האוסף הזה עושה חשק לרוץ להופעה. המנגינות והקצב מיצרים וייב סוחף. בשוני חגגו איתם פופ ישראלי במיטבו. בוטנר וילדי החוץ הם מיינסטרים פופ אופ דה טופ. זה בסדר. זה אפילו מענג להצטרפות בשירת יחדיו. עילי בוטנר כותב נפלא. גם נורית גלרון, ריטה,
כמו ב"מנהרות הזמן" הקודמים, מדובר בשם סתמי שלא אומר שומדבר לגבי המוטו של האוסף המתבסס על תוכנית רדיו של ירון אשבל. יכול להיות שקיים איזשהו ביקוש מהעבר שאשבל ופונוקול עלו עליו, אבל אם מחפשים מוטו אז הוא: איך לייצר תמהיל קצבי מתקתק
תלוי בני כמה אתם. יש שירים שמורחים מחדש: Surrender למשל. זה אחד מהחמישים. "איטס נאו אור נוור" ממשיך להמיס. אלביס היה רוקר, היה קאונטרי, היה גוספל, אלביס היה גם זמר בלדות מרגש, מה שנקרא "בלדיר" בדם. הרי אי אפשר לדבר על אלביס
כששומעים את "כלניות" המיתולוגי במקצב הבוסה הקליל ובקולה הריחופי של יעל קראוס (משהו בין אפרת גוש למארינה) – עולה שאלה אחת: איך לא חשבו על זה קודם. העיבוד של מיכאל פרוסט מתנה אהבים מחודשים עם הקלאסיקה הישראלית הזו, שהתקבעה לה
להיות נאהב. לאהוב. לעשות אהבה. האהבה הגדולה מכולן. קבלו את ויטני יוסטון בפתח האוסף. The Greatest Love Of All. ממתי השיר? 1985. מה זה עושה כאן, ולמה שיר ראשון באוסף? אני הופך את עטיפת הדיסק ומקבל מילות התרגשות מאוהבות בעצמן
Side By Side המפגשים הגדולים של הג'אז: רעיון האוסף: ענקי ג’אז שהקליטו זה לצד זה. מה שמענג במפגשים כאלה – ג'אז ישן שאינו מתיישן, ואתם יכולים לעשות שימוש בכל קלישאה מלא נס ליחם ויין נושן שמשתבח עם הזמן. לשמוע את
פול יאנג מייצג נקודת המפגש בין הסול (Soul) והסינת'-פופ (Synth-pop) בפופ הבריטי של השמונים. בחיבור הזה נולדו להיטים, חלקם הגיעו למקומות הראשונים במצעדים, כמו Every Time You Go Away. (דגימת סאונד 1) יאנג בלט מאוד גם כקאבריסט. הטנור הגמיש שלו
זה מוכר: כשעורכים אצלנו אוסף לפי סגנון מכניסים לתמהיל לא רק את הסגנון האותנטי. חוזה פליסיאינו פותח את אוסף הפלמנקו בלהיטו האינסטרומנטלי השחוק Pegado המזוהה כאות הפתיחה של "כאן שם ובכול מקום", התוכנית של 88 אפ.אם. יש בזה פלמנקו בע"מ.
