עם ישראל מתרגל להופעות בסלון. זאפה לייב בפארק הירקון מול מושבים ריקים. צלמי הוידיאו הם הקהל. עידן רייכל שפתח את לייב זאפה מול שולחנות ריקים בגל הראשון, התייצב אחרי שתי הופעות מול קהל (בקפסולות) למופע סולו – ללא קהל לקראת
מי שמכונה "הסנדק של מוסיקת הנשמה" הוא אחד הפרפורמרים המלהיבים בסצינת המוסיקה בכלל והשחורה בפרט. ההופעה של ג'יימס בראון ב"אפולו" ב-1963 נחשבת לאחת מהופעות הלייב החזקות והמסעירות ביותר בהיסטוריה של הרוק והסול – מהודעת הכרוז המדהימה ועד הלהיטים Try Me
ניק קייב הציג לראשונה ביצוע של ‘Galleon Ship’ מתוך האלבום ‘Ghosteen’ שיצא ב-2019, שנלקח מההופעה שלו בשידור חי מארמון אלכסנדרה בלונדון. בעקבות שידור המופע מול אולם ריק, יוקרן הסרט Idiot Prayer בנובמבר לבתי קולנוע נבחרים בבריטניה. בהמשך החודש הוא יצא
הקורונה שברה לחלוטין את שגרת חייו של המבקר. הניסיון לחזור לשגרה הזו – נתקל בקשיים. אני מבין את הצורך הדחוף. מצד שני: מישהו לוחש לי כל הזמן: אתה חייב לשמור על בריאותך. קפסולות? לא בא לי בקפסולות. מה עושים? חוזרים
שלומי שבן התעניין בסיפורים שמאחורי ארבעה שירים שלה, אחד מהם, Drowning, נוגע בטראומה שחוותה אחרי ההופעה שלה בפסטיבל ערד 2009, כאשר נינט טייב הציגה אלבום ושירים חדשים וספגה בוז וקללות. באותן דקות, אותן סיקרתי אז (ראו כתבה למטה) נלחמה בין
רגע, איפה “Bridge Over Troubled Water”? – לא נורא. לא התאים לו לפול סיימון להכניס את השיר לקונצרט של ההייד פארק. תקשיבו לחגיגה של Me and Julio Down By The Schoolyard ותקבלו את מהותה האתנית האפרו-פופית של ההופעה. . הקונצרט
שני משפטים שאני מוציא מההופעה נטולת הקהל של ארקדי דוכין בזאפה כדי לחבור לימי המצוקה: "בין הבלבול לאסון – יש פיתרון" "בין האפל לנסתר בעולמנו הצר, אומרים יש עוד תקווה". ארקדי מעיד על עצמו שהוא חטף "דבר כזה שנקרא התמוטטות
את המפגשים בין להקות רוק לתזמורות סימפוניות אפשר לסכם בגדול כמחוות הדדיות שלא הולידו בדרך כלל יצירות אלמותיות, שלא לדבר על ז'אנר העומד בפני עצמו. ברוק המתקדם ישנם חיבורים עם מוסיקה קלאסית, אבל אולם הקונצרטים הקלאסי לא ממש התלהב להכניס
והשאלה היא – מדוע איתגר שלומי שבן את יוני רכטר במשימה לשיר בעמידה לקרא סיום את "עד מחר". הוא הרי יודע שרכטר שר אך ורק בישיבה מול הפסנתר. רכטר איש ממושמע לא הקשה על שבן. הוא התייצב מלוא קומתו הגבוהה
נתקלתי ב"היא לא יודעת מה עובר עלי" ביוטיוב, שלמה ארצי, קיסריה יולי 1996. נזכרתי שהייתי בהופעה ההיא. ארצי אחרי הוצאת "שניים". הוא שר אז "אומרים שלא רחוק מחדרה,/ בין הים לבין החולות/ יש מקום שבו זורחת השמש/בלילות" … תקשיבו לשיר
שנפתח באספרסו קצר? חוה אלברשטיין עוצרת במקום לא מוכר. מתיישבת לאספרסו קצר, והחיים עוברים לפניה. רגעים של גילוי לב, לרגע נדמה נוצר קשר, אבל מה שבעיקר נשאר זה המר. מה זה? שנסון. גם הגיטרה המלווה נשמעת צרפתית מזן הג'אז הצועני.
