יהונתן גפן

הקאבר של משי קלינשטיין ל“הבלדה לחדווה ושלומיק”  שיר שהלחין יאיר רוזנבלום  במסגרת המחזמר "מיקה שלי" הוא מהלך מעניין של “העתקה רגשית”: לקחת שיר שמושר בדרך כלל מתוך פשטות ישירה, ולהלביש עליו אסתטיקה כמעט חלומית, ריחופית ומעובדת. אבל לא כל מה

רועי שילה שר שיר קצר עדין, כמעט חלומי אבל עמוס במשמעות, שנע בין אהבה, התמסרות ואובדן גבולות זהות. “הפרחים גבוהים עליסה” – משפט  פשוט — אבל הוא טעון מאוד, שאומר: אנחנו נמצאים במרחב לא לגמרי מציאותי, אולי תודעתי או רגשי.

כמה פעמים התאהבתם בשיר הזה מחדש? מצד שני האם ניסיתם לרדת למשמעותו? מדוע המקום הרחוק הזה (בקצה השמיים בסוף המדבר) שקיימת בו – דאגה (חיובית) הוא עלוב ומשוגע? יהונתן גפן – הכדור אליך. הדאגה של הדואג היא כפולת משמעות –

אריק איינשטיין שר שיר של יהונתן גפן וגיא מרוז, שמעולם לא יצא כסינגל או באלבום, שהפך חדש לאחר שנמצא בסרטיה של גל"צ ע"י קוטנר  ועבר דיגיטציה, עיבוד והפקה. מתייחסים אליו כאל אוצר שהתגלה – בצדק. זו יצירת עבר שנשמרה במגירה,

יהונתן גפן סיפר, כי כתב את "הנסיך הקטן" על חייל שלא התאים למערכת הצבאית ולשירות הקרבי בפרט. "את השיר "הנסיך הקטן" כתבתי על חייל כזה. אנחנו, החברים בפלוגה קראנו לו "ציפציף", ילד רזה בגובה מטר וחצי, הנשק והציוד התנדנדו עליו, הקסדה

התחלתי עם הקליפ שנשלח עם השיר כדי לקדם את אלבום ההופעה. דודו טסה בחר בקאבר לשיר "להיות לבד" של יהונתן גפן ויאיר רוזנבלום ז"ל, שבוצע בזמנה על ידי מירי אלוני. דודו יודע למצוא את השירים הישנים ולהכניס בהם חיים חדשים.

כשקורין אלאל שרה "תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך", משהו צובט בפנים. הצער הכי אמיתי שבעולם. יהונתן גפן כתב את השיר לבתו שירה בו שילב בין אהבה הורית ובין תקווה לעתיד טוב יותר מלא באור. שיר לנצח, לכל עת. הוא הלם

מתייחסים לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים. יש רואים בה הפרעה כפייתית מדכאת כתוצאה מכאב על אובדן. יהונתן גפן בשיר שהלחין נפלא דויד ברוזה, חוזר הביתה אחרי 20 שנה ושואל: "לאן נעלמו הילדים/ ששיחקתי איתם/ איפה כל

המסלול שעבר השיר היפהפה הזה עד שהפך ל"ערב של יום בהיר". ראשית דרכו במילים באנגלית שדני סנדרסון כתב כניסיון "למכור" את להקת כוורת לחברת התקליטים "פולידור" העולמית. הוא נקרא אז You Are My Soul. לאחר שהניסיון כשל, העביר אפרים שמיר

הטון העצוב שבוקע מחנן יובל משדר את חווית הזיכרון האמיתית, הגעגוע הטהור למקומות האלה שלא ישובו עוד. ליבם התמים. השנה 1973, אחרי פירוק להקת 'שובבי ציון', יוצא חנן יובל  לדרך עצמאית, מופיע עם טליה שפירא ז"ל, טוביה צפיר, עזרא דגן

