Libertad
ניסיתם להגדיר את יסמין לוי? נכון שלא קריטי גם אם לא נסווג אותה. מצד שני: הסגנון שלה מרתק: הכלאה אטרקטיבית בין תרבויות בלי שנרגיש שעטנז. תקשיבו לדיסק הזה, החמישי שלה: היא אינה רק הפרשנית היוצאת דופן של מוסיקת הלדינו. מהדהד
11/09/2012
ניסיתם להגדיר את יסמין לוי? נכון שלא קריטי גם אם לא נסווג אותה. מצד שני: הסגנון שלה מרתק: הכלאה אטרקטיבית בין תרבויות בלי שנרגיש שעטנז. תקשיבו לדיסק הזה, החמישי שלה: היא אינה רק הפרשנית היוצאת דופן של מוסיקת הלדינו. מהדהד
דיברנו על תפקידה של המוסיקה בטקסי הפתיחה והסיום של המשחקים האולימפיים בלונדון. אם לסכם – לא יודע איך המפגן בבימויו של דני בויל היה נראה/נשמע ללא המיקס הזה של פופ, רוק, קלאסי, ג'אז. הבחירות באוסף מייצרות תערובת סגנונית אטרקטיבית. פרנק
אלבום מחווה לאגדה. קייטנו ולוזו, יליד באהיה, מהבולטים והמשפיעים ביותר במוסיקה הברזילאית במאה השנים האחרונות קייטנו בן שבעים (נולד 7 באוגוסט 1942) – סיבה לאלבום מחווה קוסמופוליטי. כריסי היינד מהפירטנדרס נמצאת כאן, ב – The Empty Boat, לזכר הימים בהם
לפי הצלילים הסימפוניים על הפתיחה, נשמע כאילו אסי ישראלוף יצא למסע עם פסנתר ותזמורת פילהרמונית. נו טוב, אלבום בכורה ראוי להיפתח הכי מכובד- חגיגי. פסטיבלי. הסימפוני הזה גם יסיים את הדיסק – בלי מילים, כאילו כדי לומר אני, אני, אסי
להגיע בריצה. לא לדחות. להתאהב. אסף אבידן שמע את האלבום הזה? Brittany Howard נשמעת כמו הבת של אוטיס רדינג וג'ניס ג'ופלין. הקול שלה מכה אותך ישר בפנים, בחזה, בבטן. והיא לא באה מהכוכב נולד האמריקני. היא אינה עסוקה בקאברים, היא
לשיר באך, מוצארט, שוברט טלמן ושופן בדה-בה-דה. הסווינגל סינגרס היו ראשונים וייחודיים מאז הקמת ההרכב בתחילת השישים. זוהי לא רק שירת Scatting ללא מילים. יש בזה הרבה יותר – באלתור, בהרמוניות, בטכניקה בעיבודים הקוליים לשירת א-קפלה. מכל הבחינות האלו, הסווינגל
מה אני צריך בדיוק לעשות עם האוסף הזה? workout אירובי? התעמלות מכשירים? ג'ודו למתחילים? כישראלי, אין לי ציפיות גדולות מעצמי. הבנתי ששרת הספורט נסעה ללונדון לקבל מדליה. אז זהו, שאין שום מדליה. בואו נזמין את לימור לבנת למסיבת The Workout
ראיתם את לינקין פארק בנובמבר 2010 בפארק הירקון? כתבתי אז: "חברי הלהקה הגדירו את מה ששמענו לאורך הערב – להרוס ולבנות את הלהקה שלנו מחדש. מתברר שבגרותם של מוסיקאים מגיעה, כשהם בראש אחד להחליט שהם אינם מתחשבים בשום דבר אלא בעצמם.
