השירים הישראלים הגדולים

סמוך למותו של בני אמדורסקי ממחלת הסרטן, נערכה לכבודו מסיבה טלוויזיונית. נעמי שמר כתבה לו במיוחד לערב הזה – "אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות". בחודש נובמבר 1993 שר בני את השיר הזה במסיבת הפרידה ממנו, חודשיים לפני מותו. המנגינה, הטון המשיכו מאז

"זה הקדיש שלי", אמר שמוליק קראוס לשמעון פרנס באחד מראיונות הרדיו איתו. המילים הן של יענקל'ה רוטבליט, הטון והמנגינה הם תמצית מזוככת של שמוליק קראוס ז"ל. השיר מתוך אלבומו של שיצא ב-1988 נכתב לזכרו של משה איש כסית. שיר פרידה מהנעורים, תחושה של החמצה ("הטוב שבשירים עוד

"חיינו הם גלגל" – שר בועז שרעבי בהתרגשות בשיר המתאר את  משמעות החיים בגוף שני ציווי ("אחי שלי הקט הקשב") בשיר רווי פרטים שיש בהם עירוב  מציאות אכזרית ("מדי הקרב עליך" "ועל ליבך החרב"),  הזמן האכזר המאיץ את חיינו החולפים

חיים חפר כתב סיפור אהבה על רקע מלחמת תש"ח. קשר שהתחיל יום אחד בדרך לבאר שבע. התאהב בה במבט ראשון, יותר ביופיה, בצמתה. גם היא את ראשה הסבה. משהו ניצת… אבל הקשר לא התבסס ממש. לא התקבע. אפילו שכח לשאול לשמה.

השיר הזה נכתב לאהובה? אז נכון – נכתב לאהובה. אבל שימו לב למילים: כמעט פילוסופיה פוליטית. "של מי האדמה האוויר והים?" "למה יש מלחמות וכאב, למה אלוהים לא מתערב?" מיכה שטרית מעלה שאלות נצח, שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות

אהבה היא ניצחון ענק של הרוח על החומר. די וחווית אותה פעם אחת – והיא תישאר איתך לעד. עברי לידר חווה, ושר על "זכייה" באהבה, כי מי שהרגיש פעם אהבה – יודע שזוהי זכות בלעדית. חוויה עילאית. לעיתים – אחת ויחידה בחיים.

שלום חנוך כתב את השיר לאלבום "מוסקט" של אריק איינשטיין שיצא ב-1999. מסוג השירים האלמותיים, שנולדים ברגע של חסד יצירתי. שיר שיחיה לעד. חנוך הוא יוצר ורסטילי. הכתיבה שלו אינה יודעת גבולות מוסיקליים. הוא גם טרובדור שיודע לספר סיפור עם כמו הסיפור הזה

כנראה עבר על דודו טסה יום קשה במיוחד, שיצא לו שיר עצב כזה, כל כך נוגע ומגיע. זה המינור היפה הזה, שמגיע ממקום מאוד עמוק. זה הטנור המסתלסל הזה שמחלחל ונכנס למקום לא פחות עמוק. שיר פשוט, לכאורה. הימים בחיינו

"וכמו הגלים אנחנו מתנפצים/ אל המזח אל החיים" מזהים את שיר הגעגועים המופלא הזה, משירי הנצח של המוסיקה הישראלית,  עם האבל שאחרי רצח יצחק רבין. אביב גפן שר אותו בעצרת הזיכרון – שבוע לרצח ראש הממשלה יצחק רבין 1995. את

אני חוזר לשיר הזה דווקא בימים אלה, כשבאוויר יש ציפייה לשינוי גדול, אולי לארץ חדשה.  מכניסים את השיר הזה למשבצת "שירי מחאה" בשל השורה "יש לנו ארץ למה עוד אחת". שלמה ארצי לא כתב שיר מחאה. הוא כתב מעין שיר

 מחיאות הכפיים מסגירות – ביצוע היישר מכוכב נולד. והנה זה כבר הופך שגרה לא הכי מלבבת: הם מתחברים למלחמות ולשכול.   השיר מדבר על הקשיים הרגשיים של לוחמים. עידן עמדי כתב שיר לאהובה על רקע טראומה של לילה אחד בשדה

להתאהב מחדש בביצוע המיוחד, הצנוע, הנפעם של חווה אלברשטיין. ליווי של גיטרה אקוסטית בודדת, טקסט יפהפה על אהבה שבשתיקה, על רצון לעצור הזמן בשבילה, לדחות הכל – כדי שתשאר כך לעד. שלא תתפוגג. ממש כמו שמילים אינן יודעות לומר אחרת

