סינגלים חדשים

הרושם בהאזנה ראשונה: לא קול גדול, לא שיר גדול, פרי לא בשל. מעין פיוט של תמימות רכרוכית שמסתלסלת בצליל ים תיכוני. הגבר החושש-חלש שמפחד בחושך כילד, מבקש שתצייר לו דרך ומבטיח להיות גיבור, רק שתראה לו הדרך, שתיתן לו כוח

רוטבליט הוא הכי רוטבליט כשהוא שר את שיריו. השירים שלו הם מפעל חיים במוסיקה המקומית, כתב למי לא, מאיינשטיין ועד קראוס, אבל יש רגעים שרוטבליט רוצה לשמוע את שיריו לא איינשטיין ולא קראוס אלא רוטבליט. ויש לו כאלה.הנה בלדה שמספרת על התאבדות

רגשנות יתר זוכה גם ל"מילים יפות" בהתנסחויות ארכאיות – "לקראת בואך אשב תחת עץ הזית" (למה דווקא זית, כי זה נשמע "ישראלי"?) וגם מטפורות דחוקות כמו "נוף תמימותך", "ריח שלמותך". לזכותו של בטש ייאמר שהוא עושה מאמץ פיוטי לתאר את

אייל גולן, משה פרץ, קובי פרץ, דודו אהרון – תקשיבו  לביצוע הזה. חבל"ז. איזה זמר. אני אומר את הדברים דווקא על רקע העובדה שדניאל בן חיים ויוצרי השיר אינם מתיימרים לעשות משהו אחר, אלא להיטמע חזק  בז'אנר הפופ הים תיכוני העוסק

הכי מיוחד בשיר הוא העיטור של חצוצרת המריאצ'י (עדי המאירי) במעבר. גם לצ'לו (בלזיצמן כמובן) יש כניסה יפה. האם צליל החצוצרה משתלב בקונטקסט המוסיקלי של השיר? לא. אבל יפה. מוזר שאני פותח בתזמור? הסיבה פשוטה: אין בשורות מהזמרת בשיר. אי

על מה ולמה להחזיר את השיר הזה? רק מפני שהיה להיט של זוהר ארגוב? לא שיר איכות שראוי להיכנס לדפי הנצח של הזמר המקומי, טקסט רע, שיר אהבה נכזבת שהתבסס על לחן יווני קליט. רגאייסטן לוקחים את הים תיכוני –

סמטאות של עבר, הילדה שלה הבטיח, משחק בחולות. אין כמו בעז שרעבי לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה ולהפיק צלילים תחושתיים נוגים. שרעבי מהזמרים היחידים שהמיית ליבו משדרת תחושת אמת. וכאן – האמת הזו מורכבת זיכרונות מעוררי עצבות שנובעים מאהבת אמת שממשיכה

אור גלעדי חייב להתחיל קריירה בשיר רגש מתקתק, באופן שיתאים לחזותו התמימה? מצד שני: עם מה הוא יתחיל? התאימו לו מילים ומנגינה. משהו מופרך על הגשמת חלומות. "אני פשוט אדם חולם", שר אור. מציץ בדף החלומות, מבריק אותם, עינת הולנדר מרחה

ספרתי חמש פעמים "זה", ואין לי אלא לקבוע שנושא השיר הוא "זה". נעם נבו אולי תסייע בידי לפענח מה משמעותו של כל "זה". "אלחם בזה", "אתנחם בזה", "מתעלם מזה", "לשלם על זה". מה היינו עושים בלי "זה"?! כמה רזה הוא

ההלך של אלתרמן ימשיך ללכת גם אחרי מותו, כי איך ניתן לחדול להביט ולנשום לנוכח המראות שמסביב? מיכה שטרית צועד בדרכו בדרך האלתרמנית, נע על ציר פולק קאונטרי פשוט, מנגינה התוגה, הלך מונוטוני משהו, לא מתפעם באמת מדומיית בארות והעצים

עצוב. שיר עצוב. שיר של דכדוך אבל עם אור שבלב. שיר מסכם חיים. פרספקטיבה של – אם הגעת עד הלום, שמור על מה שהשגת. מיקי גבריאלוב שר בשפה פרוזאית, הכי פשוטה "אל תוותר, שמור על החיים שלך". פעם גבריאלוב המציא

שירלי קונס שרה על חוסר שלמות: האור בחוץ יפה, אבל הם אינם בתמונה. האהבה קרובה אבל הם לא מספיק קרובים אליה. האהבה טובה אבל הם אינם מספיק טובים לה. אם היינו סוגרים פערים – היינו אולי בגן עדן. אבל מי

