שירים

הישראלי ה"ממוצע" אוהב בלוז. הוא יגיד לך שיש גם מקום להזדהות. אתם יודעים: גורל השחורים וגורל היהודים. יש גרוב משותף. כששלום חנוך כתב-שרבט את הבלוז הזה, הוא חשב במונחים פחות מחייבים, אבל נדמה לי שהוא חשב ישראלי נעבעך שתופס ראש על הבר.

אני זקוק מדי שנה שנתיים לשעה וחצי עם קרולינה. עושה טוב החיבור בין הנשמה שלה לבידור שלה. אולטימטיבית. ובאמת, תראו לי עוד אחת כזו במקומותינו. באולם ירון ירושלמי, היא עשתה לי את זה שוב. השחקנית פגשה בזמרת, הזמרת בשחקנית. נכון שניגנו

כל שנה באביב, ערב יום הזיכרון לנופלים, חוזרים אל השיר הזה בקולה המרטיט של רבקה זוהר. את המילים כתב אהוד מנור ז"ל לאחר נפילת אחיו הצעיר, יהודה בתעלת סואץ. על הילד שנולד בבנימינה, שגדל והיה לגבר, שנקטף עוד לפני שמלאו לו עשרים ("אך

מחשבות, חלומות, התפקחות – על המיועד האידיאלי. האווירה – מעט מלנכולית. אבל שירן אלעד יודעת לנטרל בהומור קל. לא מתבכיינת. המוסיקה – מעט פולקלוריסטית, מחוזות הסינג-סונגרייטר האמריקנים. האנגלית תאהב את השיר. הטון – נקי, נאיבי, חף ממניירות. מעבר טוב מהנמוך

טובים השניים. בשניים מתחזקים יותר. וכשיונתן רזאל מוסיף קולו, הדכדוך והתסכול נכנעים לתקווה. טל שגב מספר לנו שקרה לו משהו טוב – "בזמן האחרון אל עצמי התקרבתי / קרוב לים שמתי את מחשבותיי". יאוש בגלל חום? בגלל עייפות? שנגחך קמעה?

"השירים הטובים ביותר". יש משהו כזה? קנה מידה? מישהו יכול לכמת? רוב הזמן אנחנו עסוקים בסופרלטיבים שמסתיימים ב "השיר הטוב יותר", "השיר הכי יפה". שיר טוב לא התכוון להיות "הטוב ביותר" או "הכי טוב". שיר טוב לא התכוון להיות שום

אל תגידו לי שזה שיר חתונות. נכון שהרומבה הזו לוקחת לאולם השמחות, אבל הזמר דווקא לא בעד (להתחתן). הוא חפץ להיות רווק על אי בודד. רותם כהן מגלם את שני התפקידים בלהיט הקליל. הוא על תקן האוהבת הנמסה שממתינה להצעת

האם יהיה מוגזם להגיד שהדור הצעיר עסוק מאוד בבעיות הנפשיות של עצמו. ספת הפסיכולוג-פסיכיאטר רוחשת פציינטים שמחפשים את זהותם ומרפא לנפשם הדואבת. אנחנו לא שומעים על הרוב, אבל היוצרים-זמרים מייצגים אותם. השירים מהסוג של מיכל רוט יוצאים מנפשות דואבות הזקוקות

 מרגול וזהבה מגיעות על תקן בת דואבת ואמא מנחמת. "אל תבכי בגללו, שימשיך בשלו /תעלי על דרך המלך / אל תתני לדמעות שוב לפרוץ בלילות / ותני לחייך קצת ער" הן העצות שמרגול נותנת לזהבה המקוננת. שיר פשטני, עובד על

תקשיבו. יש לכם ספק שמדובר בלהיט? צודקים – להיט-להיט. הראל סקעת מתיישר בהתלהבות על מסלול פופ ידידותי, Radio Friendly, לוחץ גז ולוקח לכביש הראשי. מצד שני: הגיג טריוויאלי "על החיים" – שיר עידוד עצמי נדוש: האומץ להתחיל מקו התחלה חדש על

בעז בנאי ממשיך לשדר רגשות מעורבים על תדר יחסי בינו-בינה טראומטיים. זוהי מלחמה מתמדת.- "חי על החרב". מצב של אליה וקוץ בה. על ראש שמחתה – "אדרת של קוצים". בנאי מביע אמביוולנטיות של חוסר ישע (הקוצים) אבל גם הזדהות רגשית ואמפתיה(כתיבת

הוונדרמן החדשה של המחשפות היא חן יאני, שחקנית, דוגמנית, מחליפה את מלי שלום. העובדה שענבל פרלמוטר ז"ל נכנסה לספר המיתולוגיה של הרוק המקומי כסולנית האולטימטיבית של להקת הרוק הנשית הטובה ביותר שפעלה במקומותינו – אינה משפרת את מצבן של מחליפותיה.

לפי הקומוניקט המצורף, נשות "סקסטה" עושות קאבר לשיר של עצמן – "סינדרלה" (מקום שני בקדם אירוויזיון 1981). זוהי כמובן טעות: גרסת כיסוי Cover היא חידוש של שיר של אומן אחד על ידי אמן אחר. כאן מדובר בחידוש של שיר על

יש סלסולי אהבה שלוקחים אותך בשבי. בג'ונגל הזה הנקרא "מוסיקה מזרחית", לפעמים מפספסים את האותנטי. אני מודה שפספסתי. אבל לא מאוחר עדיין להגיע. לא כל סלסול הוא אינסטנט בפס יצור של תעשיית הפופ הים תיכוני. הקול הזה של איתי לוי

תסכימו איתי, שמוסיקאים וזמרים כבר אינם חווים שירים כאלה. ירדנה ארזי זוכרת חסד לרחל שפירא ובצדק: היא קיבלה ממנה אחדים משיריה האיכותיים ביותר כ"דרישת שלום", "חפץ חיים", "בושם על עורי", "באתי אליך". השיר נפתח בפניה לאלוהים (על פי "אַל תַּסְתֵּר

החיבור של הבסיסט ואיש הג'אז אבישי כהן לשירון הארץ הישראלי הישן כבר אינו מפתיע. ג'אזיסט מודרני מאוד אקלקטי שליבו יוצא לשם. זו אינה התרפקות נוסטלגית, אלא אוריינטציה שיש בה שילוב של מוסיקליות מיוחדת העושה שימוש במקצבים ובמלודיות ההן, הזדהות עם

גברים בוכים בלילה, עכשיו גם ביום. האהובה כרגיל רחוקה, הכאב גדול. בשוק המוסיקה המכונה "מזרחית" – אינפלציה של טקסטים כאלה. זה לא שהפסקנו להאמין, כי מעולם כמעט לא האמנו. זו ההצפה. כמה אפשר למחזר. התחרות בשוק הזה אינה על הטקסטים

במקרה שהחלום לא ישפר את מצבה – תנו לה פסיכולוג, ותודה לארז ברזוליק על ההצעה הנדושה אך היעילה. יד על הלב: בסופו של דבר מי באמת סומך על החלום, שהוא לעיתים מה-זה-מבאס, במיוחד כשמתעוררים ומגלים שהחיים ממש עדיין כאן, בעיר

כמה סבל יש באהבה? בואו נזדהה עם ארקדי דוכין. כשהוא שר את השיר הזה – יש לא מעט סבל באהבה. אני זוכר גרסה של מאיה אברהם ויהודה מסס לשיר הזה. אז מה עכשיו? – גרסת היוצר באוסף שירי אהבה חדש.