אין יורשות לענקיות הג'אז הווקאלי. כל המצוינות תמשכנה לשיר בצילן של אלה, שרה, דיאנה, בילי, כרמן. אבל יש ממשיכות נפלאות שהיו יכולות להיות ענקיות – אילו נולדו אז. קרלה קוק היא אחת. סימפלי נטשרל ג'אז סינגר. כרגיל בסדרת ג'אז חם, היא
אחרי הג'יבריש האיסלנדי של סיגור רוס – מקבלים את יונסי נטול סיגור רוס באנגלית. מעריציו עלולים להתאכזב. אחרים כמוני יברכו – סוף סוף מילים שאומרות מה חש-שח האיסלנדי הזה. האמת – למשמע הצלילים הקסומים לא הכי חשוב להיכנס לעומק המילים. למשל:
נדיר שצמד נולד ככה באמצע החיים, בעיצומה של קריירה. דנה ברגר בבשלותה, איתי פרל שכבר בנה לעצמו דרך אומנותית. והנה מצאו זה את זו, קרא עוד
"קחי לך רגע לשנות את האמת שלך, את השקרים שלך, את החיים שלך"…. טון מדוכדך של שחר נהרי פונה אליה בגוף שני. הכותב-שר מנסה לחפור באישיות הפרובלמאטית שלה, בשעה שהוא מתבונן בה מן הצד. מציגה בזמנים שונים – "לפני האור"
העצבות הממותקת המרוגשת הזו. תני לרגש ללכת לפנייך. כוכב נולד כיוון למקומות האלו. הפעם שיר על חיים בתל-אביב. כולם רוצים תל-אביב, ובסוף מעניקים לה דמות קשה ושרים כמה היא אכזרית, שותקת, קרה-מייסרת, ואולי בקיץ יהיה טוב יותר. הוא הקיץ ישטוף
הם גם זוג בחיים? שאלה אותי מישהי. והבנתי אותה. הייתה שם על הבמה כימיה, שהיא יותר ממוסיקה. מאור פנים משותף. צחוקים. התרוממות רוח. אהבה. זוג באמנות. נדיר שצמד נולד ככה באמצע החיים, בעיצומה של קריירה. דנה ברגר בבשלותה, איתי פרל
האם הרוק הישראלי המטאלי הולך להיות הדבר הבא לא רק על מפת הרוק העולמי? האם נפתח ענף יצוא חדש תוצרת כחול-לבן? אני שומע את ההרכב Feel about, עם הזמרת רוני ויינשטוק, ואומר: יפה, זה נראה ונשמע אחלה מעיצוב העטיפה של
שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך, כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש, שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות, לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו החזרה
היא אחת שהגיעה לעיר. חולמת על הצלחה אבל לא קונה כל חלום שמישהו מציע לה ולדמעותיה "יש רצון משל עצמן", יענו , לא תבזבז אותן על כל מי שמבטיח לה אוצרות. האמא שלה אף מחזקת אותה בעניין הדמעות: בתי שחררי, אף
בתחנה הרביעית והאחרונה מגיעה גם ריטה אל שלום חנוך ו"מביאה הכל" בדואט נדיר
מי לא ראה את "פנטום האופרה"? אל תקום, מחמת הבושה. מי שלא ראה את פרק ההמשך – Love Never Dies – שב והירגע או, בינתיים, תסתפק במוסיקה, מן הסתם – שיעורי בית אם תגיע הקיץ ללונדון (או לניו-יורק החל מנובמבר 2010) אחרי
היא כזו פצצה שרק הירושימה תשווה לה, מדהים סאבלימינל בדימוי שלא בטוח שהוא ממש שלם איתו. הוא כנראה אינו מאמין במילים שאומרות משהו. סאבלימנל עסוק היום בגימיקים של חריזה, נשען עדיין על טכניקת הראפ. אנגלית ועברית חוגגים בפוזה. גריז הולך
אז הוכח שטקסט גובה דשא מינוס עובד, אבל למה לעקור את הדשא. מה רקח הפעם צ'ולי? חסר לו שאין "לב" בשיר. חסר לו שאין "נשמה". "בואי אהובה ונתחבר/ חבקי אותי חזק ונתגבר" ובעזרת האל שכמובן על האהבה שומר. איזה חרוז. אל
הרכב המשלב מוסיקה אלקטרונית עם אלמנטים אפריקנים שבטיים מגיע לישראל בפעם השלישית כאן במופע בטוקיו קרא עוד
Juno reactor הרכב המשלב מוסיקה אלקטרונית עם אלמנטים שבטיים מגיע לישראל בפעם השלישית. (7.5 בארבי ת"א) בן ווטקינס ומיק מקויר, מנהיגי הלהקה, יגיעו עם 7 נגנים של ההרכב הדרום-אפריקאי השורשי Amampondo. המופע המלא של ג'ונו ריאקטור היה מופע הפתיחה בפסטיבל
העידן-רייכליזם הזה שכבר כובש כל חלקה. עילי בוטנר, מהמלודיסטים המפתיעים והפוריים של הזמן האחרון –תופר שמלות לפי מידות. מאיה אברהם הזמינה שיר עידן רייכליסטי, מקצב, מלודיה, סלסול. רפי קריספין הריח את הריח הטוב מרחוק. והנה – הכל טוב. שקוף, תפור
הנשיקה שלה גרמה לו להבין שלא יראה אותה יותר, ואז גם הפעיל שכל שגבר על הרגש – "שכנעתי עצמי לוותר", וזה אחרי כל ההתרגשות וההתייסרות וההיסחפות והניסיון "להציג את רגשותיי" (נו, ככה לא כותבים) ועל זה יגידו – ואההה למה?
