"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים" על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.
האוסף הזה עושה חשק לרוץ להופעה. המנגינות והקצב מיצרים וייב סוחף. בשוני חגגו איתם פופ ישראלי במיטבו. בוטנר וילדי החוץ הם מיינסטרים פופ אופ דה טופ. זה בסדר. זה אפילו מענג להצטרפות בשירת יחדיו. עילי בוטנר כותב נפלא. גם נורית גלרון, ריטה,
פעם קראו לו נצ'י נצ'. באלבום החדש הוא רביד פלוטניק. אין זכר לשם הבמה ההוא. אולי יש רמז מסוים בפתיח "גולם". נגמרה תקופת הביניים בהתפתחות. הזחל הפך שרץ מתבגר. פלוטניק מתבגר יפה ומרוויח ביושר את תעודת הזהות האומנותית המעודכנת –
רבקה זוהר – על כל מורכבותה. שירים שנוגעים באישיותה, במשבריה, גם בנופי ארצה. ב"דרך מוצא" של זאב טנא ומיקי גבריאלוב, שרה זוהר על מבוי סתום – "לו יכולתי למצוא לעצמי דרך מוצא", פופ רוק עם טאץ' פאנקי, בעיבודים של שם טוב לוי ובהרכב חלומי שכולל פרט
תחושה שעוברת בהאזנה לעשרת שירי האלבום: מארינה מקסימיליאן מוותרת על אקספרימנטים במשבצת הפופ האלטרנטיבי. חשוב לה קודם כל לכתוב ולהלחין את תחושותיה הכי קרוב לעצמה, גם אם המוסיקה תישמע הכי מיינסטרימית. זה האלבום הזה. עשרה שירים בעברית, משדרים תחושת השלמה
היום ליבי אלייך יאיר/ היום קולי עלייך ישיר". מי שר ככה היום? נשאל את זה קצת אחרת: מה לא נאמר עוד על האהבה. שחקו אותה עד דק. והנה בא קובי אפללו, ואומר לנו: היי, שכחתם שגם אני מאוהב. ואפללו אכן
"זאת מציאות או רק חלום?", שואל יהודה פוליקר בשיר "חלום בתוך חלום", אחד לפני אחרון באלבומו החדש. השיר שלפניו (מס. 11) נקרא "סרט מתח מטורף", אבל "סרט המתח" של מציאות או חלום הוא השיר (מס. 12) שמתחיל ב"ילדה קטנה צועדת על
"הבת שלי אומרת: אמא את שרה כל כך שקט, למה את לא זועקת?" (דברים של אתי אנקרי, מתוך חוברת הדיסק החדש) אתי אנקרי מעולם לא זעקה זעקות מלודרמטיות במוסיקה שלה. הפעם – עוד פחות. אחרי ששמעתי 12 שירים, הייתי אומר –
אפתח בציון עובדה: אין אני קרוב אצל התפילה. אני חילוני גמור. אבל אני אוהב חזנות משובחת. לדוד שלי קראו לייב גלאנץ, והדיסקים שלו הם בעיני פסגת אמנות החזנות, למעשה – פסגת אמנות השירה. חזנים מעטים הצליחו לרגש אותי כמו לייב'לה.
מה המניע ל-23 קאברים לשירים של יענקל'ה רוטבליט? האוסף "הוצאו מהקשרם שרים רוטבליט" הוא סתם הצדעה ליוצר השירים או מתן הזדמנות ליוצרים שונים, חלקם המוגדרים Indie, להתבטא בקאברים חדשים לשירים הישנים? שתי התשובות נכונות? הביטוי שנבחר לאוסף – "הוצאו מהקשרם"
מנין יגיע בדל של אור? האם רואים את האור בקצה המנהרה? למרות שלא נמצא הקוד למעיין המתגבר, כפי שמבקש האורח אהוד בנאי, בשיר האחרון "על פי הבאר" – המפגש ברי סחרוף דודו טסה הוא יותר מבדל של אור בתוך החשכה
מה מחפשים שני יוצרים זה אצל זה, כשהם מחליטים לאחד קולות לאלבום משותף? אחרי שישה שירים באי.פי של דניאל סלומון ואדם בן אמיתי אני מצליח לעלות על נקודות החיבור ביניהם. ראשים מדברים, לבבות מרגישים. סלומון כינה את האלבום: "מכתב מעולמנו
ב"שללו לי", השיר התשיעי בחדש של התקווה 6, מערכון מוסיקלי על היתקלות עם המשטרה, אתה מרגיש שהמסיבה עוד צעירה. עומרי גליקמן ו"תקוותו" ממשיכים אותה ב"לחיים – לחיי רגעים של שמחה". יש ריח של הילולה באוויר, הלחיים מתחרז עם עיניים, כפיים,
"השביל הזה מתחיל מכאן/ לא סלול לא תמיד מסומן" (מ"יוצא לאור") כבר עבר כברת דרך מאז יצא אהוד בנאי ממשיך לנסוע, אבל הנסיעה ה"משולשת" ההיא לא פג תוקפה. מה ההבדל בין אהוד של הקלטות אולפן לאהוד בנאי של הופעה חיה?
