רגאיי

ישי לוי שר את גרסתו לשיר של החברים של נטאשה במסגרת פרויקט 'שני צדדים למטבע' אשר מצהיר על מפגש בין האומנים הבולטים בז'אנר הרוק ובין אלה בז'אנר הים תיכוני. היוזמה היא המפיק המוסיקלי נדב ביטון וחברת המוסיקה אן-אם-סי הד ארצי.

Hot 100 מצעד הסינגלים – קשה Ke$ha אנחנו מה שאנחנו We R Who We R Bilboard 200 מצעד האלבומים – טיילור סוויפט – Speak Now Radio Songs – מצד המושמעים ברדיו – ברונו מרס Just The Way You Are Pop

עמרי גליקמן מבטיח לה הרים וגבהות, עולם ומלואו כל יום מחדש בשיר הפתיחה, שאנטי אהבה, שנושא גם את שם האלבום. עמרי גליקמן גם מנסה להוכיח שהקשר בין ישראל לג'מייקה המבוטא באמונה הראסטאפרית (*) – יש לו בסיס. גליקמן היה רוצה

כבר כתבתי בביקורת על הדיסק שיש משהו מאוד דרמטי, רגשני ולחוץ בשירה של אמיר דדון שמגיע עד זעקה מלודרמטית בטון דואב, שמטפס גבוה בסולם האוקטבות והרגש, כאילו קיבל מינוי על הצער בעולם הזה. ב"חצי" יש ניסיון למדוד תחושות במידתיות כאילו

לא כל מה שמובן מאליו – מובן מאליו. למשל: איך איש ואישה כורכים יום אחד אתת חייהם, ומאותה נקודה מתנהלים כגוף שאחד תלוי ברעהו. מרב סימן טוב נמצאת בנקודת תמיהה: לפתע גבר תופס חלק דומיננטי בחייה – בכל מובן מהיקיצה

מינואט הם מנחם זיבצינר (גיטרה), ניצן עין-הבר (סקסופונים), דורון רפאלי (תופים, הקשה)  איתי שימרון (גיטרה בס) תל-אביב, חדרה, ירושלים, חיפה. מעורב ישראלי, מממוצע גילים 25. "ריקוד ראשון", דיסק בכורה, שהציב אותם מיידית בליגה הראשונה של הג'אז המקומי. "מינואט" מצטרפת להתפתחות

חיפשתי בתקליט השני של מינואט קטעים ברמתם של "פירנצה", "הפסל", "גשם", ו"ים" (מאלבום הבכורה "ריקוד ראשון"),  גם התקליט הזה פחות משופע ב"סטנדרטים" קלאסיים, מראה כי מדובר באחת הרביעיות המקוריות שצמחו בג'אז המקומי.  מקוריות היא קודם כל סגנון, ולמינואט יש סגנון

צבעי הספרון הפנימי – חום מדברי עד כדי כך שמילות השירים בצבע לבן נטמעות בו (ומקשות על הקריאה) חמשת חברי הלהקה נראים ב – Nowhere, בשורות, בצללים. לאורך האלבום ניסיתי לאתר את מיקומם ומצאתי עצמי מנסה לחדור בין השורות אל

עשרים וחמש שנים בדרכים כרוק סטאר. את כל הניסיון הוא מביא להופעת אנפלאגד קרא עוד

אריק איינשטיין ויהודית רביץ חברו למחווה נוסטלגית מחויכת לשירים הסלוניים של פעם קרא עוד

קרקס השמש בהפקה שכולה אלביס פרסלי. מתי בישראל? קרא עוד

להיט הפסגות האחרון של אלביס ב – 1969. עכשיו הוא מוגש בהפקה חדשה של "סירק דה סולי", קרקס השמש, המקדיש מופע לאלביס. השיר נכתב ע"י זמר ממפיס – מאר ג'יימס – אבל בגרסתו לא חולל דבר. מפיק הסול, צ'יפס מומן הביא

איזו חוכמת חריזה: "להיות איתך תהיי יותר קלה … אני חתן תהיי יותר כלה". ואללה, Henree. האם אני ציני? לא. ממש לא. אבל הקלות הלא נסבלת של החריזה. קלה-כלה. קצת כבוד עצמי. מצד שני: בטח תטען שזה סוג של הומור.

