שירים ישראלים

חנן בן ארי מנסה להיות כמה שיותר קרוב לאמת של עצמו וגם לחשוף אותה. השיר מגיע מאמן ("אחראי על המנגינות") שעושה חשבון נפש, אבל מהצלילים הראשונים נשמע כהימנון הגבר המתוסכל, שחי בין נפילה לקימה עם אלף רגשות סותרים בין היאוש של האתמול

ערן צור, אחרי כל השנים וסערות החיים, מבהיר לכל מי שחשב אחרת: אני אמנם גבר וחוויתי דברים בחיים, אפילו את חוויית האבהות, אבל בפנים נשארתי אותו דבר –  עדיין, רך, שברירי ורגיש, זקוק לפינוק ולסימפטיה, כי קר לי בכל הבלגן

רואים שכולם מחכים למשהו. למה בדיוק? ואולי אפשר להתנחם בינתיים ביציאה לעיר בלילה, שנותנת סיבה לשכוח מי אתה. מאור כהן, אחרי כל השנים, ההרכבים והסגנונות, הולך על שיר אווירה נוגה, לאונג' מלודי, כדי לספר על בן אדם שעדיין ממתין למשהו,

פורטיס כתב על  האדם האחר הקיים בתוכו, ועל המאבק בין שניהם. האויב והחבר, הוא התחפושת, הוא המשוגע שצועק אל הירח, מסתובב כמו כלב מוכה ומיילל, הוא המלכודת ומי שמסתבך. ולמרות המלכוד – יש ביניהם, בינו ובין האחר  – ניצוצות של

השיר נכתב לפסטיגל 1985, וזכה במקום הראשון. רבקה זוהר התגוררה אז בארה"ב. הופתעה לקבל טלפון ממפיק הפסטיגל, מיקי פלד. הוא הזמין אותה להגיע לישראל להשתתף בפסטיגל. זוהר היססה. התלבטה, אבל אז קיבלה טלפון מנוריש הירש, שהיתה בניו יוררק. הירש ניגנה,

תפילת רייכל את יעקב גלעד. יש שעות קטנות שהיא מתבקשת. תפילה אינה חייבת להיות ממוענת לישות עליונה. לעיתים – היא בינה לבין עצמך. דבר אל ליבך – הוא יענה. שיר פשוט. נוגה ונוגע. יש לרייכל את המנגינה הזו, שמתנגנת ומחלחלת

לא סתם שקט ביקשה יונה וולך שישלח לה אלוהים. היא ביקשה שקט מכל סוגיו ושלל צורותיו. "שקט טוב מוגן", "שקט מענן", "שקט ממוכן", " שקט מאורגן", " שקט מעודכן", "שקט מהכפר". "שקט בקופסא מארץ רחוקה". וולך כתבה תפילה/תחינה לשקט שיבוא ממקום אחר, אפילו דמיוני מעולם

"את החיים לקחו לך" כתבה צרויה להב, למלאכית ולפרח שחיוכה נקבר באדמה. בזמנה תהו אם כתבה את המילים לזכר טל, בתה, שנהרגה בגיל שלוש וחצי בארה"ב, בעת שהיא ובעלה דאז, לואי להב שהו שם. המילים "הו, מלחמות קדושות" הופנו לכתובת

היה נותן לה "שק של סנטימנטים", התבייש, חיכה וחיכה, עד שהכל ברח לו – היא עזבה. רק שושנה מאותם שושנים שאהבה בהתמזגות שלה עם הטבע נותרה. איך לא חשה/ הבינה שהוא דלוק עליה? מי לא מכיר את התחושה, השכיחה: אתה

אהוד בנאי שר על ניסיון של בני זוג לעצור את מרוץ/שגרת החיים – מנקודת מבטו של הגבר. זהו יום של הבטחה בכל מובן. ניסיון לגעת באושר בתוך מציאות לא מאושרת. למה יום אחד? למה רק היום הוא יגרום לה לחייך? באופן אירוני, יש

ירדן דנקר 29 (אח של)  מחזיר ל"כולם רוקדים עכשיו" של היי פייב  ושי להב (1998, 2019) קאבר לשיר בגרסת 2022 בהפקת טהר שפי. הקונספט של הקליפ בנוי כולו על משקפי וי אר ושולח את הצופים ואת השיר כמה שנים קדימה

"יש לך שמש" ששרה גלי עטרי מסוג השירים שנולדו בעידן התמים של הפופ הישראלי, והגם שזוהה מהלהיטים של מצעדי הפזמונים באותה תקופה (12 שבועות רצופים במצעד של הגל הקל) הוא נשמע כשיר בעל תאריך תפוגה, ורק ב-1978 נזכרנו בו, כשנכנס

נחזור כמעט 50 שנה לאחור. "אשליות" יצא בשנת מלחמת יום הכיפורים (1973). שיר השחרור הגדול של ניסים סרוסי (לחן) ודוד חלפון (מילים).  מי שמחפש אותו על תקליט ימצא אותו  באלבום הבכורה של סרוסי "מצעד הפזמונים של ניסים סרוסי". אשליות נמדדו

