגשותיו כלפי הנוטשת, מצטרף לגברים הבוכים בלילה. "גברים אינם בוכים" – זו האקסיומה שלאורה גדלו דורות רבים של גברים, בצירוף עלבונות

הערבוביה בין מלחמה, מחאה, השבת החטופים, הנופלים ("הותר לפרסום"), הניסיון להתנחם באהוב, הופכת אצל תהילה פרץ למלודרמה עתירת אמוציות. לא ברור אם הכל כלול בסיוט או רק השבת הקרוב לה. השיר מתפתח מכמעט לחישה בקצב איטי למבע רגשני על גבול

השירים עצובים, השירים מנגנים לו על גיטרה, גם "מנגנים אותה".  על הנייר – אחד השרבוטים היותר נדושים-משעממים של שיר אהבה שקראתי מעודי. מריחה אקראית של משפטים  שיאי חוסר המקוריות. מוסיקה לא יכולה להציל טקסט רע. יצירה היא שלמות. בכל אופן