Razia Said שמה. ממדגסקר. המוסיקה שלה היא כמו אבן יקרה נדירה. חוזרת לשורשים של המוסיקה המאלאגסית, שמייצגת את מדגסקר. רזיה היא זמרת העולם. חיה חיי נוודות, מסובבת גלובוס. איפה לא הייתה. משך השנים ניסתה גם שנסונים צרפתיים, רוק וריתם נ'
כוחו של האינטרנט. מי צריך מגלי כישרונות, כשאתה יכול לכוון מצלמת וידאו ולהופיע בפני מיליונים. – Stormae סְטְרוּמָאֶה – הבלגי פול ואן האבר Paul van Haver, בן לאב יליד רואנדה ואם בלגית, יספר לכם מה עבר עליו. זה מתחיל באולפן
השיר נפתח במטפורה מסעירה – "מחובקים במצולות של תעתוע", תרצו – במעמקי האשליה. ביחסים האלה הפער ביניהם נראה כבלתי ניתן לגישור. הוא צוחק והיא לחוצה קשות ("האוויר שלי בוער"), הוא בודק גבולות, היא רוצה להשתנות ("לשים בצד את השטויות") אבל
בקומוניקט שמגיע עם הסינגל מתגאים: "הלהקה ששינתה את פני המוזיקה בישראל, שהביאה את הים תיכוני אל המיינסטרים", כאילו כדי לומר. המוסיקה המכונה "מזרחית" או "ים תיכונית" זכתה ללגטימציה בזכות אתניקס. כלומר – "אשכנזים" שדאגו להוציאה מהגטו, ועכשיו תראו לאן היא הגיעה. ממלאת היכלים
מעט להקות הפכו שם נרדף לרוק אמריקני כמו תום פטי ושוברי הלבבות. מה שימר את ההרכב הזה כמעט 35 שנה? פטי שמר על רוקנ'רול טהור. נשאר נאמן לסגנונו, ובכל זאת, בכל אחד מתריסר האלבומים היה משהו מעט שונה מקודמו. זו
בעז בעקבות יוסי. השיר נשאר במשפחה, וטוב שכך. ואיזו אינטרפרטציה יפה על השיר ההוא
ראפר אמריקני מנסה לסייע לנבחרת אנגליה. במונדיאל. כבר לא יעזור. "צעקה בשביל בריטניה" ששרים הראפר דיזי רסקל וג'יימס קורדן, השחקן והקומיקאי הבריטי, כבר לא תושיע. קרא עוד
ראפר אמריקני מנסה לסייע לנבחרת אנגליה. במונדיאל. כבר לא יעזור. "צעקה בשביל בריטניה" ששרים הראפר דיזי רסקל וג'יימס קורדן, השחקן והקומיקאי הבריטי, כבר לא תושיע. כמה מסכנים האנגלים. הנבחרת האנגלית כבר בבית. אכזבת הכישלון לא פגעה בהצלחת הלהיט הראפרי שמככב
עמית צח מנסה לגעת במהויות-שאיפות-תמיהות שנוגעות לקיום.להכיל את כל שאלות החיים בשיר אחד. יומרה לא פשוטה. הוא צירף את לאה שבת לזמר את ההגיג הנשלט ע"י שתי מילים "כמה" ו"אם" והמוטו: "הלוואי שהדברים היו פשוטים". מצד אחד – שאלות פשוטות כמו
גל דה פז רוצה להיות בלוז, קאונטרי, פולק וגם רוק. נעה ככספית בין קטבים מוסיקליים. מנסה לרכז מניעיה המוסיקליים בדיסק. יומרה של תפסה מרובה – לעיתים לא תפסה. האם זמרת (ישראלית) יכולה להיות גם דולי פרטון וג'ניס ג'ופלין בדיסק אחד?