שנלך על שיר פוליטי? למה לא. הזמן ממש מתחנן לאיזה שיר פוליטי של שלמה ארצי. הוא הרי קונצנזוס. מפתיע – הטקסט אינו שלו, אבל כמו נכתב מפיו. מה שיותר משמעותי: לשמוע את קולו על רקע מציאות הזויה. מסר פוליטי? אפשר

שאלות, תמיהות, ספקות. תסכולים. איה כורם מחזירה לאולפן שיר מאלבומה הראשון. מה שמתחיל בשאלות תמימות כביכול על כמה היא אוהבת ומקריבה בשבילו, מסתיים בעובדה כואבת: הוא כבר לא. שיר של מנגינה קסומה – "בסוף הלילה, מי מביט בך ורואה, את

את השיר (שמוגש כאן בגרסת "העיקר זו המוסיקה" פסטיבל הפסנתר מארח 2010) שמעתי לראשונה ב"מחשבות ואפשרויות" (1995), אלבומם המשותף של יוני רכטר ועלי מוהר ז"ל. אז השתתף בביצוע אבנר קנר וקבוצת בנות ממקהלת העפרוני. שנה אחר כך ראיתי אותם יחד

ה"דברי אלי" נשמע בקשה דמיונית. דניאל סלומון ולוסי איוב אולי לא התכוונו לריאלי אלא לאידיאלי. הרי דיבור מעולם לא יהיה אחיד, גם כשקיימת כוונה.  מצד שני,  הכוונה לבטח יכולה להיות אמיתית בשם אהבה שחורגת מגבולות ההיגיון. כשהמשאלה מתנגנת ברגש נוגה,

שירים קלאסיים הם כמו חתונה קתולית. הם נכנסים לפנתיאון של המוסיקה, ושם שוכנים לנצח. אין עליהם עוד ויכוח מהסוג של האם המילים והלחן נועד זה לזו. "אהבתה של תרזה די מון" הוא מהשירים האלה. טקסט – מופלא. לחן – אולטימטיבי. אבל

נס החיבור בין מילות המשוררת לאה גולדברג ולחנו של דני ליטני התרחש בשיר הזה. זהו שיר נעורים צלול, המתאר מפגש אהבה – כולו עדנה, תום וטוהר. לבלוב של גן, פריחת אביב צחורה, השקיפות הצלולה של חלונות מצטלצלים עם רוח. דבר

אילנית היא כבר סוג של נוסטלגיה לוקאלית, ואם לעורר געגועים והתרפקות לאילנית של פעם, אין כמו השיר הזה, שמשיב רוח מן העבר. השיר מגדיר נפלא את קווי המתאר המוכרים של הזמרת, שכבר שוכנת לבטח בפנתיאון של הזמר הישראלי. אם רוח

ובסדרה – "אין כמו אמא", שיר חדש של משה פרץ על אמא. אמא היא אהובת הפופ הים-תיכוני המקומי. זמר הז'אנר לא ירשה לעצמו רפרטואר ללא שיר על אמא. אצל משה פרץ מתפתח משהו סדרתי: שיר שני שלו עליה. הראשון הרגשני

אצל תקליטני חתונות השיר מככב. מרים חוגגים, שמחת עם ישראל – עניים ועשירים. עושה טוב על הלב.  חנן בן ארי ותומר בירן לקחו שיר אהבה פשוט והפכו אותו לסערת רגשות מלהיבה. זוהי המוסיקה ה"חסידית" של ימינו. שיר  קליט ומלא נשמה.

ימי מלחמה הם גם ימים של שירים מגויסים. יש רבים שמרגישים צורך לכתוב, להלחין, לשיר. יש מי שרוכבים על הגל בשירי עידוד והרמת המורל. תלמה אליגון לא כתבה את "ארץ צבי" כשיר זיכרון לנופלים, אבל בימי מלחמה, שגובים חיי חיילים

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם". מי לא מכיר. תפילת ההודיה להשם יתברך, הנאמרת מיד עם השכמתו של האדם בבוקר. אביהו פנחסוב עשה מהתפילה חאפלה בסגנונו המטורלל. דחס

אבישי כהן, נגן הבס המהולל, בחר לחבור לשירה צרופה של  נתן אלתרמן כדי להעניק את מימד האווירה שלו למילים. השיר פותח ב "חִוָּרוֹן גָּדוֹל הֵאִיר אֶת הָרְחוֹבוֹת וְהַשְּׁוָקִים". חיוורון (אות לבהלה/מחלה) הוא שהאיר את העיר. הדימוי מכניס  לאווירה של השתאות.

הניגונים האלה של שיריו של נתן אלתרמן ממשיכים לחזור ולהפעים. מלחינים וזמרים תמיד נמשכו אליהם, הפשוטים גם המורכבים, לפעמים הביזאריים. האוסף – שמכיל מבחר מהמנגינות והביצועים מהיפים בזמר העברי. תערובת מייצגת של מוסיקאים – מרדכי זעירא, משה וילנסקי, נחום היימן, סשה

יש לו בעיה איתה או עם עצמו? אז כן – הכל מתתחיל "אצלי בראש" ומסתבך. מה שבראש עובר לדף, אבל הדף הכתוב והמציאות שונים המה. ניב סלוצקי ולידור רצון הנקראים "מַקְרָמֶה בשישי" (אריג טקסטיל עשוי מחומרים שונים שהיה תלוי במרתף של הורי ניב)