שמעון בוסקילה, יליד אופקים, בוגר נתיבות, הגיע להיכל התרבות בת"א. נקודה. עכשיו הוא יכול להתעורר מהחלום ולמשש את עצמו. זה קרה אחרי שלא ישן יומיים, כך סיפר לקהל. בסופו הסוער של הערב, כשהאדרנלין ירד, הוא יוכל להרשות לעצמו לישון טוב.
מהרגע הראשון היה ברור, שאזור הישיבה מול הבמה יהפוך שטח עמידה צפוף. לא רק זאת, אלא שאחרי שלושה שירים, הקהל כבר הצטופף מול ברט אנדרסון המטפטף מזיעה. אין לי מושג אם לזה ציפו יושבי הכרטיסים היקרים בשורות הראשונות. רוק לא נועד
שני כסאות, שולחן קטן, שתי כוסות מים. תפאורה נזירית למהדרין, תאורה פונקציונאלית. זה כנראה מספיק למפגש המחודש ההיסטורי והנדיר בין שני ענקי המוסיקה הברזילאית, ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו בהיכל מנורה. מוסיקלית, ההופעה מתאימה למקום אינטימי, בטח לא לאיצטדיון: שתי גיטרות
המסורת מחייבת. המסורת מנצחת. מארלי ג'וניור, הצעיר שבבניו של כהן הרגאיי הגדול, הוא לא ממשיכו של בוב האב, אבל משהו מאוד חזק עבר ממנו. דמיאן מארלי עלה לבמה בראשון לציון בסערה כמו המושיע החדש בשם הרסטפארי מיוזיק, המסר והרוחות שיוצאות
אל תחשדו בסנכרון שפתיים, למרות שאנגלברט הומפרדינק החזיק את המיקרופון לעיתים בגובה המותניים, בשעה שהוא שר. בואו נאמין שגם בגיל שלו, 79 ,זמר עדיין יכול להגיע לגבהים כאלה, שהוא יכול להרחיק את המקרופון מרחק חצי מטר מפיו. אם זה הטווח
אנגלברט הומפרדינק, המכונה The King of Romance, חוזר לשתי הופעות בהיכל התרבות ת"א (2-3.6) , אחרי שהופיע כאן בדצמבר 2011. (ראו ביקורת). כשנה לאחר מכן הופתענו לשמוע כי ענק בלדות הפופ ייצג את בריטניה בתחרות האירוויזיון שנערכה בבאקו, בירת אזרבייג'אן
הרשת חשפה כבר הכל. היוטיוב יכול לחסוך כרטיס. זה לא רק השיר "תנו לי לבדר אתכם" שפותח את ההצגה, שנתן לרובי ויליאמס את השם לטור הנוכחי שלו. ויליאמס אכן חושב ומתכוון במונחים של תנו לי לעשות לכם שאו. הבחור פרופסור
כבר כתבתי פעם: מי שאוהב את לאה שבת מהדיסקים שלה, יתאהב בה כפליים בהופעה. שירים: "תמיד יחכו לך", "חמניות מול השמש", "ונדמה לי", "הולך לישון מוקדם", "איש בלי נצח", "חתיכת שמיים" (אקוסטי), "דנה", "השיר שיביא לך אהבה" לביקורת במלואה
קובי אוז הבטיח שלט על הדלת. ביציאה מהמעלית, בקומה 6 דירה 11, התברר שזו אינה מתיחה. יש כאן שלט, ויש כאן מופע בסלון ביתו. תפוס כיסא ותתמקם. כרטיסים לא יימכרו, אבל הערב סולד אאוט. מופע ישיבה, ואם לא הגעת בזמן –
מהי אהבה? תלוי את מי אתם שואלים. תלוי כמה תשובות תקבלו. תלוי באיזה מצב רוח נמצא המשיב. תלוי למי מופנית האהבה. לעברי לידר יש כמה תשובות. יש לו, למשל, שיר אהבה לילד העתידי שלו, שהוא מן הסתם בבואה של עברי לידר
מוסיקת הרוק הפרוגרסיבי של פעם עולה מן האוב, משקפת את זמנה, נכנסת למשבצת הנוסטלגיה, ועדיין היא מספיק איכותית כדי להישמע חוצת זמנים. אלן פרסונס ממשיך לרוץ עם הפורמט שיסד עם אריק וולפסון, שניהם טכנאי סאונד לשעבר באולפני אייבי רוד בלונדון,
ג"ימס בלאנט שיחק אותה ישר לליבו של הקהל, ולא רק בשירים. הוא דהר על הבמה, ירד לקהל, סיפר סיפורים. התבדח, כאילו אמר: נכון שהשירים שלי בחלקם עצובים, אבל תל-אביב, אל תקחי אותי ברצינות. אז מיהו ג'יימס בלאנט? המבקרים יורדים עליו
תפרידו בין קוסטוריצה, במאי הקולנוע ובין קוסטוריצה, המוסיקאי המוביל של No Smoking Orchestra. גם הוא מודה שאין לו יומרות פרט למוסיקת ריקודים. קוסטוריצה מכוון לבידור עממי, צועני. חלק מהריטואל: הקהל מוזמן לרקוד על הבמה. זה היה מתוכנן בתזמון מדויק, אם כי
ראיתם את הכתבה על פאר טסי ביומן בשישי בערוץ 2? הכתב עידן סלומון יצא לבדוק את מהות ההצלחה של המלך החדש בז'אנר המזרחי. הוא השתעשע בשאלה – האם פאר טסי הוא זמר של להיט אחד – "דרך השלום". לקראת סיום
