שירים חדשים

שמעתי שלוש פעמים את השיר עד שהתחלתי לעכל את הדרמה של דנה עדיני. היא לא הקלה עלי החל מהשם "נינו מאני". השיר מחולק למעשה לשני חלקים שונים מוסיקלית, שמנסים להתחבר. על מה השיר? אהבה, יחסים, יצרים. מצד אחד – עולם

רישום זרם מחשבות על רקע בדיקת סי.טי. החרדה הבריאותית האישית המיידית (הולך למות?) מצטלבת עם ההיבט הקיומי בלחיות במקום הזה (היו רגעים שחשב שהארץ נהדרת) פולק סונג סימטרי. עדר שר את הנרטיב כפי שהוא – בלי לייפות. קול מלוחש, כמו

המר והמתוק. הדבש והעוקץ. אלה החיים. החיפוש אחרי האושר השלם יימשך לעד. שיר ערש ושיר הרס עצמי. האהבות הלא גמורות. עינב ג'קסון כתבה מנגינה של אושר, כלומר שאומרת יותר שיר ערש מאשר שיר הרס עצמי, יותר רצון לטוב מאשר לרע.

מה המרחק בשירי אהבה בין מקורי-אותנטי לרגשי נדוש? הדוברת בשיר (סיון) מקיצה אל העיר בחושך. החושך עושה לה את זה. לימד אותה לאהוב, לרקוד. אור יגרום לה לעצום עיניים. העיר הסואנת לא לרוחה, מעדיפה להתרחק או את "התנועה שבדממה". על

ג'וזי כץ יורדת מהחלונות הגבוהים לרחובות זרים כדי לשיר בלדת אווירה נוגה של נתן סלור ויסמין אבן שתיכלל באלבומו השני של סלור. ג'וזי מצליחה להעביר את התחושה של אחרי מות האהבה על רקע סביבה מנוכרת באלט תחושתי יפה שכמוהו לא

שיר חדש אחרי 8 שנות שתיקה יזכה לכותרת הנדושה "קאמבק". נדמה לי שאסתר שמיר מעולם לא עזבה את המוסיקה, כי המוסיקה לא עזבה אותה. אולי שווה בהזדמנות זו להסיר אבק מאחדים מאלבומיה כמו "במקום הכי נמוך בת"א". בשנים האחרונות התמקדה

"שיר מרסק לבבות", נכתב באתר המייחצן את אביגיל רוז. אחרי ששמעתי – לא מרסק ולא שובר. ממש שום נזק. טון מאופק, לא דרמטי, גם א-טראומטי. דיווח על מצב בנימה טיפה מלנכולית. רוז כתבה שיר על בחירה: "החלטתי לא להיתלות באף אחד/

דואט פרידה. מה שיש לו לומר לה, ומה שהיא חושבת. הייתה בעיה. הוא נאחז במכתב שכתב לה. מצד שני – רק ניסה להתקרב – העמיד פנים של כאב. היא לעומת זאת חושבת שהפירוד יאפשר לה דברים אחרים – "אולי זה

יוצרים ב-2011 שרים שירי בתי קפה. החיים סבבה, קפה ועוגה בבוקר, אך יש מקרים חריגים כמו סיפור על אחת שמרגישה על הקפה של הבוקר שאף אחד אינו מבין אותה. שמחת זקנתי. למה זה צריך לעניין? אורן כדורי התבונן בה, התאמץ

יותר ויותר אני נתקל בשירי דאון ודכאון של יוצרים עכשוויים. האם שירים באים במקום טיפול נפשי או בנוסף? יאיר זיו מבקש לברוח, להישאב אל חלום, מחפש תשובה-תקווה-שמש-אהבה חמה וריפוי לפצעיו, וכדי שלא נטעה, מדגיש כי יש רגע שטוב לו והוא

עדיין לא שמעתי את הגרסה הערבית לשיר. לטעמי, חסרה גירסה ספרדית. אם כבר טוקאן, זמרת באמת מיוחדת, עובדת על כל חזית –  הייתי מיעץ למי שייעץ על הסינגל הזה – ספרדית חובה.  ככלל, אין  שום ספק שברציונאל (השיווקי) – השיר הזה יעשה לה רק

טון מדוכדך מספר סיפור על יחסים, למעשה "סיפור רע" של דחייה- משיכה. אני נתקל לא מעט בנרטיבים המלנכוליים האלה, כמעט ז'אנר של טרובדורים עירונים שיחסי הבינו-בינה שלהם עולים על שרטון, שרים ומנגנים דכדוך. נוסע, עוזב, נמשך, שותה. צרות אישיות. המוסיקה

אדם בן אמיתי מקונן בטון דואב ושברירי סיומם של יחסים. סיפור אהבה שסיכוייו היו קלושים ("אמרו זה לא יחזיק בינינו") אכן מסתיים הלילה באירוניה מרה. הסיטואציה מתרחשת על רקע שמלתה הלבנה אותה לבשה "כל כך יפה". השימוש ב"עבר" בעל כפל

מילים יפות על אהבה. איזו אהובה לא הייתה נשבית בקסמן? יש בעיה: למרות הריק והכאב – האוהב אפילו אינו יכול לקרוא לה לחזור אליו. יאיר מיכאלי, גיטריסט מדופלם ומתוקשר, רוצה להיות גם בפרונט כזמר, מנסה להעביר את התחושה הקשה במנגינה