השיר נכתב ע”י דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, לזכר 11 בני קיבוצה שנהרגו במהלך מלחמת יום כיפור, והוא מבטא הלם רב וחוסר יכולת לעכל את גודל האובדן בישוב קטן, שבן לילה כמעט וחרב עליו עולמו. כמה מרה ואירונית המשוררת

כמה פעמים התאהבתם בשיר הזה מחדש? מצד שני האם ניסיתם לרדת למשמעותו? מדוע המקום הרחוק הזה (בקצה השמיים בסוף המדבר) שקיימת בו – דאגה (חיובית) הוא עלוב ומשוגע? יהונתן גפן – הכדור אליך. הדאגה של הדואג היא כפולת משמעות –

בחוף של מָר דֶל פְּלָטָה, ישנו פסל עם דמות אישה נאה, מעין וֶנוּס מודרנית, הפוסעת אֶל גלי-הים. "אלפונסינה" היא אַלְפוֹנְסִינָה סְטוֹרְנִי , מהסופרות הגדולות של השפה הספרדית במאה העשרים. בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נקשרה אלפונסינה בלבה ובנשמתה אל סוֹפֵר האורוגוואי  קיוֹרְגָה, ששם קץ לחייו. היא

כמה דיוק יש בחבירה של המוסיקה של סשה ארגוב למילים של חיים חפר לביצוע של מתי כספי. מנגינה, הרמוניה ומקצב שמעניקים בהירות וטוהר למילים, אחד השירים הרומנטיים היפים שנכתבו בזמר העברי. השירה של מתי כספי "מרגישה" את החבירה הזו, ויש בה

שיר חריג ברפרטואר של להקת כוורת. לא נונסנס, לא בידור, לא צחוקים, לא משחקי מילים או רמיזות הומוריסטיות.  "ילד מזדקן", "ילד מתקלקל", "לא רוצה לחיות"? "אבא מתעצבן", "אמא מסכנה" – מילים שמצטרפות לסיפור קשה. כזוהי המנגינה – סולם שמשדר עצב

זוכר לצמד הפרברים חסד נעורים בזכות השיר הזה, קלאסיקה ישראלית של יורם טהרלב וסשה ארגוב, שראשיתו במנגינה שהולחנה לסרט "הוא הלך בשדות" (1967). דוד לביא בהפקה חדשה ובדואט עם תמר פילוסוף מחדשים את השיר ומשיבים בו רוח רעננה, מבלי להוציא

חוה אלברשטיין שרה את השיר ב"ארבע אחרי הצהריים" בפסטיבל ראשון 2014, בערב שהוקדש לאסופת שירים על בסיס התוכנית בגלי צה"ל. היא החזירה לאחד השירים היפים שהולחנו כאן. הדוברת בשיר פונה אל ארץ הנמצאת במצב של אבל, חורבן ואובדן עצמאות: "מכורה שלי,

אם החופש בעברה היה שלם, היא חפצה שגם המהפך, פרק ההתאהבות והאהבה – יהיה שלם. אם בעבר דרכה הייתה כביכול ברורה, שייכת כולה לעצמה, עכשיו היא מרגישה שהשינוי המבורך אינו מוביל אל תחחושת השלם. חשה שהיא רק חלק ממנו, רוצה

נתן אלתרמן תדלק תמיד את טובי המלחינים המקומיים. מיכה שטרית בחר בשיר מתוך "כוכבים בחוץ". – על יחסי הגומלין בין הדרך להלך – התפעלותו ממנה מתבטאת בהצהרה: "להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל/ ואמות ואוסיף ללכת". כאן חוזר מוטיב המת-החי

ילדות שנראית יפה במרחק השנים בעיני המבוגר. קסמה גם הוליד מנגינה קסומה, תרומתו של אפרים שמיר ללהקת כוורת. "שיעור מולדת" הוא בבואת ילדותו של עלי מוהר שכתב את המילים. שיעור מולדת כשיעור בטבע. שיעור מולדת, שבו ישראל הישנה מצטיירת בזיכרון המתגעגע

למה "ירושלים של זהב" בדיסטורשן? על רקע אירועי האלימות בהר הבית? עיינתי בדף ששלח איציק סעדון. ממש – אין קשר לאירוע מסוים. בגדול, הטענה שלו שהביצועים הזהים של השיר  שיעממו אותו, אז החליט ללכת על ירושלים בבלוז רוק מחושמל. בהכירי

טל גורדון שכתבה את המילים של השיר, מספרת שמאז שהחלה לכתוב טקסטים, היא כתבה בלשון זכר=גבר. הסיבה? ההשפעות המוסיקליות שלה הגיעו מעולם של יוצרים גברים. מאחר שהשיר הזה נכתב מלכתחילה בשביל גבר, היא התענגה לכתוב את השיר שיוצא מפיו של

מהפכות מתחילות במשפט פשוט, נאיבי ואופטימי כמו: "אני ואתה נשנה את העולם" שנשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין