מוסיקה צוענית

להאמין, מאמין אריאל הורוביץ זה דבר חיובי. וצריך להאמין בימים שיבואו. למעשה, מה נותר לו לאדם לעשות, כאשר הוא לא יכול לשנות הרבה את הטבע. זה לא הוא שמביא את חילופי העונות, אבל חילופי העונות גורמים לו להשתנות. מה כן

עיירה מנומנמת בדרום צרפת מתעוררת פעם בשנה לצלילי פסטיבל ג'אז. גם האקורדיוניסט הצרפתי רישאר גליאנו הגיע לשם לאחד הקונצרטים הטובים שלו בחייו כפי שהוא עצמו העיד. למי שעדיין לא הכיר את החיבור הוירטואוזי של גליאנו לטנגו, זו הזדמנות מצוינת. יחד

ברגע מסוים גם אייקון חשש שיקרה משהו רע עם הילדים והילדות שנמחצו בקדמת הבמה. מערכת מיזוג האוויר כבר מזמן הרימה ידיים, וכמה ידיים גברתניות נשאו עוד מתעלפת החוצה. אייקון עצמו נעלם הרבה לתוך הקהל על גב המאבטחים שלו, חצי גוף

עוד ב-1972, כשהשניים ניגנו לראשונה דואט, גרי ברטון תמה האם לקהל תהיה סבלנות לשמוע שעה שלמה של פסנתר וויברפון בלבד ללא ריתם סקשן, בלי סקסופון וחצוצרה. הערב הזה, 35 שנה אחרי ממשיך להראות  שיש הפתעות בחיים, שגם אינן נגמרות. צ'יק

צ'י'ק קוריאה, פסנתרן ונפיל ג'אז, מודיע לקהל ברעננה בטרם דואט עם הענק שממולו, גרי ברטון, שכבר אוחז במקלות הויברפון, שאם הסלולארי שלהם מצלצל באמצע המופע – שיענו. אין בעיה. הצחקה שכזו לפני שיוצאים לדרך. יש לו את זה לצ'יק. הצחקות

שני תאומים איטלקיים (סימונה ואמדאו פאצ'ה) ויפנית יפהפייה (קאזו מקינו), מייצרים מוסיקה שבהגדרת הז'אנר נקראת "רוק אלטרנטיבי". פעם קראו לזה "מוסיקת מחתרת" "אנדרגראונד" ובאמת הלהקה הזו – מקורה בסצינת האנדרגראונד בניו-יורק.   להרחבה

האיש שפעם עשה לנו גודטיים ב"אבטיפוס" עם "בוקר טוב עולם", "אישה אישה" ואחרים, דופק רוקנ'רול ב"זהב".   בא להציג בסינגל הכפול הזה את ההפכים בחיים. השיר הראשון בעיבוד "שלום חנוכי" הוא שיר כעס על חארה חיים – המדרכות מצופות זהב… לא

מתחיל היו בוי-ביו-בוי חסידי כזה, ממשיך רגאיי פאנקי, רגייטון, חסידי, תרקדו, תרקדו, ושירו שיר על איך משחררים לחץ. יש מתכון לאושר:  לשים מה שכואב בצד, לקחת הכל בקצב שלך, למצוא את השקט שבלב, לקחת כמה נשימות ארוכות ונקיות לריאות, להעדיף

אנחנו בסדרה האינסופית של גברים בוכים בלילה: והפעם – געגועים לאמא. איך אומר כל גבר ישראלי: אין כמו אמא. אמא יש רק אחת. ובאמת – אין עליה. אבל השיר הזה הוא לא שיר של גבר. הוא שיר התייפחות פשטני של

אנחנו בסיור בבית החרושת למוסיקה ים-תיכונית (לא, לא רוצה להגיד "מזרחית") לוקחים אותנו הישר אל פס היצור. זה בית חרושת שעובד 24 שעות נונסטופ, יש מתכונים, יש נוסחאות, תזמינו, תשלמו תקבלו. מורן כרמל (22) מקריית חיים הצטרפה אלינו לסיור. היא רוצה

כל הכוכבים נופלים, כל האמיצים עוזבים, כל מי שצעק שותק, כל מי שצחק בוכה. קבלו את דוד ד'אור בהופעה חיה, עוד מעט האלבום, ולפני שאנחנו עוברים לדבר על Caruso של לוצ'יו דאלה, שנכלל כמס. 2 בדיסק הזה, הנה כמה מילים

צליל הגיטרה על הפתיחה הזכיר "בית השמש העולה", להיט ותיק מהשישים,  ואחר-כך מגיע הקול העבה הבריטוני שרודף אחרי הקצב המתחלף. "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה". דודי לוי מדופרס. דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף. 

רוג’ר ווטרס, דיוויד גילמור  ושות’ יצרו מעין סאגת חלום שמתחילה כמלמול של איש הבמה של הפינק פלויד שחי "שנים על הקצה המזויין", שהופכת למסה אודות הייאוש של דרך החיים האנגלית. הצד האפל נשאר אלגוריה לחיינו.  על הדיסק

הנה שיר שיכול להפוך להמנון המדוכאים – "עזרה בדרך" קריאת אס.או.אס מדליקה לכל מי שנמצא בצרה/מצוקה/בלחצים/במשבר. והנה, רותם מצליח לעורר אותי ממרבצי ולשיר. הייתי מוכר את השיר לאחת מחברות החילוץ/גרירה, במיוחד אחרי שלפני כמה ימים נתקעתי עם פנצ'ר ולא היה