כשחושבים על קרנבל חושבים על ברזיל, ארץ הקרנבלים, שבה מתקיים הקרנבל המפורסם והנוצץ ביותר בעולם – הקרנבל של ריו דה ז'ניירו. ריקוד הסמבה הוא לב לבו של הקרנבל של ריו, שנמשך ארבעה ימים רוויי יצרים ואלכוהול, שבמהלכם מתקיימות תהלוכות של מיטב בתי
בתמונת העטיפה נראה דמיס רוסוס צעיר במלמעלה מארבעים שנה. השנים שחלפו לא החלידו את רוב שיריו. לא עבר זמנו. הוא אפילו ביטל לפני שנה וחצי שתי הופעות בישראל. לרוכשי כרטיסים לא הוחזר הכסף עד היום. לא ברור במי האשם –
אל תגידו שזה טרנד. וגם אם תגידו שזה טרנד – איזה טרנד מדהים. מה רע בכך שהרוקרים שלנו מתחברים למשוררי דרום ספרד של ימה"ב? אין חגיגה גדולה מזו למורי הספרות, שרשב"ג ור' יהודה הלוי, שהפכו את שיעוריהם לשיממון מלווה נחירות,
למנהרות הזמן של המוסיקה יש פתח כניסה, לא יציאה. הן מתארכות בלי סוף. אין בעיה לייצר רשימה אטרקטיבית שאין לה כתובת מדויקת. נכנסים וזהו. שבעים? שמונים? תשעים? תחילת המילניום. המיקום היותר ממוקד שניתן לתת לאוסף הזה – תוכנת הרדיו הוותיקה
כל ההצגות, כל הדאווינים, כל העיבודים המיוחדים והבומבסטיים, כל הפומפוזיות התאטרלית, כל ההבעה האמוציונאלית. 34 שירים בשני דיסקים. ואיזה שירים. לאלה שאהבו את ההרמוניות האופראיות של "קילר קווין", את האינטימיות של "מי רוצה לחיות לנצח". הכיוונים הכבדים, הרכים, והמתוקים. קווין
הז'אנרים שזכו לחשיפה תחת משבצת "מוסיקת העולם" בסדרות "מסביב לעולם" של חברת "פוטומאיו", היו הרגאיי והסלסה, פחות הטנגו שעדיין מזוהה כארגנטינאי כמעט בלעדי. עם זאת, ישנם כמה אמני טנגו מצוינים ברחבי העולם ( בעיקר באירופה), והאוסף הזה מציג רשימה של
זהו אוסף אקראי של להיטי שבעים שיצא בתשעים. היוזמה של רשת ג'. העורכים: רות כידן, מנחם גרנית וגלעד בן ש"ך. צילום העטיפה של עודד קליין מעוצב מג'קט ג'ינס עם סיכות של כוכבי האוסף. במקור – 3 תקליטי ויניל שיצאו ב-1988,
מי צריך עוד אוסף של אולדיז ישראלים? אנחנו בשנות השישים, שנים שמבחינתי היו בעיקר ביטלס, רולינג סטונס ובוב דילן, אבל פה שרו "לו הייתי פירט" ו"לחיי העם הזה". "סימן שאתה צעיר" – נקרא האוסף על שם שיר שביצעה שלישיית גשר הירקון
בטוח שיכתבו עוד הרבה עבודות על הקשר שבין הפופ הישראלי לפיוט היהודי ולתפילה בעידן הזה. משהו שהוא מעבר לאפיזודה אופנתית. להבדיל מ"מוסיקה מזרחית" שחלק מזמריה צמחו על תפילות בית הכנסת, אבל פנו למוסיקה מסחרית, קיים ניסיון לחזור לנטו של המקורות,
נוסחת ג’אז ווקאלי אולד-פאשן, אינטימי-רומנטי, שזה סווינג ברוטב שמלץ, מוכיחה עצמה בחנויות. זה אומר: שמענו כבר הכל, אבל יש מקום לעוד מיקבץ. נט קינג קול ב"לט דר בי לאב". דיאנה קראל אינטימית ב"לטס פייס דה מיוסיק", שירלי הורן, יותר סווינגית,
שנתחיל ב-DVD? חמישים דקות של גדול זמרי הג'אז ב"רויאל פסטיבל הול". השנה היא 1971. אז ככה: שווה, לדעתי, לרכוש את עסקת החבילה רק בשביל דיסק ההופעה הזה. כעבור 4 שנים,ב-1975 היו לי הזכות והעונג לשמוע אותו חי בבנייני האומה בירושלים
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. פינה חמה. אוסף נעימות שרבות מהן נושאות מזכרת. התוכנית – "הליכה בחלום הנעימות הבלתי נשכחות" של רשת ג'. האוסף המשולש שיצא ב-1995, התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק
ואו. פשוט וואו. הכי הרבה קאברים לבוב דילן. זה זמן לחגוג לו 80 (נולד 24 במאי 1941 במינסוטה) עם למעלה משבעים קאברים. אני חייב להודות שמעולם לא הקשבתי לכל כך הרבה שירים של דילן בבת אחת כמו באלבום המרובע הזה.
