פופ אלטרנטיבי

טקסט מוזר: הבנאדם מבקש ממנה שלא תיתן לו שקט, שתעשה לו צרות, שתמרר לו את הצורה, שתצרח ותאיים לעזוב, כי רק ככה הוא ידע שהיא אוהבת אותו. יענו – סוג של מזוכיזם. עם אחת כזו, שמאיימת, שתמיד "מתרחקת משלווה", לפחות

"כי נזכור את האיש השקט כמו הים/ שצפן את פניניו במצולות/ נאסף אל חופו שנותר מיותם" נמרוד כהן בן מצפה שלם, נהרג ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה והוא בן 19. דותן ברום במילים רגישות ונרגשות כתב כי ארץ הצפון בחרה

בסערת הרגשות שעוברת על המסכן שהיא עוזבת אותו, היא מנסה לרצות אותו ("אל תאמין לי אני משקרת") לרכך אותו ("גם אם אני לא חוזרת, אל תאבד את הדרך") להסביר לו ("אנחנו שני עולמות נפרדים"). מילא, הסיבוך הבנאלי הזה, אבל למה

 מי שהצירוף ג'אז ואקורדיון אומרים לו רק רישאר גליאנו, צריך לשנן היטב את השם הזה – דינו סלוצ'י. אני מקשיב לדיסק הזה – ונפתח פתאום מרחב הרמוני ענק, ים של רגשות שמגיע  מאחיו של האקורדיאון – הבנדוניאון. בנדוניאון מתקשר כמעט

 נתחיל מהסוף: זה אחד האלבומים הקלטיים-איריים היפים ששמעתי מעודי. נתחיל בזה שלאירים יש מוסיקה משלהם, קשורה לאדמתם, לשפתם.  מוסיקה שהלכה איתם גם כשהם עזבו את האדמה שלהם והלכו לרעות בשדות אמריקה. כמעט בכל שיר באוסף הזה פועם לב אירי גא.

 Paris מתחיל בכמה מילים בצרפתית סקסית ממשיך בסאונד כינורות וקצב דאנס, שמזכיר את הצליל של פילדלפיה שנות השבעים וקול של זמר סול ששר ממעמקי הרגש. "גרוב ארמדה"  –  הם הצמד הבריטי טום פינדליי ואנדי קאטו,  לא מתחייבת להמשיך ככה. אחרי

יורם חזן – שירה, גיטרה, סקסופון, רן אלמליח – שירה, בס, דוד רז – גיטרות, דני זייבלט – תופים, עמי רייס – פסנתר ואקורדיאון, חן שנהר – כינור ראשון, יוני גרטנר – כינור שני, גליה חי – ויולה, מאיה בלזיצמן

"שמי פריז מתחת לעינייך/ כל שיש לנו זה עכשיו …והקשת של גבתך"   השני של החבורה מניוקאסל מאשר שעידן האלטרנטיב/אינדי בריט-פופ חי קיים ונושם. "מקסימו פארק"  עשתה כאן מעין אופרת רוק סוערת. פול סמיתס הסולן שר הרבה על יחסים בקריסתם.

השלישי של של הפופ-רוקרית הקנדית. הפעם יותר רוקרית מפופית. גם פאנקיית. (שזה מ- . (Punk  מתפוצצת על גיטרות חשמליות.  Girlfriend קובע את הטון.  Runaway מקפיץ את הפיוזים של החשמליות. The Best Damn Thing – פרוע ושובבני.  משהו כבד יותר ממה

הטון העצוב, המקונן, המר-מתוק, השיר שתמיד אומר משהו על אובדנה של האהבה. האנתולוגיה של הזמרת המופלאה, סזריה אבורה,  מאיי כף ורדה כוללת  מבחר מהשירים שלה מהשנים 1988 עד 2001. סזריה שרה שני סגנונות – המורנה (Morna) סוג של קינה המושפעת

 אוהד בן-אבי מוכן להישבע שמצא את "היום שלו", שזה אומר – אסור לה ביום הזה לסרב לו – "כי נשבעתי שנמצא אחד את השני" (הערה: שגיאה בלשון. ומה עם השני? רק אחד ימצא? האם גם השני ימצא את הראשון?)  השיר

מסנתזים לאמיר פיי גוטמן את הקול. מתאימים לו טקסט עתיר מטפורות. "כשהערב מלטף את היום/ והעצב מתחלף לחלום/ מבטיך רסיסים של אמת/ בעיניך שוב האושר שקט". אני לא מדבר על קיטש. יש בזה גם קיטש. יש לי יותר בעיה איך

 קנדוג, הלא הוא ניר דוד קדמי, ראפר מקומי שנחשף ב"כוכב נולד 4" כאחד ממבצעי "חלומות מתגשמים", תוהה "איך זה קרה שהקרבה בינינו התקררה", ומכל מקום, הוא נותן לה ללכת, "עוזר לה עם המזוודות" ואף מרגיע שהוא אינו אינו מפחד מ"חתיכים

 משתתפים: שולה אלבלק, חנוך אלבלק, שמעון אלוני, יורם אלוני, איציק ארד, תמר בן-יעקב, רויטל בן-אסתי, ניקה ברזק, רחלי גורדון, גדעון גוריון, אלה הריס, אמירה ידין, ירוני יוניש, אברהם לקס, קובי רון, דני שמעוני. נגנים מלווים: יוסי סינגולדה – גיטרה, אילן

הדיסק נפתח במעין משאל רחוב. 51% מישהו מכיר? נשאלים עוברים ושבים. האמת היא שזו אינה סתם שאלה. ראפ והיפ הופ בעברית רחוקים מהמיינסטרים, בטוח ש-51% (חמישים אחוז תשוקה + אחוז אחד שפיות) מאוד היו רוצים להגיע לשם, ובינתיים עלה רעיון

