מה מחפשים שני יוצרים זה אצל זה, כשהם מחליטים לאחד קולות לאלבום משותף? אחרי שישה שירים באי.פי של דניאל סלומון ואדם בן אמיתי אני מצליח לעלות על נקודות החיבור ביניהם. ראשים מדברים, לבבות מרגישים. סלומון כינה את האלבום: "מכתב מעולמנו
דע לך, שכל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו. דע לך, שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. הרעיון ממנו שאבה נעמי שמר השראה – הוא של רבי נחמן מברסלב, שחש כי
הו מאמי מאמי, רק תגידי לי איך הכל מסתבך. לא נראה שעם אור עמרמי ברוקמן יש סיבוכים. אחרי שתעשיית המיינסטרים בחרה בו ומשקיעה בו, הוא עובד לפי אסטרטגית קריירה מוכתבת היטב המכוונת להעצים אותו כדי להיכנס על בטוח לפלייליסט השבועי,
אני זוכר את הנסיעה הזו למדבר. עוברים את אילת וממשיכים הלאה, אין גבול, אין דרכונים. היינו אז ב-78' נפעמים מעצם הרעיון של פסטיבל במדבר.בחור בשם איתן גפני הרים עיר פופ על החולות. טומי פרידמן הקים, כמו שכותבת המפיקה תלמה אליגון, אימפריה של רמקולים,
איה כורם מתפייטת בשיר אהבה המושר מגבר לאישה. אני תמה: מה מניע אותה לשיר אהבה מנקודת מבט גברית? הזדהות עם נפגע האהבה? הטון הרחום והחנון משדר חמלה והזדהות. קול אישה וגבר מתמזגים. סוג של הידמות קולית שפותר את השאלה הנ"ל
השנסונייר העברי שר "ערב עירוני" – שיר שהוא פגישה לאין קץ. לא רק נתן אלתרמן, אלא לחנו של יוני רכטר הוא שהעניק לשיר הזה ערך מוסף מוסיקלי יחיד במינו. וזהו יוסי בנאי, שהשפה האלתרמנית מתגלגלת אצלו כטבע שני. זה מהותו
יהודית רביץ לא הייתה עוד אחת המשתתפות בפסטיבל הזמר של 1977. היא הייתה אחרת, ענוגה ומעודנת, וגם השיר ששרה לא שייך היה לשום מגירה סגנונית ולא פזל אל רשימות השירים שנגיעו למצעדים. המילים של המשוררת לאה גולדברג ( "באת אלי את
נופר סלמאן מתבכיינת על אהבה נכזבת. איך עוצרים את הזמן בזמן שהעולם נעצר. את הדמעות החביאה ב … כספת. למה ככה זה נגמר – דווקא כשהתחיל הגשם. נו טוב, אם טרגי – אז עם כל האלמנטים המייסרים. השיר אינו חריג
יש רף ציפיות ממיקי גבריאלוב. ללא ספק: מהיוצרים היותר ורסטיליים של הזמר העברי, למעשה יוצר שבלעדיו הפופ והרוק הישראלים לא היו מה שהיו. רשימת השירים של גבריאלוב שייכת לפנתיאון של הקלאסיקה ישראלית ("סע לאט", "בדרך לגמנסיה", "אני ואתה", "צא מזה", "אמא
מה אצל שרית חדד כל-כך "פסנתר" שהיא הייתה ראויה לפתוח את פסטיבל הפסנתר מארח יותר מאשר, נאמר, חוה אלברשטיין? איזונים של אפליה מתקנת? קידום מכירות של הפסטיבל? אני לא הייתי מוחק שום אפשרות. לא יודע איפה יצא לכם לראות את
גיא זו-ארץ מצטרף לזמרים החרדים הבוכים בלילה. זמר במציאות המקומית – גם אם אהבתו בפועל מלבלבת – כנראה זקוק לאיזה מלנכולי כזה, לשיר את חרדתו -דאגתו על רקע שיבושים ביחסים. השיקולים לא תמיד אומנותיים טהורים. הפניה ליוצרים בעלי קבלות לצורך
חזרתי לאדוני המלחמה של בוב דילן. במצב הנוכחי, יש מקום למשורר מקומי שישיב את רוחו מן העבר. יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית קיבלו צו 8 ממועצת המחאה המקומית מאנשי הצוללות המתנפחות בבלפור. דילן כתב בשנות השישים" ב"אדוני המלחמה" בלשון הכי קיצונית:
בפברואר שנה שעברה כתבתי על שיר חדש, "ערב כזה" למילים של אלתרמן וללחן של רוני ידידיה. הופתעתי למצוא את שמו של ליאור ייני, בדואט, אחרי שנים שלא שמעתי דבר ממנו. הידיעה על מותו בגיל 84 מדברת על איש להקת "התרנגולים",
רציתם מופע מחאה נוקב בימים שזה הכי נדרש? שלום חנוך אינטימי בלי קהל משחק אותה הכי מעורב. בחר במודע את מיטב השירים שיש בהם "אמירה". הוא בגיטרה, ליד הפסנתר – משה לוי. זוהי "יציאה" 2020, שיוצאת מתוך המופע המיתולוגי שנקרא "יציאה".
