סינגלים חדשים

מה שהזמן עושה לשירים, ליתר דיוק – חיבור בין שירים למציאות המרה. שלומי שבן, יוצר שאינו מפסיק לחשוב מחוץ לקופסא. הוא אירח את ברי סחרוף בדיוק לפני שנה בקיסריה במסגרת "בית פתוח", שילב שני שירים ליצירה אחת "האזרח האחד" – 

השיר של גדעון כפן הוא מהסוג הקלאסי, שמזמין גרסאות חדשות. הנה אחת שמאירה את השיר באור חדש נפלא – זו של הצמד אור קדישזון ואור שחר, הקוראות לעצמן "אור".  מבוגרים שרים שירים על ילדותם. כמו שהילדים שנמים לא רוצים לדעת,

אומר זאת מיד: אני לא זקוק לקולו של חזן כדי להתרגש מחדש מ"שער הרחמים". הביצוע של מאיר בנאי ז"ל. היה ויישאר הביצוע האולטימטיבי של השיר הזה. שי אברמסון החזן הראשי לצה"ל, בחר בשיר לפרויקט שנקרא "גוספל עברי". לא ברור הקשר

האם שמה של הלהקה מעיד על איכויותיה? זהו שיר של הפשטות הכי בסיסית. איציק אלול, סולן הלהקה שר ש"כל העולם מתמלא בעצב", ואז כמה טוב שהיא נמצאת לצידו. מה הסיבה לעצב? מהות הטראומה? "כשמכבים לעולם את האור אפשר לראות את

מירי מסיקה בחרה לשיר התרפקות נוגה על מולדתה על פני עשיית חשבון ומחאה. אריק איינשטיין כתב בזמנו " אוי ארצי/ מולדתי / את הולכת פייפן, /שברת לי את הלב לחתיכות קטנות /היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו/ אני כל כך

"צד גימל" בחרו להשתמש בנוהל דיבור צבאי כדי לשדר את המצוקה של לוחם בשיר הראשון מתוך האלבום החדש שלהם. "רות עבור" משמעותו סיום שידור ומעבר להאזנה וקבלת תגובה. מה הצד האחר אומר למשמע המצב הטראומטי של זעקה לעזרה וכמיהה לחזור

תוגתה של יסמין מועלם. שירתה המלנכולית-אפלולית מספרת מצוקה. מסלסלת אותה עד לב נשמתה במנגינה מסלסלת ובטון דואב. העיבוד, הצליל האקוסטי והקולות עוטפים באווירה שמעצימה את הדרמה האישית. אור וצל משחקים בחייה, הלב ריק, הכל מתפרק. קוראת לעזרה, שיקשיבו לקולות הפנימיים.

אז מי במרכז צפירת ההרגעה? אמא או הדוברת בשיר? המסר יכול להיות פשוט יותר: ברגע שאת מרגיעה את עצמך, תצליחי להפחית מצוקות נפש אצל אחרים. ה"יהיה בסדר" הוא הבטחה עמומה,  נפוצה מאד בשפת הדיבור היום-יומית של הישראלים. ובדרך כלל אין

משמע אוזניים ומראה עיניים משלימים ריגוש מתלהט. הקולות המתגברים שהוא שומע, קול השקט הרוטט שלה, מראה דמותה מול הנוף. דוד ליפשיץ מגייס חושיו לשיר סיטואציה אישית אינטימית שיש בהה כמיהה המשוועת אל האופק. הגיאוגרפי מסתנכרן עם האמוציונאלי. המנגינה, הקצב ההרמוניה

איך הפסידו אושר?! אבל מה שעוד מטריד אותה, שכולם יודעים עליהם.  השקרים שהפיצו עליהם. הוי לבושה. מור, העדן בן זקן של ימינו, מתייפחת בסלסול מתקרבן טיפוסי. הטייס האוטומטי שלה אינו מאכזב. משרבטי "טרגדיות" יחסים לפופ המזרחי שולפים את כל הקלישאות

הבנאדם לא מסתלבט. הוא ילך עליה למרות כל הרעילות שקיימת ביחסיהם. הפחד לא מפחיד אותו גם כשהוא איתה, גם בלעדיה. נטישתה אפילו עוררה בו רצון של עוד. רגשות שולטים (נ.ב. רגש זה זכר – לידיעת הכותבים), אבל פחד לא קיים.

