ביקורת שירים חדשים

עדן בן זקן משחררת יבבה לאל יתברך שמו, הוא ה"מלך" וה"אבא"? . סיבה?  אהבת הקב"ה. אמונה עיוורת. "געגוע שזועק למגע" . אם אבא אוהב, אז למה כואב?ל למה נשמעת סובלת? לא בטוח שבן זקן  יודעת או מבינה למה היא זועקת.

שרוטה. מתבכיינת. מאשימה את עצמה על חבלה באהבה. "אני דפוקה עם ים של הרס" עצמי, מקוננת הגר יפת בסלסול לייט. מקרה נפוץ לטיפול. מנין זה מגיע? מדובר בהתנהגות מתסכלת במיוחד שמנמיכה את הביטחון העצמי ותוקעת את הבנאדם במקום. כשאנו לא

חגי תשרי באוויר. ההשראה נחה על זמרים, שנכנסים לאולפנים לשיר מילים וניגונים שעברו מאב לבן.  אתה לא חייב להיות דתי או חבדניק כדי להתחבר למסורת התרבותית. אמיר דדון חוזר לפרויקט "צמאה" מס 7, מיזם מוסיקלי שמחדש ניגונים חסידיים,  כדי לזמר

זה האגו גברי שמבאס אותו מהיחס שלה או ליבו השבור? לא בטוח שעילי חשב על תשובה. יכול להיות שגם זה וגם זה. מעבר למהימנות התוכן, עילי חושב יותר שקולו המתבכיין-מסתלסל הוא חזות הכל. אאכזב אותו. הקול אינו הכל, גם כשאתה

לדודי לוי אין ספקות באשר לזוגיות שלו. הוא מתאר מציאות מבאסת בלעדיה. זוגיות מונוגמית ארוכה יכולה להיות ממש מאתגרת, כי זה נורא קשה להיות כל כך הרבה שנים עם אותו האדם. לוי אומר: אבל זה כל כך שווה את זה.

הוא בטוח שכל הנתונים לקראת בואה מייצרים שיאה של שלמות בקשר ביניהם. הכין לה הכל – מפתח לדירה, סדרה בטלוויזיה, פלייליסט של שירים. כבר חש כבר בריח גופה. כל כך בטוח במפגש, בזמן שיהיה להם לאהוב, שהוא מבטיח לה: "לא

לפרידה מבת/ בן זוג  יש כוח רב הפועל על הרגשות, ולעיתים נדמה שלא יודעים כיצד להתמודד עם המצב החדש. פרידה היא סוג של משבר נפשי מסעיר ומבלבל. אסי ישראלוף שר סערת רגשות הנובעת מכך שמנגנוני ההגנה לא לגמרי בשליטתו. רגשות

נערות מתבכיינות בסלסולים על הגבר המאכזב. למאיה דדון רק בת 17, "פריצת השנה" לפי דף יחסי הציבור, יש כבר סיפור לפי תסריט מוכר. הבחור שלה דווקא שלח לה פרחים ליום ההולדת, אז מה קרה? לא בטוח שהיא לחצה על שלושת

מוזיקה היא לעיתים קרובות סוג של  אסקפיזם, מקור לנחמה והנאה, לעומת  מוזיקה שיכולה להיות  מנגנון הארה וביקורת על כל מה שקורה אצלנו וסביבנו. עידן חביב בחר לייפות מציאות. אפשר לנסח אחרת: מחפש את הטוב והמושלם תוך התעלמות מהמציאות. אֶסְקֶפִּיזְם מוגדר

אחרי Password, מוציא אלון אבוטבול שיר אווירה מסתורי יפהפה. הים הוא מוטיב בולט בשיריו של נתן יונתן. החופים משמשים מטפוריקה של הים והאדם ("ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן." – השיר "חופים") שירתו  רחוקה בדרך

מה הוא רוצה?  יש כאן רשימה ארוכה. לא בטוח שעידן עמדי יחתום על כל חרוז. למשל: הקלות הלא-כל כך נסבלת, שהוא עובר מהאישי לאוניברסאלי – "אני רוצה צבעים/ אדומים מטושטשים/ שלא אבחין שהעולם נכשל". איך אפשר להקיף עולם שלם במבט?  מסתדר? –

משחק קלפים? משחק חוזר. עדן בן זקן מגלמת את המתקרבנת שמתלוננת על הגבר שלה שמשחק קלפים "כל יום בלילה" (למה לא "כל לילה") . א-מה -ה – ילד טוב סבבה. למה היא מתכוונת?  לא ברור אם יש לו "דברים טובים"

יוני בלוך משתף בשגרת חיים תוקעת ומבאסת. הבדידות, הלחץ, העייפות. "לא נשאר לי כוח וגם אין לי זמן/ יום אחד אני בהייטק יום אחד אומן". נחמה – במי שלצידו, ואולי בעתיד יקרה משהו שישנה מצב. שיר פשוט בקצב מיד טמפו

קבלו שיעור במסחור מוסיקה. השיר התחיל ב-2021 כפרסומת למותג משקפיים קאטליה ששיווקה רשת אופטיקנה עם הדוכמנית נועה בוהדנה ו dJ סקאזי. הסרטון שצולם על גדות ים המלח, דימה  את הגעת תיבת נוח לחוף מבטחים, זאת לאחר המבול הגדול. מהתיבה יוצא