האלבום הזה נולד בתוך ביתם שביפו בתקופה שהמגיפה סגרה את המוסיקאים. עידן ההקלטות שליד המטבח. הוא משמש הזמנה להתארח. לחוש את אווירת ההסגר שתרגמה שירים מוכרים לצלילים נדירים. לעיתים יש תסכול לא קטן בכתיבה על מוסיקה. נהיה כנים: למילים אין
עידן רייכל פותח עם מרתה גומז מקולומביה, זמרת שיצא לי לשמוע עם הפרויקט שלו בזאפה. השיר נקרא Todas Las Palabras. חיפשתי תרגום. אין. כנ"ל השיר ששרה הזמרת סומי מרואנדה בשפה הסווהילית – Maisha והזמרת הקובנית מיירה אנדראדה בשפה הקריאולית –
השם "מפלצות התהילה" אינו מתקשר לתכנים של האלבום שנחשב לאחד היותר נועזים של משינה לזמנו, אוריינטציה של רוק אמריקני סיאטלי גאראג'י. סיינס פיקשן, עולם אגדות ביזארי והזוי, יוצא מהמציאות המאכזבת. אלבום של תהיות והזיות. שירים על מצוקות ויאוש, ניסיון להגיע
דניאל זמיר, נשפן ג'אז ורסטילי-פלורליסטי, איש דת ואמונה, יוצא מעמדה של איך פונים לקהל הרחב של שוחרי ג'אז, פופ, אתני כאחד. איך עוברים מחתונה אחת לחתונה שניה בעת ובעונה אחת ורוקדים על שתיהן. אני לא ממציא דבר: בפתח החוברת כותב
אלבום חדש של אייל גולן הוא עניין כמעט מחזורי, כמו עונות השנה. שנה עברה מאז "הפוך מהיקום", היקום התהפך, העולם שבת מול המגפה, ואצל גולן – עסקים כרגיל. לפי הקומוניקט הוא "החליט להעניק מתנה" לעם ישראל "כדי לשמח, לעודד ולחזק".
יש משהו ראשוני וטהור בצליליה של גיטרה אקוסטית, כשהיא מנוגנת ברמה גבוהה ובמוסיקה שמגיעה מיצירה בלתי תלויה בתכתיבים של סגנון, אופנה, או כל משהו אחר. והנה הדיסק הזה, שצליליו אכן יוצאים מתוך השקט של המלחין, כשהוא מנותק ממילים, ממוקד בנגינה
שלומי שבן הוא שחקן ראשי במחזה מוסיקלי של עשר מערכות, "שירים של אחרים", גם מביים את עצמו, כשמולו הפרטנר הבלתי נפרד, שחקן המשנה האולטימטיבי – הפסנתר.אחרי ההופעה במשכן לאומנויות הבמה, אנחנו מתפנים למשמע אוזניים נטו, גם כאן נפתחת ההצגה בציניות
אני מקשיב לאלבום הזה ממרחק של כ-31 שנה. בטח הפרספקטיבה שונה. כללית, התחושה שהאלבום הזה אפיין תקופה מאוד תמימה אצל איינשטיין ורכטר – שני שירים יפים כשלעצמם של לאה גולדברג – "מה עושות האיילות" ו"דג הזהב", שניהם לטעמי משירי הילדים
הגברת השבורה מאהבה נכזבת מבקשת מהנהג במונית שישים לה "מזרחית" כי זה טוב "לדמעות". בשיר "לרקוד" (מס. 9 באלבום) – אחרי החלק המדוכדך מגיעה ההשלמה החפלאית. אני מבין את הראש של אבי אוחיון שכתב את השיר יחד עם דיקלה. ה"תשים
טסטים באמצעות חברות הסלולר הובילו את יוסי אזולאי וחברת המוסיקה שלו תטה למסקנה – לעשות אלבום פיוטים ותפילות. סלולר היום זה כבר לא תחום מוקצה. כשהישועה אינה מגיעה מגלי האתר, מחנויות המוסיקה – מחפשים אותה בסלולר. דפי יחסי הציבור גם
מספרים שנגמר עידן האלבומים. אז מספרים. עומר אדם מוציא אלבום עם לא פחות מ-22 שירים. יכול להיות שזו נקמה מתוקה במי שכותב ביקורות. השאלה איך אתה מקשיב לאלבום כזה – עוצר אחרי כל שיר, הכל במכה אחת? המעריצים יגידו: עזוב
חגיגות של "אלבומי מופת" הפכו מקדמי מכירות יעילים במוסיקת הפופ המקומית. אין צורך במאמץ יחצני. הסולד אאוט יירשם תוך שעות ספורות. כשאין חדש אטרקטיבי להציע – חוגגים על הישן. אסף אמדורסקי חוגג 20 ל"מנועים שקטים", אלבומו השלישי, שיצא ב-1999. דווקא על
לאן פרחו הפרפרים? מי מכיר את האלבום הזה של אריק איינשטיין? זהו שיתוף הפעולה השישי של איינשטיין עם שם טוב לוי, שהלחין כמחצית מהם ועיבד והפיק מוזיקלית את כולם (פרט ל"האור בקצה" שעיבד יחד עם יהודה פוליקר ו"שלום חבר" שעיבד שלום חנוך). פשטותו של
הפסנתר, הקול מספרים סיפור אישי שנפתח ברחמים עצמיים בשיר "הסיפור בגדול". הסיפור הוא יותר הכישלון שלה עם עצמה מאשר עם בן זוגה. בטון התוגה של דניאל רובין יש הלקאה עצמית, דכדוך ושקיעה. המסיבה שתתקיים בלעדיה, ו"שוב לא נשאר אף אחד שישמור
שיר מס. 8, "שיקרת זונה", חריג באלבום, הוא שיר הרוק הישראלי הטוב ביותר ששמעתי בחודשים האחרונים. הקול הסרקסטי, צליל הגיטרות המסיבי, עוצמת ההבעה. השיר הוא גזר דין נחרץ של נבגד, שהולך על התנתקות ממי ששיקרה לו. האם כל האלבום טעון בעוצמות