על העטיפה מצולם נאס מחזיק את שמלת החתונה של גרושתו, קליס. האלבום מסתיים במילים: " Could you imagine writing your deposition/Divorce lawyer telling how this going to be ending" – "היית מדמיין אותך כותב תצהיר/ ושעורך הדין לענייני גירושין מספר
סיפור מסע בדיוני של טריו הפרוג-הרד רוק הקנדי הוותיק יליד 1968, הראשון מזה חמש שנים, העשרים שלהם מאז הפעילו את המגברים ופתחו מבערים. ראש מיושנים? לא, לא, לא. ממש לא. מה פתאום. נכון שזו הדדיות משולשת שאינה ממציאה שומדבר חדש,
חזרה-לבסיס. פופ שמתנגן כאילו העולם נעצר וחוזר לתמימות של פעם. איך נפתח השיר השני Silenced By The Night, שיצא גם כסינגל? "בעיר כמו שלי אין טעם להילחם/ עוצם עיני רואה אותך ואותי במכונית/ אם אני נהר את אוקינוס/ פותח רדיו/
מושיק קליפר מתרגש ממשה לוי. הוא צודק. ההפקה המוסיקלית שינתה לדיסק את הצורה, אבל גם אני וגם הוא (קליפר) יודעים ששירים באים לפני הפקה מוסיקלית, שלא תמיד יכולה לשמש עלה תאנה. סינגר-סונגרייטר? קחו את שיר 11. הוא בנוי על משפט
הזרעים נזרעו בטור האחרון של דפש מוד. Soulsavers הוזמנו לפתוח/ לחמם להם. דייב גאהן גילה לריץ' מאשין ואיאן גלובר – כי הוא אהב את עבודותיהם הקודמות (כמו Broken) , וכי הוא מקפיד להקשיב להם ערב ערב לפני שדפש עולים לבמה.
איימי מקדונלד מכרה ארבעה מיליונים מהאלבום הקודם שלה, A Curious Thing למרות ששמה אינו אדל או איימי וינהאוז, ולא ניחנה בתכונות כריזמטיות שיש לשתיים האלו. אני שומע את החדש, ומעט תמה איך הפשטות היפה במבטא סקוטי קל היא מטבע חזק. הפשטות
האזנה ראשונה לחדש של פאניק אנסמבל הכניסה אותי לבהלה מסוימת: אין ברירה: האתגר אינו רק של ההרכב, אלא גם של המאזין: להתמודד עם שירה (Poetry). המשוררת היא קרן אלקלעי גוט. האתגר המוסיקלי (בהלחנה) היה של רועי ירקוני, האיש שעל המחשב.
שנרקוד ואלס מחניף עם זיגו? השיר נקרא "תחושה". געגוע לאהבה שלה שנגמרת כשהוא נרדם. מוכן להמשיך גם אם לא ימצאו התשובות לשניהם. הטון והמנגינה אומרים – התחושה נכונה. סולו חשמלית מצטרף לתחושה. שירו איתו את התחושה. ריקדו בקצב שלושה רבעים.
סנטנה ללא מילים. (קטע ווקאלי אחד בלבד מתוך ה-13). מונע על ידי הצליל המוכר של גיטרתו. רק לקויי שמיעה יטעו בזיהוי הצליל הזה. גיטריסט האפשרויות הבלתי מוגבלות. גם הלטיני המחניף – ב"מקומבה בבודפסט" עם רוטב סלסה. Nomad – רוק איצטדיונים
את הסרט הזה לא ראיתי ולא אראה, לא מפני שקראתי ביקורות רעות, ויש כאלה. אבל אם יש לי רשימת סרטי חובה שעדיין לא ראיתי, זה סוג שנשאר בחוץ. זו, כמובן, אינה ביקורת על הסרט. המוסיקה שהגיעה אינה זקוקה לסרט. היא
לאוהבי בלר וגורילז: לא רק שזה לא זה, אלא – היכונו למסע קודר לעידן האליזבתני, תקופת שלטונה של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה (1558-1603), תור הזהב של ההיסטוריה האנגלית. דאמון אלברן הוא המדריך שלכם בסולו הראשון שלו. מוסיקה נטולת קצב כמעט