סטטיק מספר את סיפור האימוץ שלו. פונה לאמא שוויתרה עליו. זה מעגל שלכאורה נסגר, אבל בפועל נשאר פתוח וכואב. סטטיק נוגע בנושא מוכר ובעייתי: ילדים מאומצים מתמודדים עם חוויות פסיכולוגיות מורכבות. כמובן שישנם גורמים שונים בעלי השפעה מכרעת על הנפש

שוועתה של מי שמחכה לחזרתו. הגעגוע מגיע מהקול שמתחת למיתרים. יש בשירתה של רוני דלומי המייצגת את הפרויקט של עידן רייכל,  תוגה פנימית חד פעמית. זהו שיר געגועים מצמרר שנכתב על רקע מלחמת עוטף עזה, הדאגה, הגעגועים והחרדה של  משפחות

לירן דנינו מתבכיין כמי שהיחסים איתה הפכו אותו שבר כלי כלוא בתוך התקף חרדה. זה קאבר לשירו של עומר אדם.  טקסט של עולמי חרב עלי. בוכה, תמה-שואל, מתוסכל, חולה, חרד, מתפלל מתנצל. הייתי רוצה להאמין לסיפור הזה, אלמלא חשתי שזו

מה קרה לה? מי היא האישה הזו הנמצאת במצוקה כה נוראה? מה עבר עליה? דניאל ברזילאי את אנטון טוני קרוניק הלחינו סיפור עצוב על אישה בצורה הכי פרוזאית, שסיומו הוא תקווה שתצא מצרה. הטקסט החסר והלא פואטי לא מאפשר השתתפות

ליאור נרקיס מרכיב צירוף חרוזים אקראי על מדינה, כשהמוטו שלו – "יש כאן טוב". לוק און דה ברייט סייד אוף ישראל, גם אם ישראל חווה חושך מאז השבעה באוקטובר. מי שכתב לו – זרק-דחס מכל הבא ליד, כדי לייצר איזשהו

מאיה בוסקילה קמה בלילה לחפש את עצמה, כלומר למצוא איזה שביל בריחה, ואז היא קולטת ציפורים באוויר, ומבינה שהיא כמו אחת מהן, ויש סימנים של תקווה. (למה בדיוק?) בלשון פשוטה: מרחו לה שיר כדי לתת לעוד דרמה מוסיקלית להתפרץ ממנה,

לליב סיון שרה געגועים לחוויה של פעם בחיים של שתי ילדות שרצו יחפות ואספו פרחים אל תוך ספרים, שיר שנכתב כמו מבט על סרטון ישן, או  "כמו מסע אל זמן שלא קיים", זיכרון שממשיך להציף רגשית. גם אם לא מדובר

איך מציפים שיר של אהבה נכזבת  של אייל גולן בים של קלישאות? אייל גולן יכול לענות. אנסה תשובה במקומו:  ככה הוא ממשיך להריץ  את הרגש על הטייס האוטומטי של שירתו. אל תנסו אותו על נוסחאות אחרות, כי נוסחת ההצלחה המגולמת

זה השיר שהשאיר עומר דץ, בנם של משה ואורנה, לפני מותו. המוסיקה, הטון מתכתבים עם האסון. ענוגים ונוגים. נוגעים, מגיעים ומחלחלים. שיר על אהבה. מהי אהבה? – זה השיר הזה. "באהבה שלנו כלום לא עוצר אותנו", שר עומר.  זאת אהבה

יש אהבה, יש שקיעה, יש אכזבה, יש אלוהים. יש אלוהים? לא סתם אלוהים, אלא "חבר",  מי שסיפר לו  על לכתה. "הוא ידע שתלכי ממני", שר משה פרץ. למה לערב את אלוהים בסיפור שלו? נו טוב, כל יכול, גם מספק מידע

ניב דמירל ומאי ספדיה שרים דואט פשוט על יחסי אהבה-שנאה בזוגיות.  אופייה של מערכת היחסים הזוגית מכתיב נוכחות של רגשות מנוגדים בין בני-זוג. שנאה ואהבה נראים כמו רגשות הפוכים, אך בשניהם מושקעת אנרגיה רגשית חזקה, והם גורמים לכאב ולבלבול גדול

מלחמה אינה רק בשבילי או בשביל עמי? מצד שני הוא מבקש "שמור על ישראל" וגם "שבו בנים לגבולם". זה אישי או לאומי או שניהם יחד? את תפילת הקלישאות הלא קוהרנטית הזו נושא בעז שרעבי בקול נכאים מתחנן. גם שזירת הפיוט

יופיים הלא מובן של הגעגועים הנואשים.   מיכל גרינגליק, אחותו של שאולי גרינגליק ז״ל, שהרים את המסך ב"הכוכב הבא"  ונפל בקרב בעזה, חוברת לאביחי הולנדר כדי לשיר את הלב שלה בפסח הראשון ללא אחיה. המוסיקה שנכתבת על הנופלים נועדה לחיים, וגם

אהוד בנאי כתב על זה: "הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה/ הוא שוכב על הספה בבית הוריו/ כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה/ הוא חוזר אל חדר נעוריו". בנאי חייך והפך את השיר מעין פולקלור. אור בן

מדהים: השיר כמו נכתב על הימים על השבת השחורה וכל שהתחולל אחריה. לאה גולדברג התייחסה בו  לדברים שנשכחו, חוויות שחלפו, רגעים שהפכו אבודים, שנמחקו לכאורה מהזיכרון.  הזמן לא באמת עומד מלכת, ותמונת הנוף והפריחה הם הזיכרון שגולש מהנוף שבחוץ פנימה.