ארא דינקיג'יאן, נגן העוד האמריקאי ממוצא ארמני, ממקימי "נייט ארק" (יוצרי המוסיקה שממנה נלקחה הפתיחה ל"החמישייה הקאמרית") טוען כי מוסיקה היא סוג של אוטופיה. הוא מאמין גדול במפגשים של הרכבים מדתות שונות, מתרבויות שונות. הוא מאמין בשבירת מחיצות מהירה. בחיבורים
בקיץ 91 נכנס אביב גפן בן ה-18 עם המפיק משה לוי לאולפן ההקלטות על מנת להקליט את אלבום הבכורה שלו – "זה רק אור הירח". עשרים שנה אחרי חוזר גפן עם להקת התעויוט לנגן את אלבום הבכורה בהאנגר 11. יש סיבה
להגיד "אייל גולן בהיכל התרבות" זה אפילו יותר משמעותי מאשר להגיד "אייל גולן באמפי קיסריה". ה-DVD הוא תיעוד של מהפך. פעם היכל התרבות בת"א היה שמור בדרך כלל לאסתר עופרים, אנריקו מסיאס, שלמה ארצי. נדמה לי שגם אייל גולן לא
פתאום זמרת ג’אז, זמרת בלוז? מה פתאום. ריקי היא ריקי. למה לבלבל את המוח בהגדרות. כמו שהיא לא הייתה מעולם זמרת פיור רוק, היא לא הפכה לדיוות ג’אז מקומית בן לילה. הסיפור הוא הרבה יותר פשוט: הציעו לה לפני כמה
לכל הזמרים זאפה בסלון – זה הרצליה, אביב גפן קיבל את זאפה בסלון בשוני בנימינה. הוא הבין כי האמפי הצפוני טוב לו יותר מהחלל בהרצליה, גם במצב שאין קהל. יש משהו קסום להיות פה, אמר לפני ששר את השיר הראשון
את "מוניקה סקס" אני פוגש מדי כמה שנים בבארבי. החבורה כבר מסתמנת כלהקת אין קץ. חוזים לכל החיים. פתאום הם אצלי בסלון. הנגיף והבידוד גררו אותם לזאפה מיותמת הקהל. בואו נצא מנקודת הנחה, שמופע רוק בלי קהל הרבה יותר בעייתי
מה עושה הופעה בלי קהל? קרן פלס מתנה אהבים עם המוסיקה. חיוך של הנאה עצמית ב"אלה החיים", לוקחת את השיר לפסגות הדרמה. נותנת "הכל" אבל האם אפשר יותר בקטן, בלי להתנפל על השיר בלי לרוץ לפניו. הקורונה ממלאת השראה. "מתוך
לפי מספר הפעמים ששמעתי וראיתי את עמיר בניון בהופעה בשנה האחרונה (20 שנות יצירה, פסטיבל הג'אז ת"א), אני יכול להיחשב מעריץ, מהסוג הזה שממתין לו בכניסה האחורית של היכל התרבות אחרי ההופעה כדי לחבק ולנשק, לפני שמישהו מריץ אותו לתוך
תומר ישעיהו כמו מתכנס לתוך עצמו בישיבה. יש לו הופעה מאופקת מאוד. רעמת שיער נכבדת בעלת גוון אדמומי. פנים ששומרות על מין עצבות עמעט לאורך כל המופע. מנגן בוזוקי. גיטרה חשמלית. פסנתר-בס-תופים מאחור. לי זו היתה היכרות ראשונה בלייב, אחרי ששמעתי
Legacy of the beast tour? מורשת הופעות החיה. זה התרגום? נתקלתי בחיה של איירון מיידן לפני איזה 38 שנים. לקראת הגעת הלהקה לישראל אני שולף את The Number of the Beast שהכיל את השיר, ולפי הכתובים המספר הוא 666. בנצרות מייצג המספר 666
