מישהו מוכן להתווכח עם הקביעה הזו: ז'ק ברל היה זמר השנסון הגדול ביותר בכל הזמנים. לי יהיה קשה לסתור את ההנחה. ועוד משה לפני שמגיעים לעיקר: למה יש לי תחושה שבעיקר שומעים קאברים לשיריו ולא את המקור עצמו. והנה הזדמנות
הגאווה הזו לא ממש מציפה את אתרי האינטרנט בביקורות. המון אתרי בולשיט מוצפים בהצעות להורדות ושאר שטויות וזבלים. מה עם קצת תובנות? ניסים כנראה כבר מוסד דאנס והאוז וטראנס תעשייתי שאינו מעורר מוטיבציה של המבקרים. המקבץ הזה נשמע גם כמחזור אפקטיבי
הטון העצוב שבוקע מחנן יובל משדר את חווית הזיכרון האמיתית, הגעגוע הטהור למקומות האלה שלא ישובו עוד. קרא עוד
מיי פיינגולד קיבלה את קהל אורחיה בפתיח הציני שעוסק ביחסי אמן-קהל…
בדפים שהגיעו עם הדיסק, מגדירים את האלבום של מיכה ביטון "פולק קאונטרי אמריקאי ישראלי". אני לא הייתי מעמיס עליו התחייבות כזו, אבל כשסיימתי להקשיב , נדמה לי שביטון ממש על על ה"נוסחה" הזו. עכשיו מגיע מופע ההשקה לצאת האלבום הנקרא
אמפי שוני התמלא כשעה לפני שאיאן אנדרסון וחברי ג'טרו טאל עלו. מפתיע? מפתיע כי מדובר במוסיקה שכשמו של אחד משירי הלהקה – Living in the Past. קרא עוד
לא מצטרף למסיבה ולהופה. חקיינים בני חקיינים אנחנו. המקוריות – מתרחקת מאיתנו. רק דולרים להדביק על המצח. עומר אדם, זמר צעיר, עתידו לפניו, בחר גרסת אינסטנט של מוסיקה יוונית שלה שרבטו חרוזים על "נשמה – נשימה". הכל שקוף. הכל גם
שבעים ושבע ימלאו לנער בנובמבר, ורוח נעורים בלוזית משובבת וידידותית נושבת מכל איבר בגופו, כולל האביזרים המוסיקליים. אין פה בלוף. זה הוא. אמיתי-אמיתי. נגע בנו. קרא עוד
"הבן של המשורר" ו"הנביא המשוגע" הם הדמויות הראשיות בסיפור ההתרחשות בבר תל-אביב על רקע קטיושות שנופלות בחיפה במלחמת לבנון השנייה. הניתוק של העיר הגדולה במרכז הארץ ממרכזי האירועים-נפילות מוביל לבר מאוכלס באיש מאוהב-מיוסר-שבע רצון מתפייט על אהבה חדשה ומקווה ל"סוף
ירון כהן שערך מיקם את "אישה מהשמיים" של גלעד שגב בראש ה-18. מי שסוגר את האוסף הוא "יסמין" של הפיל הכחול. למה? טעם אישי, הצלחה סלולארית? ועוד שאלה: האם זו הרשימה המייצגת והסופית של "הלהיטים של ישראל 2010"? (שם מסחרי,
ירמי קפלן סעור רגשות. הרקע: יש לו אותה, אין לו אותה. אהבה על הקצה. אהבה של יצרים. אהבה על תנאי, חסרת סיכוי. יחסים מטלטלים. היא זרקה אותו כשהתרסקו כמה מהחלומות שלה – "רצית מגע חם וחדש שיזעזע את העולם" –
אמפי שוני התמלא כשעה לפני שאיאן אנדרסון וחברי ג'טרו טאל עלו. מפתיע? מפתיע כי מדובר במוסיקה שכשמו של אחד משירי הלהקה – Living in the Past. הקהל הזה הוא שמשאיר את את ג'טרו טאל בחיים. תקראו לזה התרפקות נוסטלגית. אוהבים לחיות בעבר, להחיות את העבר. אולי כבר
כחול עיניה שולט בו עד שהוא מרגיש מריונטה. "עינייך הכחולות, גורמות לי להיות/ בובה על חוטים/ שפתייך היפות גורמות לי לא לשלוט במעשים שלי", שר עמי אור, מטפורה נחמדת, יענו כה מהממת זו שעוברת ברחוב – שמשתקת אותו עד שחש
תסלח לי מיי פיינגולד, שאינני כותב ביקורת רגילה על מופע ההשקה שלה. אני מן טיפוס מוזר כזה, שכמויות עשן סיגריות דחוס במרתף מוציאות ממנו את החשק לשמוע מוסיקה. גם אני עישנתי פעם כבד, אבל להתעלל ככה בבני אדם שאמורים לנשום
המוסיקה המופלאה מהמצוירים של דיסני. רנדי ניומן פותח בשני שירים – אחד מ – Toy's Story, השני מ – A Bug's Life. האלבום הוא תערובת של שירים ומוסיקה מפסי הקול. שרה מקלחלן שרה When She Loved Me מתוך "סיפור צעצוע
מאמה מיה. איזה זמר. שפשפנו עיניים: מייק פאטון, סולנה של פיית' נו מור על הבמה באמפי רעננה במופע מיוחד ,Mondo Cane – שר שירים מרפרטואר הפופ האיטלקי הישן והטוב. מה זה שר. רק מי שכמוני שמע – מבקש עוד הפעם, עוד הפעם…
שני יצהרי אולי הבטחה, אבל לפני שבנתה לעצמה אג'נדה אומנותית – כבר עובדת על קונפקציות, נוסחאות ייצור המוני. "י'בינתי" הקודם שלה שזכה להשמעות רבות, עורר אצלי ציפיות: סברתי שהוא אינו עוד נוסחה שקופה ממוסחרת של "מוסיקה מזרחית", אלא להיט פשוט,
לשיר צורפה הזמנה להשקת הדיסק "ריקודים על פי תהום" המשותף לבני בשן ולבום פם שתיערך במשתה ריקודים חגיגי במועדון כליף המיתולוגי. אם השיר הזה הולך להיות חלק ממשתה הריקודים, אז מדובר באחד ממשתי הריקודים היותר הזויים ומשעממים שנערכו אי פעם
אני זוכר צהרי יום ב-1970, כותרת קטנה בעיתון עברי הכתה בהלם: ג'ימי הנדריקס מת. הסיבה: אוברדוז. תערובת של כדורי שינה ואלכוהול. כך הסתיימו להן 4 שנות של מהפיכה מוסיקלית, של גיטריסט שגילה לעולם כי בנגינת גיטרה חשמלית טמונים אוצרות ששום גיטריסט לא
איאן אנדרסון מגייס כל מה שיש לו להציע בשירה, באלתור על החליל, בהופעה אקסצנטרית.
אל תנסו להזמין כרטיסים לאברהם טל בשוני בנימינה. פס אדום של "סולד אאוט" מופיע כבר שבוע על המודעה. את האור הירוק תחפשו בהופעות הבאות. אני זוכר שהלכתי לשמוע את אברהם טל בתיאטרון תמונע שר "כולנו נסיכים ונסיכות שמבלים את הימים
המצב לא קל – דורש מחמי רודנר לאמץ גרונו עד השתנקות רגשית כדי להביע מצב כמעט כאוטי – יום הדין במזרח תיכון ישן שהולך נגדך בקיץ שאינו לוקח שבויים (אם מחאה אז גם – הקיץ ההורג חוטף) , מדינה שלמה
אוהבים מוסיקה ביזארית, כזו שאומרת – לא מבטיח לכם גן של שושנים, גם לא ערב של שושנים, ואל תביאו שירונים כי שירה בציבור לא תצא מזה? בואו ניכנס לעולמו של ג'יראף ממושקף העונה לשם גלעד. "לא יודע למה זה קורה
איזה צווחות. המעריצים/ות במילאנו איטליה יצאו מדעתם. מה מביא ילדות בנות 15-16-17 לצרוח ככה? שאלת תם. ואולי תראו את הביל קוליץ באיזו תלבושת צפרדע מעופפפת מכוכב אחר הזה שר כדי להבין נפש נערה אטלקיה. אני מעריך שגם הנערות הספרדיות וגם
יש דור חדש לפופ. כלומר: לאנגלים יש את התורנית הזו שמפילה. צליל רענן-רענן, הניואנס בשירה, שנדמה לך שעדיין לא שמעת כמוהו. נמקם אותה אחרי לילי אלן או קייט נאש. ואולי לפניהן. נתחיל בקול: ביוטיפול. גבוה, בהיר, מקרין אישיות. שרה בלי
ה"בוקי דללה" – להיט כורדי שעבר טיפול אצל רון יזרעאלי, DJ ,מפיק מוסיקלי ורמיקסר ירושלמי ורונן אבוטבול, ראפר – במטרה לשרוף את רחבת הריקודים. “בּוּק” היא המילה הכרמנג’ית לכלה. "בּוּקִי דַּלָלַה” הוא היא “הכלה היפהפייה" – שיר חתונה כורדי מסורתי. הרמיקס
"במה אני טוב/ אם אני כמו כל האחרים/ אם אני מסתובב כשאני רואה איך את לבושה/ אם אני משתתק/ כדי שלא אשמע אותך בוכה? במה אני טוב" טום ג'ונס פותח את הדיסק בקצב איטי, טון נמוך, שירה מופנמת, ההיפך
פגשתי את איאן סקוט אנדרסון בן 63. ברחוב הירקון, קומה שלישית של בית מלון מול הים. הגיע לשוחח עשר דקות אחרי שהוא הניח מזוודות בחדרו במלון. חשבתי שחלה טעות: האם זה הברנש האקסצנטרי מהלהקה הבריטית ג'טרו טאל? קרא עוד