לוקחים ילדה אוסטרלית שיודעת לשיר (עכשיו היא כבר בת 18!) , מצמידים לה מפיקי-על. מכוונים את שעון הזמן לשנות השמונים, מחברים לנוסחת אלקטרו-דיסקו מתחרה לשוגהבייבס קרא עוד
אני שומע פסנתר, ויולה וצ'לו. אווירה נכאה שמתוכה מבצבץ טון נמוך מדוכדך שמתחיל ב"אני חוזר מגלות מדבר", משמעות של גָּלוּת רוּחָנִית שאינה בהכרח רעה, כי בכל זאת זאת הדובר בשיר פגש אנשים יפים, שמחים, ערים, ראה גם "חסד ותקווה". ואז
זוהר רביץ שר הגיגי מאהב-מחזר לשעה שלא בדיוק רוצה להתחייב למזדמנת. יהונתן גפן מחייך מבית הקפה שלו, מציע לה להשתכר, לפטפט קצת זה על זו, מודע לדמעות שיבואו, מתבונן בציניות-מה – "תגידי לי מה את באמת חושבת עלי" ובהומור אופייני
זרם התודעה תורגם לעברית ע"י שילה פרבר. תמי פדרמן, תום ראשוני, שירה שברירית-רכה שמשדרת אמינות, מספרת על מה שאבד לה, מה היא רוצה להיות מולו – יפה כמו שהיא (כמו צליל של גשם, כמו אהבה אחת) ושכבר עדיף להישאר עצמה,
האלבום השלישי של "שלושים שניות למאדים" בהפקת Flood (יו2, דפש מוד, ניין אינץ' ניי, סמשינג פאמפקינז), Steve Lillywhite (הרולינג סטונס, יו2), מגיע אחרי האלבום המאוד מצליח Beautiful Lie ומזכיר לנו שעדיין יש להקות יוצרות אלטרנטיביות ממדרגה ראשונה. הלהקה נוסדה בשנת
תחנה רביעית, ושוקו חוזר אקטואלי תמיד, ועכשיו יותר מתמיד, ואין כמו שלום חנוך להעמיד מראה מולנו
בסוף הערב ניסה שלום להתעסק עם הגדרות. אמרנו, כך אמר, שהסדרה אינה "נוסטלגיה", אלא "חגיגה". טרמינולוגיה לעיתים יותר מקשה ומבלבלת מאשר מחדדת ומדייקת. "נוסטלגיה" היא התרפקות על העבר. "חגיגה" יכול להתחיל בהילולה, שמחה, ולהיות גם פסטיבל. נדמה לי שבתחנה הרביעית
Redone היה כאן Ne-Yo היה. גם שת"פ עם שון קינגסטון. עלמות נטולות יומרה. באות לעבודה. הוקלטו והופקו בלונדון, ניו-יורק ולוס אנג'לס. הקלילות הדאנסית הנסבלת. נפתח ביה-יה-יה על אחת ששומעת על כל צעד ושעל שהיא סקסית. אינן מנסות להיות אחרות. פראכות
נו, אתם בטח מכירים את הקול הרך, השברירי והמתחנן של סשה ארגוב מ"שיר ערש" (ששר מתי כספי) שאומר "אולי בכל זאת רבע עוף". סשה קיבל בשיר הזה את תפקיד המלך. בכל שאר הדיסק הכפול הזה שמקורו בשני תקליטים – סשה
פעם שלישית שאני שומע את הערב הזה בארץ. אל דימיולה רץ עם ה- World Sinfonia כבר כמה שנים טובות עם שינויים פרסונליים מסוימים. הכל כמעט היה לי מוכר – הטמפרמנט, הוירטואוזיות, המקצבים, המבנים. קרא עוד
הרוקר הארגנטינאי מגיע לקיסריה., והשאלה היא מה גודל קהילת מעריציו הדרום אמריקנים בארץ שהעניקה למפיקיו המקומיים ללכת על הריזיקה קרא עוד
קרלוס אלברטו גרסיה מורנו, או בשתי מילים – צ'ארלי גרסיה. לראשונה – מגיע לכאן. זה אומר: כל מי יש לו קשר לארגנטינה – לא יחמיץ. אני קורא את הביוגרפיה שלו. היא מרתקת. רוקר בן 59 נונקונפורמיסט. הרחיב את גבולות המוסיקה
משה פרץ בפרץ של נוסטלגיה. עלי דרבוקה וכינורות. וגם כמה מפתיע – המילה "חפלה" ממש מופיעה בשיר. נוסטלגיה עם חפלה. דמויות בחפלה: אחותו שרוקדת, אמא שמבשלת, אבא שמתפלל. גם בבית שלו היו חפלות. משם הדרך לחפלות של היכל התרבות וקיסריה לא הייתה