מינימל לנצח. חוזה לכל החיים עם הקהל המקומי. 39 שנה אחרי שבאה לאוויר העולם, מינימל קומפקט רושמת שיאי הצלחה חדשים. זו כבר פופולריות שמתגלגלת מדור לדור. במוסיקה שלה, מינימל קומפקט היא מהלהקות הפחות ישראליות, שיצאו מישראל לרעות בשדות הרוק. בתחילת השמונים למוסיקה
בלוז 2019. מה מחפשים היום בבלוז? יש ששומרים אמונים לשיקגו בלוז, יש בלוזיסטים, שמוצאם ממיסיסיפי, לואיזיאנה ואלבמה, שנדדו לשיקגו כדי להתפרנס, או יצאו לחרוש עולם. קני ניל (יליד ניו אורלינס, 1957) הוא מהסוג הזה. גם אם הוא לא נמצא בליגה של באדי
חגיגות של "אלבומי מופת" הפכו מקדמי מכירות יעילים במוסיקת הפופ המקומית. אין צורך במאמץ יחצני. הסולד אאוט יירשם תוך שעות ספורות. כשאין חדש אטרקטיבי להציע – חוגגים על הישן. אסף אמדורסקי חוגג 20 ל"מנועים שקטים", אלבומו השלישי, שיצא ב-1999. דווקא על
1.5.1988 האירוויזיון בדבלין, אירלנד. אני שומע לראשונה זמרת קנדית, סלין דיון, שמייצגת למרבית ההפתעה את שוייץ. שימשתי אז שליח "מעריב" שהצטרף לירדנה ארזי ולמשלחת שייצגה את ישראל (ראו צילום כתבה מימין). המצלמות הבזיקו אל סלין שנשענה על בקבוק שמפניה גדול. מנהל הטלוויזיה האירית נשק
אחרי הקאבר ל- I Got You Babe של סוני ושר ושיר המכולת עם האורח דני סנדרסון, הגיע "שיר אהבה", שיר מקסים בפני עצמו, אבל היתה תחושה של אנטי קליימקס. מזמינים אורחים מעלים את הווליום של חגיגת ההשקה, ואז צריכים לחזור למסלול
סולד אאוט. חמישים אלף איש? מאין צצו? ראיתי ילדים בני עשר, שההורים מימנו להם כרטיס – רוקדים. הבנתי שארגון המורים רכש אלפים, הכל כמובן עם כוונות חינוכיות. האמת? המופע הזה שווה חמישים אלף איש. לא שגיליתי מחדש את הרד הוט צ’ילי פפרס. אפילו
כבר כתבתי שמארינה מקסימיליאן בגלגול הקודם כבר אינה גרה כאן. חשבתי שהאלבום האחרון ישמש מקפצה למקום אחר על הגלובוס. בינתיים, אין כותרות מהבילבורד. הזמרת מספר אחת – בראשון לציון. גם אין הסתערות של מעריצים. קהל ועדי עובדים רואה דיווה בגודל טבעי. לפי
הגדירו את ג'ו בונמסה טיטן בלוז-רוק. אחרי הערב בהיכל, המטפורה עדיין יותר מרלוונטית. עידן טיטני הגיטרה לא תם. אנחנו מדברים על המיינסטרים של גיטרת הבלוז-רוק. לא אינדי רוק. תראו את להקות הרוק הותיקות שעדיין מפוצצות איצטדיונים ואמפי תיאטרונים. מעט מאוד מוסיקת רוק
מי שלא היה בהופעה הזו – לא יודע מהו בלוז. זה לא רק ג'יימס קוטון הקשיש שתפס את מקומו בישיבה באמצע הבמה אחרי הקטע הרביעי ונשף בחוזקה במפוחית זעירה שנבלעה אי שם בין עיניו לפיו. זה לא פחות ואף יותר