אני חוזר דרך קבע אל שירי האהבה של שלום חנוך. יפים-מרגשים לנצח. שלפתי את האלבום "לא יכול לישון עכשיו" מ-1992. יש בו אוסף של שירים לנצח. השיר הזה הוא כבר געגוע. איזה דז'ה וו. אהבה מהולה בכאב גדול. אהבה שהפכה
"4 בבוקר זו הסיבה שכתבתי לך את כל המכתבים האלה, זו הסיבה שתמיד גמגמתי כששאלת אותי אם אני שיכורה". שרה רונה קינן באנגלית. זו שפת האלבום החדש. יציאה מהקופסה – גם במובן. המוסיקה, העיבודים. בשיר השלישי Dodging Bullets, קצב הבס
"יודה, אתה מלך", צועק מישהו קרוב אליו. יודה מתבונן בו ואינו מגיב. מה הוא יגיד? זה בסדר. שלא יגיב. כשאוהבים אותך, אתה גם מלך. אנחנו בקיסריה. 14.7.2011. שידליקו אורות על הקהל. תנו לראות את הקהל הזה. קיסריה – זה הקהל.
הפגישה באמצע החיים אחרי אהבת עבר מופלאה מפתה לטעום ממנה עוד. טעימה קטנה, כזו שרק ילדים חווים. הכל שונה, הכל השתנה, אבל זו הזדמנות לאיזה דז'ה וו. שתחכה לו עוד לילה אחד. הזמן הרג את האהבה ההיא. הוא לא יתן
מנגינת ליבם של החברים נריה חובב ועוז דוד נשואה מעלה. יהללו שמו יתברך, יודו לו עד קצה העולם, ובלבד שישלח להם מלאך, ואם אפשר גם איזושהי ברכה. מוזיקה אמונית היא כרגע מיינסטרים בארצנו. המוסיקה מחזירה נשמתם של רבים בתשובה לבורא.
את ההופעה הזו של עברי לידר אתם יכולים להזמין הביתה, בתנאי שיש לכם פסנתר. יגיעו איתו שני נגנים מצוינים – עדי גולדשטיין ואריאל טוכמן. לידר רציני. גם ללא קהל ברחבה שבכניסה למוזיאון הוא מרגיש קהל. משהו מחוץ לקופסה? ארבע ידיים
ב"שללו לי", השיר התשיעי בחדש של התקווה 6, מערכון מוסיקלי על היתקלות עם המשטרה, אתה מרגיש שהמסיבה עוד צעירה. עומרי גליקמן ו"תקוותו" ממשיכים אותה ב"לחיים – לחיי רגעים של שמחה". יש ריח של הילולה באוויר, הלחיים מתחרז עם עיניים, כפיים,
אמר מי שאמר: ילד שאינו מקבל אהבה, לא יוכל לאהוב. אנשים רבים מתהלכים עם סדק בתוך הלב, עם חֶסֶר באהבה וערך עצמי נחות כתוצאה מילדות ללא אהבה. זאת הרגשה שמתלווה כמו צל אל החיים, קול פנימי שאי אפשר להשתיק אותו.
שלומי ברכה כתב על מצב של הישארות מהצד. אתה לא באמת רוצה או יכול להיות מעורב, כי במילא לא תוכל לשנות את המצב: אלפי שכירי הרכב שמתכנסים בתוך מסגד מדברים עליך ולא איתך. אתה לא ממש רוצה להצטרף למי שטוען
יש כניסה לג'ירפות בפסטיבל הפסנתר הוירטואלי 2020. גלעד כהנא מאמין שלהופעה האקוסטית בפסטיבל ("עד היום הוא לא סיקרן אותי") יהיה המשך. מה שעשה עידן הקורונה לתרבות. כהנא פתח עם מקדם ההדבקה, ה – R. סוד ההצלחה של המגיפה? יש קברניט,
יובל דיין שרה אהובה עוזרי במסגרת פסקול סרט תיעודי על אהובה עוזרי (**), היוצרת- זמרת המופלאה. זה אינו הסגנון שלה. יש כאן סוג של אסימילציה – התאמת המנעד וההבעה לנוסח התפילה של עוזרי. העיבוד בנוסח המוסיקה התימנית, שירת הנשים התימנית,
בדרך מהמרתף ללובי קורה משהו טוב לרועי דורון. נשאר גבוה גם כשהיום יורד. דו"ח המצב הזמני מקבל גיבוי מוסיקלי מגניב. אקורדים פשוטים על מצע מלודי פריך. קול נעים תאטרלי מתכוון שר את הסיפור האישי המתובל בצירופים יפים. התחושה האופטימית האופפת
מכירת החיסול של שלום גד היא גם הצהרת האין הון של החי-קיים-נושם-שורד עד להודעה חדשה. שיר הרוק הפשוט הזה אומר: מוכר הכל – חפצים, חלקי גוף, נופים, ערכי יסוד. כל מה שיש. לא נותר דבר להשאיר. זוהי מכירת הישרדות (בשביל
געגועים ליגאל בשן דרך השיר הזה. צליל הגיטרה ה"פט מתיניי" הזה בפתיחה הוא משב חם שמשתלב באווירת השיר הרגועה. כמה אירוני אחרי לכתו: בשן בא להגיד: זה אני בתקופה שהסערות חלפו, עושה חשבון נפש קטן, מחפש נוחם אפילו בעצבות: "כשהעצבות
מעדכנים את "אגדת השמש והירח" לרגל 40 שנה לפסטיגל. השיר נכתב במקור לחגיגות העשור של הפסטיגל על ידי אהוד מנור, הולחן ע״י זאב נחמה ותמיר קליסקי ובוצע ע״י ריטה ולהקת אתניקס בפסטיגל 1990 במסגרת החלק האמנותי של התחרות. שלושים שנה
מהו קאבר טוב? רונה קינן בהקדמה לגרסת הכיסוי שלה לשיר "סוף העונה", להיטה הגדול של גלי עטרי, שהוקלט ל"עבודה עברית – מחווה לשישים שנות יצירה מקורית" (2008) – כותבת: "יש משהו מהנה מאוד בעבודה על גרסת כיסוי. אני נוגעת בשירים