כשרוברט פריפ, מייסד להקת קינג קרימזון, הוא הגיטריסט האורח שפותח ברמיקס לשיר Super Heathen Child את הישן-חדש של של "גרינדרמן", הפרויקט של ניק קייב והזרעים הרעים. מה שעושים צלילי הגיטרה שלו לשיר. ומה שעשה ניק זינר, הגיטריסט של Yeah Yeah Yeahs ל – Bellringer Blues . הריפים ה"מלוכלכים", ההקשה המתכתית,
החלום של דותן (25) הוא אולי חלומו של כל זמר ישראלי שמבין כי בפרובינציה הזו קשה להיות מלך, אלא אם כן אתה שלמה ארצי, פוליקר או אייל גולן. מצד שני – גם אם אתה מביא טון רך, מוסיקה מלודית מלטפת,
דנה עדיני, צליל דנין, ברי סחרוף, מיכה שטרית, ריף כהן, אפרת גוש, מוניקה סקס. אבל מה עם "מטרופולין", הרכב הקונספט שאפיין את אלבומיו הקודמים של עופר מאירי, המוסיקאי-המפיק הנחשב-מוערך-מבוקש (בימים אלה – רמי קלינשטיין, אביב גפן, גיא ויהל)? "מטרופולין" הוא
כאילו-לא-לוקח-סיכונים, אבל מה-זה-מוכשר. אחרי Doo-Wops & Hooligans של 2011 כינו את ברונו מארס drama king. מלך הדרמה של הפופ. באלבום הזה הוא מלך מלודרמת הפופ-ריתם נ' בלוז. נשמע "שקוף" מאוד כשמדובר בשירים שנשמעים מתכוני-הצלחה. מצד שני – לברונו יש מגע
פלורנס והמאשין היא פלורנס וולש בהפקה גרנדיוזית של ז'אנרים מעורבים, שהביקורת אוהבת לאהוב מאז Lungs , (קיץ 2009) אלבום הבכורה שהציג שילוב של נבל ומקצבים שבטיים ושירה מרתקת. אינדי פופ מקסים. מוסיקה של יופי מקברי, הגדירו אותה. השוואות לקייט בוש,
רוק-אנד-רול? חפשו רחבת ריקודים: זה נקרא Ghost on the Dancefloor. רוח פרצים. גם שדים. איזו רוח. אם צריכים לקחת קטע פרומו ל- ,Neighborhoodsהחדש של Blink 182, הנ"ל ידפוק טוב. קצב, מנגינה. קולות. עוד המנון אצטדיונים. עוד אחד (לפרומו) אז –
האם גבריאל בלחסן יחזיק מעמד עד סוף הדיסק? האם עיניו ישארו פקוחות? אחרי 12 שירים אני מוכן להישבע שהוא עדיין שר. אפילו ב"לה לה לה". הרי כמעט כל שיר כאן הוא סף איבוד עצמי לדעת, גם חוויות קשות ממחלקות לטיפול
שנחזור לבסיס האם של הפולק רוק קאונטרי מלפני ארבעים שנה? חזרנו יחד עם קולבי קאליי. היא שרה את השירים שלה כאילו נבראו בחוסר מאמץ. "פריצת דרך" Breakthrough היה האלבום ששמענו ב-2009 (השני שלה), וגם אז הייתה תחושה שאת הזמרת הזו
נחזור ל-2009. קתרין ואליסון פירס (Pierce), שתי אחיות מזמרות, שגדלו באלבמה ועברו לניו-יורק, החליטו שנספיק להן. שלושה אלבומים, סגנון פולק רוק מלודי, לא עשו את זה. בעיה קריטית בדרך להצלחה המסחרית. היו דיבורים על פירוק. אבל כמו בסיפור האגדות, הגיע
On The Floor שפותח מראה כמה ג'ניפר לופז (תקרא לה J.Lo אומרים לי. הכי עדכני) היא נציגת פופ שנות האלפיים, מוסיקה של ביטים מופקים ע"י מפיקי צמרת חלקלקים. Redone הפיק, ויש בו כל מה שצריך סימפול של להיט ריקודים ישן
רועי דותן מתרגם את תסכוליו בענייני בינו ובינה במקצבי רוק רעננים בשיר "מתגלגלים" ("כל כך רציתי שתהיי לידי/ אבל שיקרתי בעיקר לעצמי") שיר פותח של "המועדון". הנקודה היא שהקול שלו נשמע לחלוטין לא רוקנ'רולי. חבריו ללהקה מגבים בצליל גיטרות מהודק.