פגעי האהבה. שירים מעולם. שירים לעולם. מה הפעם? כל סיום של יחסים מביא למפץ רגשי קשה. הפגמים שהיא ראתה אצלו. מה שקרה בשיא. בצר לו – סבך אשליות. "עיגולים של טעויות" (מעניין) אלכס טופול שר את השיר כשיר נסיעה (רדיו)

לפעמים אני מתגעגע ל"צרפתי" הזה, אפשרי אפילו בעברית, ואם בעברית – שיתקרב לניחוח האמיתי. יוסי בנאי עשה לי את זה. הוא היה שנסונר עברי.  שי לביא מהרהר בגוף ראשון. יצא לו שנסון. שנסון לא מחייב אותך להיות בל קנטו. חשוב

הפתיע אותי מושיק עפיה. בקובץ הסינגל שנשלח, הוא עולה בוידיאו להתוודות-לבשר לנו על רקע גלי ים תכולים – השיר שתשמעו הוא על הגברת שבחרתי לשאת לי לאישה. תודו: רגע מכונן לכל מי שמאמין כי זוגיות מוצלחת היא משהו ששווה לפחות

מה דחוף לחזור לברנדון וולש, אליל הבוורלי הילס מהסדרה ההיא? ואולי הצלילים האפרו-קריביים הם הטריגר? בואו נרגיע: עדיין אי אפשר לבשר על סצנת רגאיי, ראגה מאפין, דאב ורוטס מקורית בארצנו. לוקאץ' ושות' מחייכים אלינו, עושים פאן. זה בסדר. נ חמד.

אם שירי חתונה, ניקח אותם מזווית אחרת: על אחת שמסרבת להיכנע ללחץ החברתי שאומר "בקרוב אצלך". אבל היא "כמו פרפר עפה עם הלב/ למצוא לה איזה פרח עליו להתיישב". אז הנה שפה עממית שכולם יתבייתו עליה – "עפה עם הלב"

דנה לפידות מנסה נתיב דאנס ממוסחר מבית האולפן של Henree, מעין דיוויד גטה מקומי. זהו שינוי לעומת פרק היומרות הקודם שלה. Henree  ישתמש באנרגיות שלה לצורך עיבוד קצב שבלוני וקליט. התוכן – היא קורבן שלו (התסביכים, ההרגלים הרעים, האגו) כל

"ועכשיו זה קצת מרגיש לי כמה אתה חסר", שר נאור אלבז בקול געגועים מתכוון. לדבר המשפט אחראים שניים – חיטמן את חיימוביץ, שמצטרפים לתאגיד יצרני הקונפקציה של הזמר הישראלי. מילא הסלנג "מרגיש לי" אבל יענה לי צמד הכותבים: למה "קצת" מרגיש? לפי ה"נחנק

שרבטו לזהבה משהו על נופים וזמנים. הנופים מתחלפים לה. עכשיו – אלה נופי סתיו אפור. מצד שני: יש אור באופק. מצד שלישי: היא מחפשת מזכרות מהעבר – "אולי אאתר זיכרון זהב", אבל "שוכחת לזכור", משחק לשון שאינו תורם לאיכות השיר. נופים,

לפני הכל אני חייב לברר עם דור דניאל מהו "כאב אוטומטי"? אם זוהי אנלוגיה ל"טייס אוטומטי", אז ככל הנראה מדובר בסוג של מזוכיזם, אובססיה לכאב. בטח לא התכוון. שרבט משהו.  אבל כאב מלנכולי מתקתק קיים בשיר כמו בשירים אחרים של

האב הבן ורוח ההשראה. לאן זה מוביל? שיר באווירה קודרת, יחסים שמעליהם מתקדרים שמיים שחורים. אבל אצל שלומי, האב והבן, לא יכולה להיות מנהרה בלי אור בסופה. יש אמונה – הדברים יסתדרו מעצמם. לילות בלי שינה – נגמרו, ו… כשהיא איתו

מה הם קופצים? למעשה זהו פרנק פאריאן, האיש והאגדה שקופץ על העגלה של ה – Duck Sauce ומפעיל את בוני  אם, הרכב הדיסקו המיתולוגי מגרמניה, להקליט גרסה משלו ללהיט Barbra Streisand המבוסס על סמפול של אחד מלהיטיה הגדולים – Gotta

מלאכית הדממה היא אחת מאותן בנות הסובלות מתסמונת רט (בנות שאינן מדברות, מאבדות בהדרגה את היכולות השימוש בידיים וההליכה) השיר נולד לרגל שבוע המודעות הארצית לתסמונת. פבלו רוזנברג הלחין מילים שכתב מאיר גולדברג. שיר שכולו רגישות של הזדהות ואהבה, נוסכת

שיר האהבה מתחיל עם "כביש מהיר מתמזג לאט לתוך העיר, הנוכחות שלך כבר באוויר". מה הקשר להמשך? לכותב השיר פתרונים? האם האוהב הגיע מחוץ לעיר כדי לפגוש אותה? מה כל כך חשוב משפט פתיחה כזה לשיר אהבה בו הבנאדם רוצה להיות

שיר לוי חובר לעמיר בניון – יתכן שזה זה עדיף מאשר לחבור למיני יצרני טקסטים בקונפקציה או לפי משקל. לוי הרוויח לא רק טקסט. תקשיבו למוסיקה. היא כבר מכניסה אותו לנתיב יפה של בניון – גם בטון. בניון עשה תחקיר