שפשפתי את עיני. בהדרן שלף סטיב פינל, המתופף העליז של סמוקי את דגל ישראל, הניף אותו מול קהל מתלהב והניח אותו על סט התופים. הקהל יותר מאשר אהב את החנופה, כמוה לא נראתה בכל תולדות מופעי הרוק מאז קום המדינה.
נפתח בשאלה: לשלומית אהרון יש סיכוי לצאת לסיבוב הופעות במופע ובהרכב נגנים כזה, בתאורה כזו, בעיבודים עשירים כאלה? מהשאלה אפשר ללכת הישר אל התשובה: כמה טוב שיש פסטיבל פסנתר. לא זוכר מתי ראיתי את שלומית אהרון בערב משלה – בלי "חביבי"
פסטיבל הפסנתר של תל-אביב הולך ומשמין. מדברים אלינו במספרים. 60 מופעים. 250 אמנים. מישמש של הפקות, סגנונות, ואירועים. גבולות הפסטיבל הולכים ונמתחים ונוספים אולמות במתחם המוזיאון , תיאטרון הקאמרי ובית אריאלה. לראשונה גם מוסיקה מחו"ל – פיטר קמבר, מוסיקאי אנגלי
כבר שנים, מאז שהייתי עולה במעלית בניין עירית תל-אביב, כדי לתפוס מופעי פסנתר בפסטיבל הפסנתר, אני תוהה מה קרה לפסנתר בפסטיבל הפסנתר. שמו נשאר, אבל ההפקה האומנותית שמנה וגם בעטה בו. הפסנתר כבר אינו מקודש. פסטיבל הפסנתר הפך במה לעשרות
אתניקס הכינו חגיגה להיכל. לפי התאורה – חו"ל פלוס. לפי האווירה – קלאב דאנס חו"ל. הקימו את הקהל בשלבים. כמו שיגור לוויין. נחמה הודיע בכל פעם באיזה שלב של השיגור אנחנו נמצאים. לפי הרפרטואר – זו לא הייתה השקת לאלבום
"אנשים שפוגשים אותי ברחוב, לא שואלים אם יש שירים חדשים בהופעה, אלא אם יש בדיחות חדשות. להזכירכם – אני זמר". אז נכון, קובי אפללו הוא זמר, זמר מצוין, אבל יד על הלב: בביצה המקומית זה כנראה אינו מספיק. פעם ראשונה שאני
גם כששלום חנוך חבר לשלמה ארצי להופעות בקיסריה, הרמתי גבה. מה לו ולו? אחר כך, אחרי שהניחו אגויים בצד, התברר כי ניצת ביניהם משהו, וההצתה הפכה ללהבה. האמנתי להם שהם חברו לא רק כדי לעשות "סולד אאוט" בטוח. אני מאמין
אם להשתמש בצורת הדיבור של עידן רייכל, יש לי ענין לספר לכם: כשרייכל מייבא אמנים אורחים מהעולם, אני נכנס למצב כוננות. סקרנות הורסת. שאסביר ואנמק? ראשית: הבחירות שלו נפלאות. הן בדרך כלל לטעמי, ובעיקר הוא מצליח "לשתול" אותן בהרמוניה נהדרת לפרויקט
אז מה בדיוק היה הערב הזה? חגיגת לסיכום 40 שנוות קריירה? אירוע מיוחד לציון הופעה ראשונה בקיסריה? לפי רשימת השירים – סיכום. גלי עטרי הלכה על הדה-בסט-אופ. מהאלבום החדש הגיע שיר אחד בלבד – "אהבה למרחקים ארוכים". במהלך הערב היא
סוזן וגה עם תזמורת פילהרמונית? מה רע בפורמט של גיטרה אקוסטית, בס, תופים. אני אפילו מוכן לקבל סולו שלה עם החשמלית, שהייתה לצידה לאורך הערב. סינגר-סונגרייטרים מזן הפולק אינם משתגעים להעמיס על עצמם 70 נגנים. וגה בטח אמרה לעצמה: אתגר מעניין.