איך צריכה להישמע מוסיקה אפריקאית שורשית נכון להיום? – שורשית נכונה להיום… אפרו רגאיית, חיונית, אורגנית, מופקת לעילא. האול סטארס רפיוג'יז של סיירה לאונה נחשפו לראשונה ב-2006 בסרט מרגש שתיעד את התהוות הלהקה במחנות הפליטים במערב אפריקה, את תעוזתם של
סהר חגי וניצן קייקוב מסתמנים כצמד הפורה של הפופ הישראלי הצעיר. יצירתיים, חרוצים, נעולים על קריירה. כותבים בהזמנה. כותבים לעצמם. בוער להם להצליח, וזה טוב. אגב כך, נדמה לי , מסתמן כבר איזשהו גל של פופ עכשווי, עילי בוטנר –
יפעת תעשה מסלסלת את כאבה. אילו הוא היה נותן לה מעט, הייתה שבה אליו, מעניקה לו "את כל הכוחות שאספה בשבילו". הייתה סוגרת בורות שהוא שקע בהם, שומרת עליו מכל הרוחות הרעות. נדיבות שמחפשת אור קטן של תקווה בקצה המנהרה.
יוני בלוך משתובב בתיאור יחסו למגע אהבתה. לא פשוט הוא (מגעה), מסתכם בתשוקה חסרת תקווה המנסה לעורר את גופו התשוש. מייצרת אף כאב, עד כדי שהגוף פיתח "סיבולת לב ריאה" (מינוח מתחום הכושר הגופני) כנגד, וגם רצון לישון, ולכל היותר
ענקים כקניה ווסט, אקון הציבו רף גבוה לזמרי פופ וריתם נ' בלוז. המוסיקה מתחילה בקונספט פופ מלוטש. לא רק המלחין המבריק, אלא הצירוף של המלחין והמפיק. בן 27 בלבד, טאיו קרוז הבריטי (משת"פ הפקות מג'סטין טימברלייק, בריטני ספירס, ליאונה לואיס,
במבול תקליטי הבנות ששוטף לאחרונה, אני מגלה הפקת פופ אטרקטיבית אצל גליה ירון (יוצאת להקת חיל החינוך, בוגרת רימון, אלבום מס. 2) ירון היא יוצרת שמשוטטת במבוכי הגיגיה ומנסה לחלץ מהם שירים. לא תמיד מצליחה להיחלץ מהיומרה. למשל: ירון פותחת הדיסק
מה מביא את זמרינו לשיר בשפת פיוטים ארכאית? מירי מסיקה היא זמרת שלא תשאל פעמיים. מסורת שמסורת. אם ברי סחרוף ומיכה שטרית והטובים בזמרינו חוברים בלהט לשירי משוררי ימה"ב, מדוע היא לא יכולה לשיר את שירי רבי פרץ מגדולי חכמי ג'רבה
2000-2009 הלהיטים הגדולים של העשור. יש משהו שמחבר? סינגרסונגרייטרים מלנכוליים, דיוות הריתם נ' בלוז החדשות? ואולי מוטב שלא נחפש תובנות מגדירות, כי פשוט אין כאלו… קולדפליי – Yellow, דיסק 2, אחד מתוך 51 שירים בטריו דיסקים. אחד משירי האהבה הגדולים
מחלצים משהו משלום חנוך על המצב (גלעד שליט, חרדים, משט וכו' ב"7 לילות" של ידיעות) כדי לפרסם פרויקט אחר שלו. אתה תבטיח לו כתבה (דיסק של שירים המכוון לילדים) ותוציא ממנו הצהרה. העיתון של המדינה עלה באופן הכי פופוליסטי על
אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָה – אי סדר, בלגן. אני בטוח שלא לכך התכוון איתי בן נון, המפיק והמנהל המוסיקלי. האַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָה שלו היא הערב-רב הזה של סגנונות שבתוכו אנו חיים. העממי אוריינטלי, החסידי, הטורקי הים-תיכוני והלטיני והפלמנקואי, הבלקני-צועני, וגם הרוקנ'רולי. כליזמר מירוני ושיר עם
