הופעות חיות

כשהטרובדור שלה יחזור אליה עטוף ניחוחות אהבה שהייתה, היא לא תגיד את אשר ליבה. תסתפק בחיבוק. גם הוא, כשיחזור – לא יאמר את שרצה לומר. העיקר שיהיה חיבוק חזק. למה לדבר כשאפשר לדלג ולהגיע מיד למיצוי הגעגוע. מה שהיה בין

אלבום להתאהב בקלות יותר מנסבלת, תזכורת למי שהתאהב בזמנו בשיר – Apologize, מהאלבום הקודם של מועמדת הגראמי, Dreaming Out Loud. ריאן טדר, Ryan Tedder, היוצר והאיש בקדמת הבמה – הוא האחראי למקבץ המחניף. כותב פופ רגיש, מיומן, מוסיקאי ומעבד ליגת

ממיס לבבות מהשישים, הלמות הגעגועים. עמעמו אורות. פול ופולה היו ריי הילדברנד Hildebrand וג'יל ג'קסון – סטודנטים בהווארד פיין קולג' בבראונווד, טקסס. הילדברנד כתב את השיר. התהודה העצומה אחרי שהצמד הוזמן לשיר את השיר בתחנת רדיו מקומית, לאחר ששדרה ביקש

יובל בנאי שר על מה שמתחולל בנפשו – אין קשר בינו ובין הסובבים אותו ("לא יודעים איך לאכול אותי") אשר משולים לצללים: המלכה השחורה, הכלה הלבנה, הדיילת המתוקה. הולך בין הצללים = הולך לאיבוד. במצב העניינים הזה, הוא מצפה שלפחות אלהים

כבר מזמן לא מדברים על הקאמבאק של "משינה". הלהקה חיה, קיימת, נושמת ושורדת כבר 25 שנה. אז נכון שהיו הודעות על פירוק וגם חגיגות פירוק בפארק , אבל לא עוד: החברים לא ייתחייבו כנראה על סיום דרכם המשותפת, בטח לא

שאלה אחת לא נשאלה במסיבת העיתונאים: האם משינה בשנתה ה- 25 היא ברירת מחדל? מה זה משנה ישאלו בני משינה יובל את שלומי את איגי את אבנר את מייקל. משינה היא משינה – אם יש או אין ברירה. ומה רע בברירת

השאלה שלא תטריד אותי יותר מדי אחרי שקראתי את הטקסט: האם הדוברת בשיר היא פחות "פרחה" מאשר מי שהיא מאחלת למי שנטש אותה למצוא – "אני אמצא מאהב ואתה איזו פרחה שתקרא לך מאמי עד סוף ימיך". מעניין באיזו שיטה

שלום חנוך יוצא למסע על פני הקריירה שלו – תחנות הדרך של האלבומים הגדולים שלו, בסדרת מופעים חד-פעמיים בהאנגר 11בפרק הראשון (28 בינואר) יחזור שלום ל"שבלול", "פלסטלינה", Shalom 4 תחנות הינה סדרת מופעים חד פעמיים, אשר עוברת בין תחנות הזמן

גילוי נאות: אני לא ממש מת על שירת פלמנקו עם הצעקות הדרמטיות המסולסלות. לא עושה לי את זה. לעיתים אפילו קצת מנג'ז. תנו לי גיטריסט פלמנקו מעולה. זה מספיק. מצד שני ישנו דייגו אל סיגלה. שמעתי את אל סיגלה ב-2006

ליל שבת, ינואר 2010. בארבי מפוצץ. אזלו כל הכרטיסים. הופתעתי. נכון שאוי ואבוי  ביקרה כאן בעבר ואינה אנונימית. מצד אחר – שם לא הכי סקסי שמקורו ביידיש, וגם לא להקת חובה שממתינים לה בקוצר רוח ומכינים כרטיסים חצי שנה מראש.