מאחורי ישבו שתי נשים, שחיכו בציפייה דרוכה ל"מאיה". מבחינתן, מופע של שלום חנוך ללא "מאיה" אינו מופע של שלום חנוך. ברוב השירים האחרים הן פטפטו, מה שגרם לי להעיר להן. "חוצפן", צעק עלי הגברתן שישב ביניהן. "מי אתה ש…" שתקתי.
הילדים בקהל יכולים להיות בניהם או נכדיהם. חלק מהם ילכו בעקבות אבותיהם ויצעקו בקצב "פורטיס, משוגע". זה מה שעבר בודאות מאב לבן. פורטיס לא משוגע. הוא מסובב מחוגי השעון אחורה, כי הקאמבק סוגר קופות. הקהל סוגד. "סולדאאוט" מופיע כמעט ליד
סוויד חוזרת בסוף יולי, ארבע שנים אחרי ההופעה בגני התערוכה. ב-2010 התאחד ההרכב מחדש, לאחר הופעה במופע צדקה. הלהקה מגיעה למופע חד פעמי שיתקיים ב 30.7.15 בהיכל מנורה מבטחים. סוויד כבר אורחת קבועה בישראל. אני, נזכר בהופעה מצוינת שלה בסינרמה
את השורה האחרונה אני מעביר מעלה: זו הייתה כנראה הפעם האחרונה לשמוע את האגדה בחייה. אם יש זמרת שראויה להיקרא אגדית – זוהי בטח ג'ולייט גרקו. היא סיימה את הערב בז'אק ברל של "נה מה קיטה פה". רגעים שהם כנראה
אחרי ההדרן הארוך של Ashes Are Burning, כשאנני האסלם וחבורתה עזבו את במה, המשיך הקהל במחיאות כפיים בדרישה להדרן נוסף. האם להקת "רנסנס" תחרוג מרשימת השירים המתוכננת שלה? ג'סטה לקהל הישראלי? נדמה לי שזו הייתה האכזבה היחידה של הקהל בערב
"תיסלם" רוצים מאוד שתכוונו אליהם. בחודש הבא הם מגיעים לאמפי Live Park בראשל"צ (מה, העברית נגמרה לעיר העברית שנוסדה ב-1882?) , וכדי שתכוונו, שלחו קליפ חדש שכתב, ביים וערך יזהר אשדות, מחווה פרועה ל"בארי לינדון", סרטו של סטנלי קיובריק ולתקופה, שבה
תקראו לזה שוד הקופה העירונית. אני מתבונן בטבלת הזמרים המרוויחים ביותר בחגיגות העירוניות ביום העצמאות הקרוב שפרסם אתר ynet. משה פרץ יקבל 170 אלף שקל בשדרות ובחיפה. אייל גולן – 160 אלף שקל בלוד, שרית חדד – 150 אלף שקל
מי אמר שהבלוז של רוברט קריי נשמע לבן מדי? כלומר שזה אינו השיקאגו בלוז הקלאסי סטייל וילי דיקסון, מאדי ווטרס, האולינג וולף, ג'ון לי הוקר. בואו נקבע מיד: לקריי יש בלוז, הו, ועוד איזה בלוז, כן, גם הבלוז השורשי. כמו
לשלמה גרוניך צריכה להיות סימפטיה לחולון. פעם שנייה בשנתיים האחרונות שהיא מכבדת אותו באירוע חגיגי. הפעם הראשונה – לפני שנתיים – במרכז שטיינברג במרתון שנקרא "אמנות קונספטואלית", הפעם, בתיאטרון חולון, לרגל קבלת פרס מפעל חיים מידי ראש העיר, וכמו אז
אנחנו בהדרן. לאה שבת מתיישבת ליד התופים ופותחת בנגינה. הרמתי גבה. מה הקטע? כעבור שניות היא קמה ופצחה ב"השיר שיביא לך אהבה" המוכר מגלי עטרי. גימיק? – לא. הקצב שיצא ממנה בא מהמקומות האלה. "את רוצה לשיר את השיר שיביא לך