אהבה בדרכים על פי ברוס ספרינגסטין, היא אהבה של נשמה מזמרת, של רוקנ'רוליסט שגרגרי אבק הדרכים האמריקאיות דבקו בקולו. "שומר את אהבתי" מגיע מהשבעים, הקלטות שיוצאות מהאולפן דאז (* הסברים למטה) – משהו באוויר מזכיר, קול שמגיע, תפילה, רק שתמשיך

גדי אלטמן שר על ניסיון לשקם יחסים, מייחל לשובה של הרוח הטובה –  ומציב תסריט תנאי ("אם אצליח") שאם יתממש – אולי המצב ישתפר: להוריד מסכה, להתפלל לאלהים, גם לחייך. מייחל להיות קשור אליה "מגולגל בין לחישות שפתיה"  ואז –

 השאלות – שאלות מיליון הדולר, שהתשובות עליהן – מהות מזוקקת של סוד החיים. חוכמת הפשטות  שיש בה  משהו כל כך מדויק שקשה להתווכח איתו. מתכונת על זמנית באוריינטציה של טקסט עממי (פולקלוריסטי) שמתורגם ע"י ההרכב הישראלי הנקרא Pure Imbalance. המוסיקה –

הו סנטה מאריה. מרי כריסמס, מריה קארי. העולם מתכונן לחג המולד, ואת לא מתכוונת לפספס. תבואי לישראל. יש פה המון מקומות קדושים לנצרות. הגיע הזמן. תביאי אתך כל ההיטס הגדולים שלך. לא שאיכפת לי לשמוע שירי סנטה מריה, ואני לא

מתפתח סוג חדש, אפילו טרנד חדש של מיינסטרים פופ ים-תיכוני מחניף, מלודיות עגולות, סימטריות, מקצבים ידידותיים לכל נפש שמתכתב יפה עם נכסי הצאן של הזמר העברי. קחו את עילי בוטנר כדוגמא ראשית. עכשיו זה עידו רצון. ואכן – גם השיר

תזמורת אולד פאשן, ימי הסווינג, איזי ליסנינג אנכרוניסטי – מפוצצת היכל התרבות. הייתם מאמינים? קרא עוד

אלבום האווירה הזה הצליח למחוק מזיכרוני דברים שידעתי על אנתוני והג'ונסונס. אני מקשיב, למשל ל – Thank You for Your Love – התפרצות שמחה תזזיתית, נרגשת, מיוחדת, מלאת נשמה, שמתרוממת לשיא הרגש, בעיבוד יפהפה לכלי מיתר, שהוא למעשה אנטיתיזה לרוב

שאגי הגיע בשביל הנשים הישראליות, בשביל לנסות להרעיד את האדמה כאן, כאילו הוא הרגאיי דאנסהול האולטימטיבי בעולם קרא עוד

בשיר – הלב כואב, במוסיקה – צוהל. מה יום מיומיים? כלום. נאדה. משה פרץ אינו פורץ. הוא מאמין שנוסחת הצלחה יש למחזר. כבר מזמן שאין לנו עניין עם אמנות, ופרץ, נדמה לי, גם אינו מתיימר. אבל גם אם מדובר בבידור, העסק

תזמורת אולד פאשן, ימי הסווינג, איזי ליסנינג אנכרוניסטי – מפוצצת היכל התרבות. הייתם מאמינים? נדמה לי שגם האמרגן שהביא את ההעתק האירופאי של הגלן מילר בנד, לא חלם שימלא את השורה האחרונה ביציע. מי זה הקהל הזה? קוראים לו בשתי

"איזה כיף להיות חילוני להיות דתי להיות צמחוני להיות כל מה שלא אני ואיזה כיף לכתוב את התורה שלי בעצמי  ולשכוח שאני רק יהודי" אחרי 12 שירים חדשים של עמיר בניון, אני פונה להאזנה שנייה ושלישית ורביעית. תנו לי עוד פעם

חתיכת Union. ליאון ראסל, תרשו לי לנחש, התרפק מאז על ההופעה של אלטון ג'ון ב"טרובדור" בלוס-אנג'לס ב-1970. אלטון זכר חסד נעורים לאיש שהוא הכי הושפע ממנו באותם ימים. עברו ארבעים שנה, אלטון האזין למוסיקה של ראסל בשנה שעברה כשהיה בטיול

איי אם רדי מיסטר שאגי, ואני יודע שאני בתל-אביב, יזראל…

מה קורה לאהבות חיינו שהן הופכות זיכרון מעורר תוגה,  נישאות על גלי הזיכרון. דניאל סלומון, רומנטיקן ללא לאות, פסנתרן שמוליך רגשות העבר מהלב אל הקלידים כדי לתאר תחושת אהבת עבר שהייתה במצב של גאות. הזיכרון לוקח אל זוג ענפים בתוך

אכן וויין עושה הכל כדי להישמע לא בן אנוש. ההשפעה שלו על  הסצנה – חזקה, משמעותית, הגם שהוא בילה בכלא את רוב השנה האחרונה באשמת אחזקת נשק לא חוקית. אבל סוג של כל יכול: פרט לשירים מקוריים שלו, הוא ביקר

מאיר בנאי את דניאל זמיר – אהבה קצרה קרא עוד

אני מכיר עוד ביצוע אחד לשיר הזה – של מאיר בנאי בדואט עם ארקדי דוכין. אשמח לשמוע על גרסה נוספת. יש שירים שמזוהים טוטאלית עם יוצריהם. זה השיר האולטימטיבי הזה. שיר על אהבה לוהטת ובת חלוף. יש כאלו בחיים. גאות ושפל.