תנו כבוד, אומר קובי סאבלימינל שמעוני  באוברטורה, בקצב היפ-הופ. תנו כבוד לכול מי שעשה היסטוריה.  "השנה 2004, מעכשיו כלום לא יחזור להיות כמו פעם. מהיום הכול משתנה, ואתם כולכם חלק בזה".   צניעות היא לא הצד החזק של האדון שמעוני,

בשנה שהקונצרט הזה הוקלט  (2001), למעשה,  4 שנים לפני שהדיסק יצא, סוני רולינס (סקסופון טנור) היה בגיל (71) שסקסופוניסטים רק חולמים להמשיך לנגן. "בלי שיר" הפותח הוא צליל סקסופון מחוספס אבל מרתק, ומתברר שהקשישות עושה רק טוב לרולינס. הקונצרט החי

"ההלוויה של הלבבות", שיר שני באוסף של H.I.M המנוגן אקוסטית למהדרין (גיטרה בודדת) הוא סיבה לחפש מגבונים לניגוב הדמעות. H.i.m להקת היצוא של פינלנד – בווליוום מס. 1 מלהטיה הגדולים מפזרת כאן בבלדות שלה עצב עמוק. גם השיר הראשון The

הבשורה הטובה בהפקת השיר הזה היא הצטרפותו של נגן הפדל סטיל פול פרנקלין מנשוויל, אשר עבד בין השאר עם הדייר סטרייטס ומרק קנופלר. הצליל שלו אכן משדרג את השיר. הבשורה הפחות טובה – השיר עצמו, שיר אמונה, המדבר על נחישות

לבנאדם חסר אומץ לומר לה את מה שהוא מרגיש. מצד שני גם אם היה חוזר על זה מיליון פעם – "זה לא היה הופך הכל נכון", כל שכן ש"מתוק מדי נהיה כל כך מר/ ברגע שהתחלתי לנשום" הקיצר, החיים זה

הבנאדם מתבונן בעצמו במראה ומגיע למסקנה שהנה זה קורה: הוא מוכן לאהבה רק שתיתן לו סימן/עוד רגע. אלא שמצד שני – הוא בדרך לשמים, נסחף, טובע ומרגיש כמה היא (האהבה) בינתיים מים. איכשהו יצאתי מהטקסט המסורבל הזה (חבר'ה תכתבו מילים

ישראלי שלא היה כאן בשנים האחרונות, לו נקלע באותו ערב לקמלוט, ונשאל לזהותו של האיש שעל הבמה, היה אומר: היפי אמריקני מזדקן, פליט השישים, שמתרפק על הבלוזים והרוקנרולים הישנים, ובטח בחוץ מחכה לו הארלי דוידזון מצוחצח ישן וטוב. "זה אפרים?!"

צמד הקולדקאט ממשיך לרענן  את היצירה שלו. הם תמיד עם פניהם קדימה. איזו קומבינה  יפה הם רקחו כאן מההיפ-הופ, פאנק, ג'אז, אלקטרונית. ג'ונתן מור ומאט בלאק הם אשפי הקולאג'ים המוסיקליים. בקטע הפותח "הכול תחת שליטה" הם מארחים את הזמר גון

זה סוג הקולות הג'אזיים שמעורר את בלוטות הנוסטלגיה. לונדון שנפטרה בגיל 74 התחברו סקסאפיל, זוהר וקול אפלולי-אינטימי. 24 הקטעים (שעברו רימסטרינג דיגיטלי) נשמעים כאילו הוקלטו בחדר המיטות שלה. האלבום מחבר בין  שניים מתקליטיה,  אחד מהם  Julie…at Home  הוקלט בסלון שלה.

קשה לטעות בפרייזינג שלה. שום זמרת ג'אז לא שרה כמו אבי לינקולן. או שאתה משוגע עליה אן שאתה אוהב מאוד. אין אפשרות שלישית. אני יודע שזו דיעה אישית, אבל לא דעת יחיד. היא מהליידיות של הג'אז, הרבה מעל 70 ,

הדיווה הולכת על אסופת שירים לאטין-פופ כולם בשפה הספרדית. המוסיקה מעורבת – גם סוג המנוני הדאנס, מאלה שעשו מג'ניפר סופרסטארית. יותר כיוון "פופי" מאשר Soul. גם בלדות שקטות מאוד קליטות כמו Como Ama Una Mujer משאירות אותה זמרת פופ מהסוג

הוא כתב על אהבות בלילות במשעולים בין דגניה לכנרת, על ספסלי האוהבים בגן העיר, על עץ הרימון שנתן ריחו בין ים המלח ליריחו, שני שושנים שהשאירו אוהב אחד עם לב שבור. משורר רומנטיקן שמיזג בשיריו תחושות עם הנופים המקומיים, בטקסטים

בסדרת הגברים בוכים בלילה, מתחנן עודד גדיר בפניה: "תבטיחי לי אהובתי/ לשמור בסוד את חולשתי/ תשאירי לי על השולחן/ תרמיל גדול וחלום קטן".  היא תניף עליו שרביט מנצחים, הוא ירקוד לה כמו שצוענים יודעים. מערובלת רגשות רגשנית על נושא רגיש

בדיחות מוסיקליות זה בסדר.  אין לי שומדבר נגד. תלוי איך עושים אותן. השובבים לפי דפי היחצנות הם "הרכב קומדי רוק ראשון מסוגו בישראל" (?), חבר'ה המגיעים מתחומי המקצועות שגורמים אושר לאמא הפולניה. יש כאן משפטן – ליאור דראל, עורך דין