סינגלים חדשים

מה יספר לה? האם תבין מה הוא/ מי הוא. מתוך המורכבות הוא בא אליה. מביע אותה בעוצמת תחושות שמשדרות מנין הוא בא.  אין מוצא אחד. סוחב איתו מטענים של פחד, עצב ושמחה. איש של קצוות. חלש-נרגש-חדש. מחליף מצבי הוויה וקיום.

קיימת קלישאה שנאמרת לעיתים כלאחר יד: הגשמת כל רצון אפשרית, בכל גיל, בכל מצב, רק צריכים לרצות. שי המבר הפכה אותה לתרגיל פיוטי-מוזיקלי. רשימת הרצונות גדולה, ראו פירוט למטה בטקסט. אפשר לסכם אותה ב.. רציתי שיהיה לי טוב. המבר מאמינה

לדבר מהלב, לדבר עם הלב, לכתוב מהלב, לשיר מהלב.  סהר טויטו נותן לרגש לרוץ לפניו כדי להביע את עוצמת כאב געגועיו. הוא (הרגש) הולך ומתעצם במהלך השיר. טויטו חש שהלב הוא חלק  מהגוף – שניתן לנהל עמו דו שיח, שאם

מה ה קשר בין טונה ליסמין מועלם? לפי השיר הזה הקשר היחיד הוא הופעה בלייבפארק אפריל 2022. בדואט ל"סהרה" מתוך האלבום "מזרח פרוע", היא שינתה את הקונטקסט , כאשר לקחה על עצמה לשיר מעמדת הראפר (הזכר) את הפזמון שהוא חלק

מאז השתתפותה בהכוכב הבא,  לא יודע איך "לאכול" את להקת שלווה. בסכין מבקרים רגיל? סימפטיה אינה מספיקה לביקורת, גם כשהמגמה להציג לעולם להקה שחבריה בעלי צרכים מיוחדים. גם הלהקה עצמה כנראה מעוניינת שישפטו אותה נטו. הגם שהרמונית – שירתן של

מיכה ביטון שר על חיפוש עצמי, בניסיון להגיע להבנה עמוקה של יישותו הוא חוזר אחורה. עזיבת שדרות היא אירוע שמלווה אותו במסע אל עצמו. אין כאן טראומה ("לא נפלו השמיים") אבל מועקה על שחסר לו  "בית משלו" – "אִמָּא וְאַבָּא

נפזז את השיר האוטוביוגרפי של יובל דיין. רביד פלוטניק וישי סוויסה סייעו לה לקחת את השיר למסלול הקליל, כולל קישוטים ברוח המזרח. למעשה – למה לא. בסיפור שלה לא היו שום דרמות. נערה מבית טוב, מסלול נעורים מרובע, נקי ממרד

לא. אני לא מתעדכן בערוצי היוטיובים. אין לי מושג מתי נולד כוכב חדש. אני גם לא מהעוקבים אחרי סטארים פוטנציאלים, ככה שדילן דרור, יכול להיות בטוח, שהביקורת הזו נכתבת לוח חלק, אפילו לפני שידעתי כי מדובר בעלם בן 14. לפני

שי פרי משתף בסיפור אישי. הוא שר אותו הכי פרוזאי, מוותר על חריזה, על קצב פנימי. סטורי טלר שמשתית את הסיפור של שינויים בחיים, עד עכשיו היהה "חנוק", הזמן חלף, אבל  עכשיו יש לו פנאי לחשב מסלול מחדש. נעזר במי

זה לא בא בקלות לכתוב שיר, אפילו כשאתה שלמה ארצי,  אבל אז נוחתת שורה אחת (של פילוני) שהוא מעביר לצמד יוצרים, שעושים בשבילו  עבודת התאמה, מתרגמים במילים ובצלילים את הלך רוחו ומחשבתו. כשאתה כותב לשלמה ארצי, עליך לכוון למטרה ששמה

מה הסיפור  של עציון מאיר? הוא תקוע באידיאליזציה שפעם היה טוב יותר ("הלב היה נקי")  מתרפק על ימים שהיתה "מנגינה" ו"שירים למגירה", ואילו היום  נראה לו "סוף העולם"? מה אומר "לקחו לי את הים"? האם הוא היה מקור ההשראה שפגה?

