מקום
יפעת גורן שרה בטון מלא צער על מצב מדכדך עם עצמה ("שום דבר לא הולך לי היום") שמקרין על היחסים עם העזר כנגד. מצד אחד – הרצון להתמודד עם בעיותיה בלי להעמיסן עליו (החיצים שהיא משליכה עליו). מאידך – חוסר
15/11/2011
יפעת גורן שרה בטון מלא צער על מצב מדכדך עם עצמה ("שום דבר לא הולך לי היום") שמקרין על היחסים עם העזר כנגד. מצד אחד – הרצון להתמודד עם בעיותיה בלי להעמיסן עליו (החיצים שהיא משליכה עליו). מאידך – חוסר
ירדנה ארזי בשיר שנשמע אוטוביוגרפי או דמוי אוטוביוגרפי. אני יכול להעריך כי בתהליך הכתיבה היא הייתה בראש אחד עם רחל שפירא, כותבת המילים. אחרי הכל היא שרה משפט קשה כמו "נולדתי מבכי/ מכאב בלתי רגוע/ נולדתי מחלום וגעגוע". בהמשך היא
תנו למאיה בוסקילה את אוסף הקלישאות הגדול ביותר על אהבה נכזבת, מנגינה להשתפך, והיא תביא לכם אותה במלודרמת כאב כאילו הוא (הכאב) בדמה. מאיה בוסקילה הולכת על שירי טיילור מייד, תפורים לאישיות הזמרתית שלה. באהבה נכזבת – הלילות אינם יכולים
גם בקיטש יש דרגות. זו דרגה מתחת לבינונית. "מביט אל האופק פנייך מצטיירות על פני הים". איזה מביט על האופק. על זה הייתי נותן מספיק בקושי גם בחיבור של ילד בכיתה ה'. "חי כמו גן עדן לצידך" – נו, באמת.
ראיון עם עידן עמדי. ממש דקות ערב בכורה, אני מרגיש בטון שלו יושר, הגינות. קוראים לזה – אינטגריטי. עזבו כוכב נולד. בגרות שכזו אינה משהו שגרתי בגילים האלה של עשרים פלוס. הוא יליד פסגת זאב (1988), ירושלים, אל כוכב נולד
"זה קורה", "זה קורם גידים", "זה מתחיל", "זה אמיתי", "זה רק שלך". מה בדיוק מתחיל? הטקסט הכחוש מוביל למבול של מילת הגוף "זה". במקום לכתוב שיר שמתאר מהות השינוי – מסתתר הכותב מאחורי מילים פשטניות נטולות תוכן. מתן אביאל: מה הסיפור
קול מלוחשש, טקסט כאילו-דרמטי (קר לה ורע לה, אבל יהיה טוב) אבל רזה מאוד, פונקציונאלי, משרת הפקה אלקטרונית ממוקדת לרחבות הקלאבים. הוא (הטקסט) חמק ממני, הלך לאיבוד בתוך הקונספט של ההפקה. הצלילים הכניסוני קלאב המוני שבו הסאונד משרת אווירה. אמילי
רונית שחר נשמעה לי תמיד סינגר-סונגרייטרית מקומית ייחודית בעברית שידעה ליישם דברים טובים מהמהות של הפולקרוקריסטיות, הסוזן ווגיות, הג'וני מיטשליות ומהג'ניס איאניות, וחיכתה לרגע שזה יקרה לה גם באנגלית. "כל העולם", האלבום, ההופעה, כבר מביאים אותה למקום הזה. הטרובדורית שלוקחת
הוא מעודד אותה. יש לך הכל: את יפה-חכמה, אז תשחררי, תצחקי. תאהבי. פשוט? – כן . אבל –כלום. סתמי, פרוזאי, חסר קמצוץ של מקוריות, גם הטון של שגיא צורף – פלאטי, מנוכר. המנגינה וההפקה המוסיקלית עוד איכשהו מצילים. זהו שגיא צורף סולו