רק אני שמעתי כאן עידן רייכל? אבל לא: הכירו את עדי אברהמי. הקו המלודי הזה, המינור הנוגה הזה לקחו אותי לרייכל.  אברהמי יכולה לקבל זאת כמחמאה. אבל המחמאה מגיעה לה בעיקר על הביצוע שטבול ביגון געגועיה. עדי אברהמי שרה את

הוא מוכן להכל – אפילו שתזייף עבורו אהבה, רק שלא תשאיר אותו מתגעגע על אי בודד.  איפה אנחנו? – במגרש מוכר: מכתבי  שבורי הלב המתקרבנים לאהובתם המאכזבת נואשות. זה מגיע בסוג של עסקת חבילה: מנעד קולי + רגש + סבל.

עידו מימון וקובי אוז לקחו את הריקוד המזרח-תיכוני-בלקני המסורתי והתניעו את סיפורו של עבד החיים המודרני. אל תקחו ללב ולריאות. ריקעו ברגליכם. לא תהיה בעיה להכניס את השיר לחתונה הקרובה. אחרי הכל – דבקה לא נועדה לפלג אלא לחזק סולידריות

זה כנראה לא היה מתוכנן, אביגדור קהלני מדליק משואה בטקס הממלכתי ביום העצמאות, ובמקביל יוצא שיר שכתב ללחן של נורית הירש בביצוע יהורם גאון. קהלני מעמיד אימי המלחמה (אש, אדמה רועדת, נופלים) מול יופיו של הנוף (העמק הירוק). קונטרסט מוכר.

האם זו נעמי שמר? נשאלתי, למשמע השיר? מבחינת תלמה אליגון, שכתבה והלחינה – מחמאה. הלחן והאינטונציה מחזירים לשדותיה הארץ ישראלים של שמר. מי שיאמר – זה נשמע נורא מיושן – לא אתעמת איתו. מצד שני, אליגון אכן מייצגת את המוסיקה

מגיע לנו כל הטוב הזה? לא בטוח שבורא עולם סגור על כך. קובי פרץ – בגדול. הוא אגב לא שכח את דגל ישראל בקליפ – יעיל מאוד לאלה הימים והערבים, אלא שלפי השיר קובי פרץ לא נמצא במקומות שאלפי דגלי

במהלך ההתבכיינות י על "המצב", תמר יהלומי ויונתן קלימי דחסו כאן נושאים מכל הבא ליד, דייסת מילים אקראית, שהופכת ממרח רגשני סתמי. נסו לחבר עם סגולה (אתה בחרתנו), בנים שלא ישובו חזרה (מלחמות), קרעים בתוך העם (במקום … שמחה), פוליטיקה

מה שרפו לעצמם? על מה השתיקות? הזעם? מה גורם למתן לוי להתמרח כך בהתרפקות מלודית נוגה על שברי אהבתו? אין תשובות בשיר, ואתה המאזין נדרש להשתתף בצערו. על מה? מנגינה וקול יפים כשלעצמם אינם מספיקים. סנטימנטליות מופרזת שאין מאחוריה תוכן

לא היו עוד במחלקת היולדות, אבל עד שיגיעו אפשר לחשוב מחוץ לקופסה. כנראה יגיעו באחד הימים אבל עד אז, משהו שעובר לכל זוג שני בראש: בוא נעזוב את הספה והטלוויזיה ונצא לסתם נסיעה לשבור את השגרה. אולי נרענן יחסים, נחזיר

האם אנחנו יכולים כעם לחיות כמו אחים, כמו משפחה אחת גדולה?  האם אתם מרגישים שהלך הרוח והשיח הציבורי מנוהלים בדרך של מחלוקת בין "אחים"? הפער בין הרצון למציאות ניתן לגישור? מצד שני אפשר להבין את מי שמאמינים בהיותנו "אחים". האדם

מתי כספי העדיף בקליפ פנצ'ריה על פני סלון ישן. סוג של הומור. במוסיקה הוא בחר בקאנטרי בלוגראס שמח עלי בנג'ו וכינור על פני התרפקות נוגה על מטען הזיכרונות והמשקעים שהסלון הזה, שממתין לאלטע זאכן, מכיל. האנלוגיה בין סופו של הסלון

איתי לוי כנראה מאבד שליטה על מה שכותבים לו. את האפיזודה הזו שמשרבטים לו  הוא מכיר עד לעייפה. ז'אנר שירי המתקרבן שאהובתו אינה עונה וליבו נשרף. מבקש לדעת  "מתי את חוזרת", מדבר על כך ש"בחוץ בונים מיליון בניינים" (אז מה?

השיר נשמע כהתקף פסיכוטי,  שבו הדובר מביע אי יכולתו להתמצא בזמן ובמקום ולתפוס את הגירויים בסביבתו, מנותק מהמציאות, משקר לעצמו, שוכח מה חשוב, מגיע למצב קיצון בו הוא מדמה עצמו נשרף , אבל אז קורה משהו טוב: הוא מתוך הלהבות,