אולארצ'יק צריך לצאת מהארון המוסיקלי שלו ולהצהיר קבל עם ומעריצי כוורת: אני זמר ג'אז, וזה סופי! הייתי מאוהב הרבה מאוד שנים, ועכשיו אני עושה לזה פומבי. ברשימת התודות יהיה מקום מרכזי לאלי דג'יברי, סקסופוניסט-על שיצא איתו ל"תה בשניים", ההרפתקה הג'אזית,
כמה היפנים אוהבים פול מקרטני? קחו לכם שעתיים וחמישים דקות כדי להבין. הדי.ווי.די הזה מראה את ארץ השמש העולה מאירה בגדול למוסיקאי בן ה-73. ה-21 בנובמבר 2013, ה – Dome בטוקיו. ההופעה מתחילה בבקסטייג', כאשר מקרטני וחבורת הנגנים עושה את
לא יודע מי דאג לייצר את תחושת ה"קאלט" סביב "אתה חברה שלי" – שירי המשוררת יונה וולך המולחנים של ערן צור, אבל ה"קאלט" הזה, מתברר, כמקדם מכירות יעיל. צריכים בכל זאת להתקיים תנאים: למשל: שמה של המשוררת, מהפכנית בשירה העברית, בהחלט
ביקורת מוסיקה היא לרוב עיסוק עקר בהגדרות סגנוניות. כשאני שומע "בלונד רדהד", אני מבין כמה זה מיותר. אמרו "אלטרנטיב רוק". "דרים פופ". ארט פופ. אמרו. אלו אגב הגדרות שכיחות כשמדברים על השלישייה. הרחבת השכלה? ממש לא. תבואו מוכנים עם השירים,
שלוש שנים אחרי האיחוד שהגיע אז לבארבי, חזרנו לאותו מקום להמשך מסע התחייה מחדש של האפגן וויגס. גרג דולי, ג'ון קרלי ושות' ממשיכים לנוע בנתיב הגראנג' של התשעים. הצרחות של דולי נשמעות רלוונטיות מתמיד. שלוש שנים אחרי, וההתרגשות של אז
ג"ימס בלאנט שיחק אותה ישר לליבו של הקהל, ולא רק בשירים. הוא דהר על הבמה, ירד לקהל, סיפר סיפורים. התבדח, כאילו אמר: נכון שהשירים שלי בחלקם עצובים, אבל תל-אביב, אל תקחי אותי ברצינות. אז מיהו ג'יימס בלאנט? המבקרים יורדים עליו
שם האלבום, "ילד של אבא", מעיד על המגמה המתמשכת – להגיע אל לב ליבו של הקונצנזוס ולסלון הישראלי. אחרי הכל "ילד של אבא" הפך למקדם המכירות הגדול של מוקי. מוקי עושה חשבון נפש עם עצמו מפרספקטיבה של "דף חדש". בדף
ראיתם את הכתבה על פאר טסי ביומן בשישי בערוץ 2? הכתב עידן סלומון יצא לבדוק את מהות ההצלחה של המלך החדש בז'אנר המזרחי. הוא השתעשע בשאלה – האם פאר טסי הוא זמר של להיט אחד – "דרך השלום". לקראת סיום
בדצמבר 2010, שמעתי אותה ב"תמונע" בערב מחווה לרוק הישראלי. תמהתי אז – מה עושה הצ'לנית הנפלאה ברוק. התאים לה יותר לנגן סונטה לצ'לו ופסנתר של ברהמס. היא נראתה ונשמעה לגמרי קלאסית. מאיה בלזיצמן ניגנה ושר שירים של "מוניקה סקס", "איפה
הקהל המתין לנתנאלה של פעם, מרחק יותר משלושים שנה. הוא קיבל אותה. נתנאלה סיפקה את געגועיו. מצד שני: היא לא ויתרה על מאווייה האומנותיים העכשוויים. זה אומר: כמה שירים שהקהל היה שולח למחלקה לזיהוי צלילי. הבשורה הטובה: יופייה הקולי המיוחד