"מגביר חזק את רשימת השירים?". זה סלנג? ורק אחר-כך "בוחר מה לשמוע?" ומי עניין האנשים שאומרים "שאין לי את הכוח" כוח למה? לרקוד? והכדור? מה בדיוק לוקח? נו, טוב. תגידו – כולה שיר דאנס קליל, מה אתה כבד כל כך
על הילד – שמרגע שדרך במגרש של "הגדולים" – נשאר לו "לדמם בבריכה של הקטנים". אליאל אבקסיס עושה שימוש במטפורה המתארת פגיעה אנושה. האם השיר מייצג את הצדק החברתי מזווית מצבו הקשה (הדוחות שטפחו, הקנסות שחולקו לתשלומים) או בעיה נפשית
סנו פטרול מאירלנד מתמחה בבלדות נוגות. גרי לייטבודי כתב כמה מהיפות בעשור הראשון של האלפיים. הביקורות לא תמיד משתגעות אחרי המוסיקה של סנו פטרול, אבל הסינגל Called Out In The Dark נשמע כשינוי דרך מבטיח. והנה עוד סינגל שמאפיין את הצליל של
איך מחברים ג'ולייטה לאביהו שבת? קלי-קלות: בקצב ג'ל מרוח. לא בוירטואל. בספיריטואל. בלי הלה-לה-לנד זה לא היה קורה. איך שהריאליטי מפעיל את גלגלי התעשייה. אביהו שבת וג'ולייטה נעים על פס הייצור. "לא יודעת כלום על אהבה/ רק רוצה לרקוד איתך
עומר אדם הוא כבר כלי בידי. תנו לו שירי התבכיינות והוא יסלסל אותם בקולו המאנפף בכאילו בכאב. הטקסט תפור כמו במכונת יצור של קטשופ. גם במונחים של "מוסיקה ים תיכונית" – המצב קשה. זהו בדיוק סוג הטקסט עליו ניתכת הביקורת
קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,/קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –/ בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:/ מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי / ִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,/ נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי. (ח.נ. ביאליק) השורות למעלה אינן של Henree. אין שום בעיה לקחת ממקור גבוה כמו ח.נ ביאליק.
לאה גולדברג בבוסה נובה קלילה-רקידה? אני חובר לרוגע הקצבי הזה ממחוזות הסמבה בלא בעיה. קלילותו המאוד נסבלת. האם הוא גם מתאים למילות-תוכנו של השיר? בזוכרנו את השירים שיעל גרמן הלחינה לנורית גלרון בראשית דרכה ("אולי מחר", "ציפור ביער", "בוא אלי") – ציפינו מן הסתם
ישראלי? אבל לאן הוא שייך? Where he Belongs? לפני שנטפח על השכם הלאומית, דותן הוא הולנדי. הבדיקה מגלה שהוא נולד בירושלים לאבא ישראלי ולאמא הולנדית . בגיל צעיר עבר עם הוריו לאמסטרדם. אביו חזר לארץ, זו הסיבה שמעולם לא ניתק קשר
גבר, תפסיק לבכות. אתי ביטון אינה רוצה אותך "על אהבה כואבת", היא רוצה אפילו ש"תגזים" בשבילה, יענו בקטע שגם אם לא בא לך, תגיד לה שהיא המזל של חייך. מצידה, כדי שזה יקרה, גם היא תשקר, תזייף חיוך. נחמד –
מילים: הגיע הזמן לחוקק חוק מסודר העוסק בכותבי מילים לשירים. כדי להיות עורך דין, מורה, מהנדס, נהג אוטובוס, אתה נדרש להציג תעודות. בכתיבת מילים מוסיקה – המזרח פרוע. אין דין ואין דיין, אין גבול ואין מגביל. והמבקר יכול להמשיך לכתוב.