יוני רכטר הלחין מניפולציה של יהונתן גפן על הנסיך הקטן שהופיע לראשונה באלבומה היחיד של להקת "קצת אחרת" ב-1975 . סיפור הציפיה לחזרתו של נסיך קשיש שיורד משמים לשמוע על "דברים חשובים שאינם נראים". היא תגרום לדובר אושר. מדובר בנסיך

יהודה פוליקר מתגעגע ל"אנחנו" של פעם. מה זה ה"אנחנו" האידילי הזה? ישנם הקשרים שונים של ה"אנחנו" שהישראלים שותפים להם. זה יכול להיות ההקשר ההיסטורי-תרבותי-לאומי, זה יכול להיות ה"אנחנו" הדתיים או ה"אנחנו" החילוני ליברלי. פוליקר אינו נכנס לסוג ה"אנחנו". אצלו לפי

השיר יוצא בתזמון מדויק. ממש כמו בסיום ההופעה בפארק. אביב גפן שר על אבא, לאבא, לשניהם. הגיע זמן אהבה. באה לבקר באיחור אחרי שכשלה בעבר.  הכמיהה בולטת כבר בתחילת השיר. מתנגנת במוסיקה של חמלה וגעגועים. גפן מציג באמצעות מטפורות ודימויים

אפריל 2023. יונתן (הלא הוא יהונתן גפן) חזר לאדמת בית הולדתו ברגבי נהלל, כחמישים שנה אחרי שהוא "חזר הביתה" בשיר האלמותי שהלחין נפתלי אלטר ושמבצעו הראשון, אושיק לוי, שר לזכרו בהפגנת המחאה בקפלן. בשיר שנכלל באלבומו השני של אושיק לוי

תמונות משפחתיות ישנות מתעוררות לחיים, כשמתבוננים בהן. תוגת געגועיו של חנן יובל למחוזות העבר בארץ ישראל מתעוררת ממבט בתמונה משפחתית של סבא וסבתא וילדיהם. הייתי משדך את השיר יוצרו ומבצעו ל – MyHeritage, חברה המציעה שירות לחקר ולגילוי שורשים משפחתיים.

גם אם בשיר אין מילה על מגיפה, בזמן הזה, בשנה האחרונה, כל אנקת ייאוש של אמיר דדון מתכתבת עם האפוקליפסה שרבים חווים. אתה חולה, מנותק, חולם על חו"ל, מרגיש ילד שרוצה את אמא ואבא. יהונתן גפן שרבט משהו על המצב. 

שירי הכבש השישה עשר אהובים עלי כ"ילד מבוגר", כי נקודת המבט של יהונתן גפן היא של מבוגר שמנסה לראות בצורה מודעת את מה שלא היה מודע אליו כילד. זהו יהונתן גפן שכתב את השיר הארס פואטי "איך שיר נולד", הפותח את

יהונתן גפן תרגל כתיבה מליצית על רומנטיקה עקרה. הוא קרא לסיטואציה – "עוד יום תפל של אהבה סדוקה". לפי המוסיקה והקליפ – לא לקחת ללב ולריאות. יותר נכון – להעביר לאזור הרגליים. אנחנו בדרום אמריקה של סמבה ושמחה ברחובות, קצב

Mi Nina se Fue ala Mar – הגרסה המקורית של פדריקו גרסיה לורקה ופאקו איבנז בספרדית תישאר עדיפה על כל התרגומים והקאברים. מצד שני: בלי דויד ברוזה ויהונתן גפן שתרגם לאלבום "האישה שאיתי" (1983), לא היינו מתוודעים לשיר הנפלא. התרגום המוסיקלי,

כמה פעמים שר דויד ברוזה את השיר הזה. לראשונה שמעתי אותו במופע "שיחות סלון" עם יהונתן גפן ב-1978 על רקע הסכמי השלום עם מצרים. בהמשך בפסטיבל הפופ בנואיבה באותה שנה. ברוזה שר את השיר כטרובדור במסורת הפולק האמריקני, בגוונים אינטימיים