עיבוד: רמי קלינשטיין, המועצה, אייל ליאון קצב. הפקה מוסיקלית: אייל ליאון קצב, רמי קלינשטיין והמועצה. קלינשטיין שר את התובנות של יאיר לפיד על תחושות של הישראלי ה"ממוצע". יש משהו בעייתי בהתרפקות על המדינה שהלכה לנו. על חלום שלא התגשם. כל

"זו נפשי את נפשך אוהבת/ ארוגה עמה בשטיח מוות// חוט וחוט בצמר שתי וערב/ מצטלבים בו כמו הבוקר והערב// נפגשים ונפרדים ללא חדל/ זה עולה וזה יורד לו בגלגל// גורלנו כך יהיה שלם/ יחד באנו, יחד נעלם" שיר סיום בדיסק

מהשיר של אריק ברמן מבצבצים געגועים לאמריקה של פעם. גם נפשו של כותב שורות אלו, בהיותו נער, יצאה אל הצלילים שהגיעו משם, התערובת של סינטרה-אלביס- צ'אק ברי- פט בון ואחרים מחוברת לסרטים של אז. מוסיקה וקולנוע משם – חיינו כאן. הגל ההוא

הכוכב הזה מת/ אבל רואים אותו כאן/הוא כבר לא באמת/ אבל האור שלו נעלם/ הוא בדרך אליי/ רק לוקח לו זמן/ הכוכב הזה מת/ אני רואה אותו הלילה…" הקול קסום "מכוכב אחר" הוא קולה הקסום של דניאלה ספקטור ששרה על

עיבוד והפקה מוסיקלית: רון בונקר, אריאל שרבקובסקי, אוהד בולוטין, גבריאל בלחסן   קול יגונו, טון עצבותו. רטט קולו. נשמע תפילה. בלחסן שר געגועים לילדות. מעין חלום של ערגה. ילד קטן … חולם שהוא עף. געגוע לימים שלעלים היה ריח. המספר מערבב

מילים ומוסיקה: מתיסיהו מילר. הפקה, עיבוד, מיקס ומאסטרינג – עמית "דובדב" דובדבני וארז אייזן.    שיתוף פעולה לקראת ההופעה המשותפת   INFECTED EXPERIENCE בקאבר רגאיי (מתיסיהו) טכנו טראנס (אינפקטד) ללהיטו של מתיסיהו. מסחרית, הפתיחות משרתת את שני הצדדים. זה ימשוך עוד קהל.

כוכב נולד הוציאה את ישראל בר-און לעולם. אני אומר את הדברים דווקא משום שאני בטוח שלשירים שאני שומע בדיסק הבכורה שלו – כנראה לא היה סיכוי להיחשף בקלות בנסיבות רגילות. מבחינה זו – תרומתה של התוכנית לישרא בר-און לא תסולא

אוסף צפוי? הרי השירים נוגנו כבר מיליוני פעם בעולם ובארץ. מצד שני – לא אתווכח עם מי שבטוח שזוהי אחת מרשימות הבסט-אופ-דה-בסט של הפופ שיצאו ב-2009. מה מייחד את האוסף? – פופ טוב. ואני אוהב להקשיב גם לפופ טוב. מיינסטרים

קובי פרץ מתכונן להילולת נוקיה, אבל מביא אותה בשיר רגש רכרוכי משרה עצבות. שימו לב: ים תיכוני זה לא! כלומר – הענתוז החפלאי – אאוט!  מה כן? הלחן הזכיר לי שירים של איירסופליי Air Supply, הצמד האוסטרלי שהיה כאן לפני שנתיים,

מילים לחנים, עיבודים והפקה מוסיקלית: שגיא זקוסקי   האם ניתן להביע מלוא עומק הצער על אובדן? – לא פשוט. מילים לא יצליחו לבטא את התחושה שבפנים. חוצבים משהו מהנשמה, נוגעים בקצה הכאב. מוסיקה? –  מבטאת יותר. אחרי ששמעתי 11 שירים,

ארקדי דוכין  של "ספטמבר" מספק דו"ח על מצבו של האני בתוך הכאוס חובר לאור של הקבלה, מצב של הארה ונתינה, אבל לא נסגר בד' אמותיה אלא פותח את כל שעריו המוסיקליים במופע החדש 

מה שהיה לה. מה שלא היה. מה שהיה – רשימה שגרתית. האהבות והנפילות, הבקשות, ההחלטות. מה שלא היה – הוא, ובמיוחד בעת היקיצה לקפה של בוקר, מה שבעיני רוחה – זהו אושר. טקסט פשוט, נטול יומרות. המנגינה הנפלאה והעיבוד (הפתיח

מורן מזוז באה מרגש. הייתה לי תחושה שהרגש מגיע אצלה לפני המילים,  כאלו כל העצב בזמן נתון ירד עליה. הקשבתי לטון ליבה יותר מאשר למשמעות הטקסט שמנסה לנשום תחושות וגשם של זיכרונות "שמרחם על הרחוב". שירתה אכן מעידה על סערה רגשית,

  Nik Ammar (Guitar), Josh Breslaw (Drums), Stephen Levi (Clarinet, Vocals), Bridgette Amofah (vocals), David Orchant (trumpet), Anna phoebe (violin), Lucy Show (bass).   שירים: Photo, Waiting, Gypsy, Long Way From Home, What You Are, S'brent, Crimea, Foggy Day, Everytime,

עמית יצחק ושמעון חן – גיטרות, קרני פוסטל – צ'לו, צור בן זאב – קונטרבס, ז'אן פול זימבריס – תופים. זמרים אורחים: סימה לוי, לימור עמר, אמיר דדון. אורח מיוחד: דני ליטני. שירים: אגו קצה, הפוכים, אהבה, אוהבת לא אוהבת,

בסיום, כשנכנסתי אל מאחורי הקלעים בתמונע, ראיתיה כמעט מתגוננת מול כתב טלוויזיה שתיחקר אותה על כמה מורידים אותה בסלולר, והאם יש לה מעריצים (כי אם לא הייתה נשואה, כנראה שהיו לה), ומי זה הכוכב הזה שמת, כאילו מדובר במישהו. האם

הגדירו אותם להקת הגרוב המקומית האולטימטיבית. באחד האתרים זכו אף לסופרלטיב "סופרגרוב". אני לא נסחף. לפרובינציה – יתאים. במונחים של מקוריות והמצאה – אפשר להירגע. לא הגיעו עדיין רחוק. אחרי 13 קטעים אני מגיע למסקנה – שאין חדש תחת שמי

יש לו קול עבה מאוד, ובנמוכים יוצא צליל שנשמע כמו פיגוע במיתרים. מתברר כי הקהל מכיר את הצרימה הזו ואוהב אותה. ואסיליס נראה רומנטיקן שמתרפק על שיריו, ידו נתחבת אל מתחת למעיל ומלטפת את הלב, הקול הומה מבפנים כמו מתהומות הרגש, ההבעה

עמיר בניון כתב לזמר בעל קול מלאכי שיר חלומי שנוגע בספירה מלאכית, אפוף מסתורין – סביב הדמות הרוחנית בשיר אשר מוקפת מלאכים טובים. קריאת השיר מכניסה כמו לתוך חלום, שמנסה להקרין משהו טוב, שמימי – אם כי לא מוגדר. שיר

הקהל המקומי צריך להבין: כשכוכב יווני מגיע ארצה הוא מביא איתו שלושה ארבע זמרי ליווי לא כדי שהם יסתפקו בליוויו, אלא שיופיעו ממש. ככה זה במוסיקה יוונית. מחלקים את הערב להופעות זמרי המשנה, בטרם יעלה הסטאר. עושים להם כבוד. שאלה