הנה דוגמיות לאבידה הגדולה, כלומר – מה הפסיד עולם המוסיקה בעקבות מותה הטראגי ביולי האחרון. שני שירים חדשים הם מהאלבום החדש "Lioness: Hidden Treasures", שיהיה האלבום השלישי שלה. המפיקים והמוזיקאים שעבדו קרוב איתה, ביניהם Mark Ronson ו – Salaam Remi, הקשיבו
סערת רגש גואה שאין בה שפל קטנטן, ועם זאת, הטון והמוסיקה מהולים בנימת תוגה בשירתם של טל הפטר ויעל גיסיס. "שלום" הוא מושג אוטופי, שמייצר תחושת הזייה או חזיון תעתועים – האור שמגיע מהשדות. אפילו משהו סוריאליסטי – דם שמתפשט
טון מדוכדך מלנכולי משדר בקצב איטי תחושת כל הרע שבחייו, ואיך היה רוצה שישתנה מצבו. יונתן טל מביע יאוש של מי שנמצא על הקצה. הטרוניה נדושה – לא שייך, מרגיש לכוד. הרצון לברוח למקום אחר – להגיע למקום אידיאלי, למעשה לברוח
אהבה. אלא מה. אהבה ושברונה, אהבה ויגונה. אהבה על רקע רגיעה מזויפת. לירן דנינו מקונן. גברים בוכים. עוד פעם כוכבים. עוד פעם ירח. אילו יאיר עזר לא היה נעזר בהם (בירח ובכוכבים), היינו מקבלים טקסט פחות מרוח. יש כאן שורה
7 מיליון צפיות ביוטיוב? אנה הדרדרנו: הסוכריה היפנית, העונה לשם שבחיים לא אוכל לבטא, היא גימיק שכנראה נועד לפרסומת, וכיוון שהמפרסם סירב – לקחו אותו להפצה דיגיטלית. מדובר בבאבל גאם פופ, מוצר אלקטרוני מתקתק, נחמדות תפלה, מילים מטופשות בקול מונוטוני. מי שיצר
ג'ו ג'ונאס (22), הבראדר האמצעי של הג'ונאס בראדרז, עושה מעשה. אני יכול לעשות את זה בעצמי – אמר לעצמו. חומרים מבוקשים: להיטי פופ עם נגיעות דאנס, האוס, היפ הופ וטכנו. מפיקים עם תעודות כמו דנג'ה (טימברלייק, ספירס, מדונה), רוב נוקס
אני מדלג על הטקסט הדביק. הקול שאני שומע ראוי לטקסט אחר, מאשר ממרח האהבה הפשטני הזה. לא משהו מתוחכם, אבל לפחות שיהיה מלוטש (מקצועי) יותר מהקיטש הזה. המנגינה לפחות מאפשרת לקלרה סבג להתרומם לפסגת הרגש. נדמה שאני זוכר אותה מהאודישנים
בטח שאני אכתוב שזה קיטש. זה לא קיטש? תגידו לא – ואני לא אתווכח, כי הרי מרגול שרה את זה "מהלב". לפי השיר, יש לה עכשיו לב גדול. אמא-אוהבת-מוחלת וגם הופכת עולמות בשביל הילד שלה.. בקומוניקט המצורף מדגישים, שמרגול אינה
טורי איימוס קלאסית. כלומר היא נכנסת לאולפן עם השראה גדולה ממוסיקה קלאסית לכל תקופותיה – באך, שוברט, שומן, שופן, מנדלסון, סקרלטי, מוסורגסקי, ועד סאטי. אקוסטית מאה אחוז. הפסנתר שלה חוזר למרכז. לידה רביעיית מיתרים, אבוב, קרן אנגלית, קלרניט, באסון. היא עושה
כרגיל, עמיר בניון מאתגר. אני חופר כדי לרדת אליו. מצד המוסיקה – זה הוא: המנגינה, הקצב, הקול הדרמטי שנוסק באותו טון נשמה שמנסה לגעת בספירה אחרת. אבל נדמה לי שהטקסט כאן הוא ה"סיפור". אנסה לבדוק על מה הוא חופר: בניון
אריק איינשטטין וגיא בוקאטי עסוקים בשבוע האחרון הרבה עם שירי חסד וחמלה, הזדהות והתרגשות. יגידו – עולים על גל רגשני. אריק איש תורם. אין בעיה לשכנעו להתגייס למטרות נעלות. הוא לא האיש שילך על מניפולציות רגשניות. אצלו – בא מהלב