האוסף אינו מגלה שום חדש על השמונים. למעשה: רוב להיטי הרדיו המיינסטרימי של הימים ההם התנקזו לכאן. שומדבר שיחשוף מחדש את נכסי השמונים. האם יש משהו שמאפיין קונספטואלית את השמונים? האם בכלל ניתן לאפיין את השמונים כמקשה אחת? ממש לא.
אפשר לבחור עוד 200 שירים נפלאים משנות החמישים, ויעידו על כך עורכי "צפיחית בדבש", תוכנית הרדיו המיתולוגית. הצמצום לצורך התקליט דרש 26 בלבד. מילים פשוטות: יש לצפות שהבחירה העלתה את רמת האוסף. דן כנר שהגיש את התוכנית "צפיחית בדבש" ברשת
יכול להיות שמישהו או מישהי שבילו פעם באיביזה קנו את הדיסק הכפול בשדה התעופה המקומי. הדי ג'יי ברונו ליקט קטעי האוז לאוסף שאומר: קחו את הזמן והיכנסו לאזורי הרילקס, מנותקים מהיקום. המיוחד באוסף – אתה יכול להיות בכל מצברוח כדי
בהוקרה לכהן ואגדת הרגאיי בוב מארלי, אספה פוטומיו 12 מבצעים שונים מהעולם כדי להצדיע למי שהצליח בפרק חייו הקצר (36 במותו) להביא את הרגאיי למאות מיליונים ובד בבד להפיץ באמצעותו מסרים של שלום ואהבה וזכויות האדם. ארבעים שנה אחרי מותו,
ארבע אחרי הצהרים של פעם אינה ארבע אחר הצהריים של היום. המוסיקה השתנתה, הטכנולגיה המוזיקלית עברה מהפך, אפילו מכשירי השמע במכונית עברו שינוי קיצוני. אבל ארבע אחרי הצהרים – נשארה וממשיכה. שרדה מינואר 1980 – תוך שהיא צוברת פופולאריות. כיום
כמה זה 77:04 פלוס 78:14 דקות? 155.18 דקות או 2.59 שעות של צלילי פסנתר שיעשו עליכם פעולת ריכוך קשה. סגרתי חלונות, מזגתי יין אדום משובח, עמעמתי את האורות. כול הקלסיקונים ניגנו לכבודי, והם היו מה-זה רומנטיים. רשימה חלקית של מלחינים:
האוסף הזה הרבה מעבר לציפיות שלי. השנים הכי יצירתיות של דיוויד בואי, ללא ספק. כל לחיצה בשלט מביאה תענוג של שיר. מובחרי בואי של 69/74, ואפשר לקבוע חד-משמעית, הרוב הגדול עמדו במבחן הזמן בהצטיינות. דיוויד בואי של לפני 32-35 שנה
מה, עדיין "קול השלום"? מותחים את הנוסטלגיה מעבר לקצה. "דה ווייס אופ פיס" או "איסי לה וואה דה לה פה" בצרפתית, From Somewhere in the Mediterranean, הוא עדיין מותג חזק לתקופת החגים (מסטימצקי יאשרו – מקום ראשון במכירות). רדו מרכבת הזמן הדוהרת,
דוברים צרפתית? צרפתית קלה. כמה משפטים-מילים? גם אם לא – להקשיב לאדית פיאף זה "להבין צרפתית" בלי לדעת ממש על מה היא שרה. בקול הזה יש די והותר תשוקה כדי לבטל מגבלות הבנת השפה. הטון האירוני. הכאב, עוצמות שמגיעות מהחיים