זיהיתם את השיטה? תנו מספר שנים עגול, רצוי – עשרים שנה לאלבום/ הופעה ותחזירו הקהל בגדול. זה עובד. אלא מה: יש מוסיקאים/ זמרים שצברו כל כך הרבה שעות במה, שהם ראויים להשתמש בה. פיטר רוט, שהצטרף כתגבור לחבורת יזהר אשדות לציון 20 שנה להופעה
תחזיר לבמה סולן להקה שפרש לפני 10 שנים, ויש לך סולד אאוט לחצי שנה. סוג של נוסחה. אחרי הבארבי המפוצץ של אתמול, אתה יכול רק לשאול – מדוע אלי לולאי בכלל פרש? מצד שני, אלמלא פרש, מי יודע אם רוקפור
הקאמבק הוא המטבע הכי סחיר בשוק הבידור המקומי. דוד ויהונתן מודל 2015 חוזרים עד לסלון של 77, עוברים דרך "דוד ויהונתן" של 80, השירים והאלבומים המשותפים. גם אם אינם רוכבים ממש על גל נוסטלגי, אי אפשר בלי איזשהו משקע של
סגרו חצי אולם בבד שחור, כדי לא להסגיר חצי אולם ריק. לפי התאורה על הבמה, גיא ויהל שווים אולם מלא. גם לפי חלק מהשירים, בטח לפי אורחיהם לערב זה – דודי לוי ואמיר דדון. הסאונד הרג את השירים בתחילת הערב. למעריצות
אחרי האלבום, הגיעה, איך לא, הופעת השקה, כולל אורחים בתפריט. חשש צפוי: נהנית מהדיסק – למה לקלקל את הטעם הטוב? צפירת ארגעה: הטעם לא רק שלא נפגע. נשארתי עם טעם של עוד. לא עניין של מה בכך למי ששומע בעשרים
דניאלה ספקטור: שירים ההופעה במועדון "בארבי" ת"א דצמבר 2014 – "כל הזמן אנחנו שוכחים", "רעם תותחינו", The Call עם רותם בר אור קרא עוד
"כל הזמן אנחנו שוכחים", שרה דניאלה ספקטור. אנחנו, אם לשחרר צפירת הרגעה, לא שכחנו. מה הם חמש שנים מאז ראינו אותה בתיאטרון תמונע בתוך הזמן הגדול. באלבום החדש, "כל הדברים היפים" דניאלה ספקטור שרה על הזמן הגדול, למעשה – על השכחה
"לא צריך דבר רק מעט פשטות/ להעביר מילה, לתקן טעות/ ולצלול עמוק, כמה שאפשר כשעיניי פקוחות, שהלב נשבר" הטון נקבע בשיר הראשון של הערב. קולו של אביב בכר שידר רכות נוגה נוגעת ומגעת. הדס קליינמן תצטרף בהמשך. השיר "מטוס", מהשירים היפים
המשקפיים של נויפלד ההופעה בפסטיבל הפסנתר: 1. ערן צור – "נסיעת חינם". 2. ריקי גל – "מנגן בפסנתר" 3. בועז בנאי – "דלת מול דלת" קרא עוד
שמוליק נויפלד ירשום את הערב ברשימת החוויות האולטימטיביות בקריירה שלו. הוא עשה את המוטל עליו, ואף מעבר: תפר לאלבום החדש שלו חליפה בימתית הולמת. קוראים לזה – השקה מושקעת. על האלבום כבר כתבתי רשימה מפורטת, שיר אחרי שיר. ארשה לעצמי
אין בינו ובין הקהל הסכם, אבל נדמה לי, ששלומי שבן מתחייב בפניו להפתיעו מדי פעם. להמציא משהו חדש. לא לתת לשגרה להשתלט. הוא פתח בנוקטורנו של שופן עם הגב לקהל, קם מהפסנתר שהמשיך לנגן לבדו, ואז ניגש למקרופון ופצח בסיפור אהבה
לרגל אלבום הדואטים השני של טוני בנט עם ליידי גאגא Love For Sale, נחזור להופעתו בהיכל התרבות בת"א בספטמבר 2014 את המנה הראשונה קיבלתי בערב של ליידי גאגא. הייתה לי משאלה: לראות את גאגא מתארחת אצל טוני בנט בהיכל התרבות,
כמה באמת התגעגעתם לדיווה? אל תאמינו לה. היא לא ממש התגעגעה אליכם, למרות ההחנפות בגדול לקהל. גאגא רוצה שתדברו על המופע שלה, על הספקטקל, יותר מאשר תקשיבו לשירים. גאגא הלכה על מסיבת דאנס שנראית כמו חגיגת קרנבל גדולה בארץ הפלאות
מנהטן טרנספר 2014? אותה גברת כמעט בלי שינוי האדרת. אפילו הפסנתרן והמעבד הישראלי המצוין שלהם עדיין תופס את מקומו. אני מדבר על למעלה מעשרים שנה מאז שראיתי את ההרכב לראשונה. בבריכת השולטן ב-1993, מאז לפחות – עוד פעמים. הפסנתרן, ירון
המעריצים שהמתינו לה – קיבלו את ההצגה. קייט בוש חזרה לבמה אחרי 35 שנה. השאגות של הקהל קיבלו אישה בת 56 לבושה בשחור ב – Apollo בלונדון. אחרי ארבעה שירים היא אמרה: "זו הייתה הרפתקה אמיתית עד כאן". היא פתחה
שבעה אנשים עושים מוסיקה שאינה זקוקה להגדרה. מישהו כתב שמה שמפריע אצל הקולקטיב – שאין בהם קמצוץ ישראליות. לפחות טיפת מידל איסט בלוז. ישראליות היא מטבע עובר לסוחר בימי מלחמות, וזה הרי הזמן. אני אוהב את להקת הקולקטיב בזכות מה