את הסינגל כבר סקרתי. עכשיו הגיע הוידיאו קליפ. אני מבין שהשיר הזה נוחל הצלחות גדולות ברשימות ההשמעה. ממש נחת לדנה. קליפ בדרך כלל נועד לקדם מכירות, אם הוא כמובן מוקרן בכמה שיותר תחנות ואתרים. האם יש מקום לדרוש מבמאי הקליפ

חוכמת החיים – להתחיל משאלות. מהותנו מאז היוולדנו – נמצאת בשאלה. בדרך כלל השאלה השכיחה – מאין באת ולאן אתה הולך, או במדויק יותר, לפי מסכת אבות – "דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין

מעניין מה עינת הולנדר מבינה בנדוש (מילה שמופיעה בשורה הראשונה בשיר)? כי השיר שמסרה לנאור אלבז הוא האמא והאבא של הנדוש. היו דברים כאלה, ישנם דברים כאלה ויהיו דברים כאלה.ליבי אינו לנאור אלבז. אם בחר בשיר הזה – סימן שהשיר

"העין" שמאתגרת את האוזן הצמאה לחידושים מרעננים במיוחד מיוצר רוק אותנטי כמו סחרוף. שאינו מרבה לפזר סינגלים חדשות לבקרים . בקומוניקט שצורף לסינגל מדברם על תחנה ראשונה מאז "האחר", אלבומו האישי האחרון.  בטח שמד הסקרנות מזנק מעלה. האזנה ראשונה ושנייה:

כשחשפתי התמונה הבנתי שמדובר במין נקבה. תום רהב. שם נקי. גם השיר נקי מהבעה. את מה היא כבר באמת חשה – לא מבטא הקול הטיפה מתקתק הזה. מה היא יודעת על החיים? נוגעת אך לא מגעת. צילום העטיפה? האם התוכן

סאבלימינל משתרבב לפס הקול המוכר, ה"קלאסי" של אריק לביא ושמוליק קראוס (אפקטים של השרוט בפתיחה), כדי לייצר פרפראזה היפ-הופית משלו בפרץ חריזה שאומר דברים על מציאות החיים מבאסת ("אבדה הדרך") עם קורטוב חינוכי ("אני לומד משגיאות"), וגם תובנה פילוסופית על

מישהו העיר לי: אתה חוזר על עצמך. הרי אותם דברים שתגיד על הוד ואהרון, תגיד על קלה. ובאמת, מה להטריד את הגולש במחזור, למה לא להתקדם, לקדם חידושים וכישרונות, במיוחד כשקלה נשאר בקלילותו, אינו מתיימר לחדש. קלה מצידו מאמין שהמתכון

החיים הם האושר הנחשק. השאלה – היכולת להגשים ומועד ההגשמה. כלומר למתי דוחים? לא תמיד זה נשלט. מה שמציע טל לוי – הוא לא לחשוב על העתיד פן יהיה מאוחר מדי לאושר, להגשים מיד ועכשיו. "עכשיו כדאי שתהיה מאושר", ואללה,

שמעתי שלוש פעמים את השיר עד שהתחלתי לעכל את הדרמה של דנה עדיני. היא לא הקלה עלי החל מהשם "נינו מאני". השיר מחולק למעשה לשני חלקים שונים מוסיקלית, שמנסים להתחבר. על מה השיר? אהבה, יחסים, יצרים. מצד אחד – עולם

רישום זרם מחשבות על רקע בדיקת סי.טי. החרדה הבריאותית האישית המיידית (הולך למות?) מצטלבת עם ההיבט הקיומי בלחיות במקום הזה (היו רגעים שחשב שהארץ נהדרת) פולק סונג סימטרי. עדר שר את הנרטיב כפי שהוא – בלי לייפות. קול מלוחש, כמו

המר והמתוק. הדבש והעוקץ. אלה החיים. החיפוש אחרי האושר השלם יימשך לעד. שיר ערש ושיר הרס עצמי. האהבות הלא גמורות. עינב ג'קסון כתבה מנגינה של אושר, כלומר שאומרת יותר שיר ערש מאשר שיר הרס עצמי, יותר רצון לטוב מאשר לרע.

דפי הדרכה לשיר בסגנון המצהלות הים-תיכוני. כל-כך סימטרי שזו שערורייה. צילום שמש של המוסיקה המכונה "מזרחית" או "ים תיכונית". גם איציק איזמירלי  המוכשר מתיימר להביא את המזרחי האותנטי, אבל במקום זאת הוא מספק טקסט שבלוני ומעוטר סלסולים חיצוניים, המולבשים בקלישאות מלודיות