קשה לו בבוקר בלעדיה, קשה לו  בלילה בלעדיה, בזמן האחרון הוא "מאבד את זה" (את מה?), בא לו למות. רק שתבוא, שתחזור. שנשתתף בצער דניאל ג'מל? לצערי – ממש לא. ג'מל המוכר ממתחרי דה וויס, קנה מאושר כהן עוד בלדת

לפי הוראות ההפעלה  שלו לנשמה, מציע אברהם טל לקחת נשימה ופשוט "להיות" בלי קיצורי דרך ומעקפים, כי "הכל עוד מתגלה, הכל עוד משתנה". ראשי מפרשן סוג של פסיביות, כי במילא אין לך שליטה על הדברים בעתיד, על מה שמשתנה ומה

מתי כספי שר בלשון נקבה דברים של בת לאם. זה כשלעצמו יוצר בי, המאזין, מצב של ריחוק מהדובר בשיר. אבל בתהליך ה"מסע" אל החיים מתרחשים דברים שיוצרים הטמעה בין ראשים, לבבות וקולות. היא משאירה את הכאב ובדיעבד גם את האם.

מה קרה עם יפעת נץ מאז "המכשפות" ו"ונוס"? השיר הזה משקף אפיזודה אחת. נץ מנסה לשדר ניגוד חריף בין תחושות שנאה כלליות (החום, המדרכות), אישיות (האובדן והאבל) ובין אהבה חדשה שנכנסה לחייה, נספגה בכל חושיה (שיערה המבושם, יופיה המאיר). נץ

יש מילים יפות לאהובות: יונתי, תמתי, חמדתי, יפתי, נשמתי, יקירתי, יחידתי. ארז לב ארי בחר ב"יחידתי" במשמעות של האחת והיחידה. אין כאן מצב משתנה, אבל המושלמות  הזו אינה נקיה מבעיות. אחרי כל הסופות שעברו ביחד, הוא עדיין נלחם עם עצמו.

רוב מחפשי האהבה אינם מבינים את ההבדל בין התאהבות ובין אהבה אמיתית שמתעצמת לאורך זמן. גל אלמוג מתפייט על סוגיית מה זאת אהבה, מנסה לדייק בניסוחיה – "רֶגֶשׁ שֶׁמִּתְעוֹפֵף", רֶצֶף אֶחָד כְּמוֹ גַּל וְאַדְוָה", ויש לו הרבה "לב" ("מתערטל", "שאינו

גאיידה משחקת אותה פרחה שמחשיבה את עצמה גברת, בוחרת את הבחור הבא שלה לפי דרישות מחמירות.  הוא לא ימצא כמוה עוד מליון שנה, אחת כמוה לא מחפשת בקטנה. איך בכל זאת ישבה את ליבה? כותבי השיר לגאיידה,  הסתפקו ב –

הכואבים והסובלים באהבתם מחליפים את ספת הפסיכולוג בכתיבת שירים ובנגינה על גיטרות. הנרטיב הזה נפוץ בנתיבי המיינסטרים בימינו, לקו הקיטש הזה יש יצרני להיטים מוכשרים, שמגייסים את הקולות הנכונים. הפעם דולי ופן לא הסתפקו בקול אחד, ולא רק במהדורה אחת

יש מצב לסוג של אופטימיות שאינה מתכתבת עם אסון שממשמש ובא?  עכשיו כשמודי הלך לעולמו ללא עת, אני נזכר בשיר הזה ובמילות הפזמון החוזר שהופך עכשיו אירוני עד כאב: אז למה לדאוג – למה לדאוג עכשיו/ בסוף המילים יגמרו והשמש

חברים, תתחברו לאני הפנימי, מציעה נסרין קדרי על הפתיחה. מה-מי-מו? למה התכוונה המשוררת? לעשות קצת צחוק מהעניין – האני הפנימי אינו נושא לצחוקים – זה האני האמיתי, ללא המסכות והפחדים, ללא הרגשות שמלווים אותנו ביומיום ומכתיבים לי מה לעשות, איך

רמי קלינשטיין קיבל הזמנה מלוחם בגדוד 12 שהשתתף ונפצע בקרב על תל פאחר שברמה הסורית להעלות את מודעות הציבור לקרב העקוב מדם במלחמת ששת הימים 1967. המילים הדרמטיות שכתבה דסי פאר דרור כמו גם המוסיקה של קלינשטיין, מצטרפים לז'אנר שירי

חוזרים לשיר שפתח את אלבומו השישי "תוך כדי תנועה", שיצא בספטמבר 21' . זהו רביד פלוטניק בגלגולו הנוכחי, משתמש בתהליך התפתחות החרק כדי להראות את גיחת הבוגר מהגולם. זהו נצ'י נצ' שהפך לרביד פלוטניק תוך כדי תנועה. אין זכר לשם

שאלה טובה – מי זאת. רגע, מה זה אומר שהיא מנדבת את מספר הטלפון שלה (או מביאה מספר אחר), שכולם מחכים לה על ממתינה? היא רצינית או הולכת על פרודיה עצמית, או במילים יותר ישירות: מה בדיוק אנה זק רוצה