אייקון פה, אייקון שם ובכל מקום. יש סיבה להצלחה: באלבום השני שלו, אייקון עוסק בטשטוש הגבולות בין ריתם נ' בלוז להיפ הופ-ראפ. הוא מגיע בדרכו לכל מחוז של מוסיקה שחורה, אבל עוצר בג'מייקה וגם לאפריקה. יש לו שיר למועדון, יש

נועם רותם מספר סיפור כמו בזרם מחשבות, בלי לייפות שומדבר.  קול מונוטוני. קצב מדוד. שיר ראשון ביזארי: "עולה ויורד". איש מתרוצץ בבניין גדול כמו מקק, עולה ויורד. ומרגיש: "אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד". מלודיה? דיאטטית.  הקו הסיפור

דניאלה מרוקרי, הדיווה הברזילאית לא נותנת לנוח לשנייה טמפרמנט, חושניות, אקזוטיות עם אנרגיות מוספות. זה מה שמתמצת הזמרת ילידת באייה, שהיא התגלמות המוסיקה של הקרנבל על צבעיו וסגנונותיו. על המופע בארץ

מכנים את המוסיקה של דניאלה מרקורי  "ברזיליאן פופיולאר מיוזיק" או בפשטות – פופ ברזילאי. שרית חדד הברזילאית? רעיון נחמד. שתיהן באות לעשות שמח. העניין של חדד זה במוסיקה ים-תיכונית עממית ופופולארית. העניין של דניאלה מרקורי – הקרנבל של באיה. השאו

אלבום שלישי של ריהאנה, ילידת ברבדוס, כולה 19, ריתם נ' בלוזית בדם, שרשרת להיטים מאחור (Pon De Replay, S.O.S) ועכשיו Umbrella. בשיתופו של ג'יי-זד, שיר על המטריה שכל אחד זקוק לה, כאשר הוא נמצא בצרה. היא כבר יודעת את מי

לנון הוא הטריגר להזדהות עם נפגעי אסון דארפור שבסודן, אזור שמסמל היום את האופל בעולמנו – רצח שיטתי של עם כולל כל הזוועות המתלוות, דיכוי, ואונס והגלייה. אמנסטי הבינלאומית הרימה הכפפה. "עשו קצת רעש" היא קריאה לאיחוד הסופרסטארים להיכנס לאולפן לשיר

Is everyone afraid?Is everyone ashamed? They're running towards their holes to find out Apocalyptic means are lose among our dead A message to our friends to get out There's wages on this fear Oh so clear Depends on what you'll

לפני שעוברים להיזכר מה-זה-גארבג', הנה נתון שבטח מצדיק אוסף: עשרה מליון אלבומים מכורים. מפתיע שגארבייג' לא שחררו אוסף לפני כן. הנה כמה מתאבנים: מתחילים  ב – Vow מהאלבום של 1994. אחר-כך מגיעים. "סטיופיד גירל", "צ"רי ליפס", Special, Milk, Bleed Like

ברק גביזון – גיטרות שירה, אמיתי אשר – גיטרות, בס, קלידים, רועי דותן – בס, גיטרות, טל מילר – תופים.   מי זוכר את אלבום הבכורה של "מלכת הפלקט" שיצא לפני 8 שנים. ואם אנחנו רוצים להיות סתם "רעים", אפשר

מה אפשר לעשות עם 6 שורות שיר בשלוש וחצי דקות?  אז המורה למוסיקה יהודה עדר נותן הדגמה. מסוג השירים שפשטותם היא בתחכומם. או: תחכומם הוא בפשטותם. האם זה מספיק?  תלוי ממי מבקשים תשובה. עדר לא בא להראות כמה הוא זמר.

המילים חרוזות ג'ינגל: "באנו להעיר ת'העיר א-א! מחיפה ועד קהיר א-א!  כל אחד יכול לשיר א-א!" נו, די עם זה. אני בטוח שכל חברת פרסום הייתה  מתנפלת על מומי. אחר-כך מגיע הדינסוס הכוחני הזה. שחור הוא יפה, ובמקרה הזה, מומי

 אל תעשו את זה בבית. לא נעים להסתכל על השמש יותר משלוש שניות רצוף. בשיר הזה מסתכל הדובר על השמש, עוצם עיניים ולוקח נשימה. ובדמיונו שר דידי ארז כי הרגיש כלוויתן – באה סופה, סחפה אותו לחוף, עצם עיניים, לקח נשימה

אז מה קורה שפתאום האהבה נגמרת לו בבת אחת. איזה קטע! אפילו אין לו חשק לראות אותה מתפשטת. הדם חוזר לו לפרצוף. "כשתצאי מפה אני אתחיל סוף סוף לחלום"… וזה לא סוף הסיפור-שיר. האחים  שלומי וליאור בלאוי, הנקראים "הבנים של

אז גם אם יש לה כישרון לייצר מנגינות קליטות, ויש לה, אלבום הביכורים של שירה גבריאלוב נשמע אלבום בוסר של נערה מתבגרת שמנסה לפרוש את תסכולי אי האהבה והבדידות  בין 11 השירים, שניים מהם מושרים באנגלית. מה רע בזה? זה

אחרי שישה שירים ראשונים, נטשה לפתע טורי איימוס את הבמה וחזרה כעבור 10 דקות בפאה ג'ינג'ית,  שהחליפה את פאת הערמון-חום ובאוברול סאטן לבן מנצנץ.   מה קרה?  למה ההפסקה הזו? חלק מההצגה. איימוס לבשה עוד איזו דמות אלטר-אגו של אחת מאותן