היא פותחת בזעקה חוזרת לעזרה בקול שברירי – "השתייה שלי הורגת אותי", מכונת ביטים מכניסה לקצב. רובין השוודית עושה מעין היפ הופ אלקטרוני לרחבות. היא מפרטת את כל מה ש"הורג" אותה. הרשימה אינה קצרה. בהמשך מגיעה שורה שנייה Don't Fucking Tell
לשמוע שלמה בר מסתער על הדרבוקה תחת שמיים מוארים באור ירח מלא, כשמסביב תפאורה טבעית שמאוהבת בו ובמוסיקה שלו. חגיגה כזו לא תחזור, ולא רק משום שקובי אפללו, התפוחים וברי סחרוף לא יהיו עם שלמה בר והברירה הטבעית בערב הבא
פעם קראו לרוק האווירה הזה "פרוגרסיבי". ובמשך "ניו ווייב". ב-2010 "דה נשיונל" ילידת 2001 ברוקלין, היא "אינדי" בהגדרה כללית מאוד. בטח אלטרנטיבית, אבל תנו למוסקה להגדיר את עצמה – טעונה, מלודית, רבת מצבי רוח, אינטימית, ראשונית, זוויות מיוחדות והרבה "אווירה".
"שמש גדולה שכזאת לא זרחה עוד מעל ראשינו/ שבעה ימים בהירים שבעה ימים/ שמש טובה ושלוה מעל ראשינו/ הלכנו דמומים לילה גדול כי יבוא ודפק על הדלת/ נשתחוה ונקוד ונשתחוה/ שבעה ימים חיכה דומם מול הדלת/ שבעה ימות היקוד ברוך
יפה, אייל גולן. מתברר שלא חייבים לרדת בכוח אל העם, ואפשר לסטות מדרך המניפולציות של היפיופות והג'ונגלים. שהעם יקבל אותך גם טיפה יותר גבוה. מגיע לו מזמר כמוך. יש יוצרים שממתינים לקולך, הנה הגיעה ההזדמנות של אביעד פניו. ודודו קמה. מי
קול מקונן, מאונפף משגר טונים נוגים בלתי משתנים: מחכה לסימן שלא מגיע (מנין?), בינתיים רוצה לנגן לכם (למאזינים?) שיר, כמו בתקליט ישן שיש בו קסם כמו שיר חדש, "מחבק את הרוח", רוצה לאהוב "עם כל הכוח" (לא עברית, כמובן) וגם "יש
בום פם משגרת דייסה מוסיקלית חדשה. להרכב (שעבר שינויים לאחר עזיבתם של עוזי פיינרמן ודודו כוכב וצירופו של המתופף איתמר "הילד" לוי) יש כנראה יותר מתירוץ טוב למרקחת הצלילים הזו. מצד אחד: אנחנו הרי עם של מהגרים, ערב רב של תרבויות,
עמיר בניון שר אינטרפרטציה על חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל. הטונים בתחילת השיר רגועים כאילו המוסיקה היא אילוסטרציה, עד לנקודה שבה מטפס קולו ב – ו"אז תוכל לראות את הפנים כולן/ את מי שלא ראית מאז ומעולם/ את אברהם ואת
שרים אצלנו לא מעט בוב דילן. יש כמובן הצדקה. שלומי שבן – "מותק את אצלי בראש", רמי קלינשטיין – "צעיר לנצח" לפי תרגום של יאיר לפיד, דני ליטני – "גשם כבד עומד ליפול" בתרגומו של יהונתן גפן. שי גבסו תרגם ושר "שרי המלחמה". דילן נשאר
שחר ישי שר תפילת הבוקר בהתפעמות מודגשת. משב רוח אופטימי ער מוציא אותו לזמר את תחושת השמחה. כולו הודיה לבורא שהחזיר לו את נשמתו. לא רק הנשמה משתתפת במצהלת הבוקר, חגיגת אנטומית של ממש – גם הלב "מביט לתוך עצמו"
