אנדרה פרווין – פסנתרן קלאסי בעיקר, מנצח דגול, הצטרף לשני ענקי ג'אז – ג'ו פאס בגיטרה, ריי בראון בבס. האלבום נוצר ב-1989. בשביל פרווין זה היה אתגר לעשות ג'אז עם קליברים כאלה. אני שומע את "יש לי רק עינים בשבילך",
שיר 12 הנקרא "אמא", מראה עד איפה יכולה זמרת הרוק-בלוז הזו להגיע. רגשנית וקורעת כג'ניס ג'ופלין, מחטטת בנשמה. בת' הארט, זמרת סול, לא מחקה את ג'ופלין אבל האיכויות מזכירות את זמרת הבלוז הלבנה הגדולה. לא כל הדיסק זה בלוז. "אל
אני מתחיל בדיסק השני, אולי מפני שאני מת לשמוע את ארמסטרונג שר בליווי הפסנתר של דיוק אלינגטון – It Don't Mean A Thing , וזהו תזמור חם, קולח, עם סולו חצוצרה יפהפה. ואז , בקטע השני, נכנסת למערכת שלי הגברת הראשונה של הג'אז אלה פיצג'ראלד לדואט
כשאלטון ג’ון הישווה את עצמו לביטלס, זה התקבל כשגעון גדלות, אבל האלבום הזה במיוחד, נותן איזושהי הצדקה להצהרותיו היומרניות. אני מדבר על קטע הפתיחה האינסטרומנטלי הכמו אופראי (ויש שמצאו בו השפעות של וגנר) "הלוויה לחבר" שמחובר ל- Love Lies Bleeding, "בני
ג’ון קולטריין בשעותיו היותר יפות. האלבום הזה חולל מהפכה מוחלטת בסצנת הג'אז ב -1965, וגם כיום ניתן למצוא את השפעתו בסגנונות מוסיקליים רבים. במקום להציג את השפה ההרמונית המורכבת והצפופה בסגנון פוסט-בופ שפיתח עם מיילס דיוויס ות'לוניוס מונק, קולטריין נושף
אל תספרו כמה אוספים יצאו לרולינג סטונס. נלך גם על האחרון. ללהקה של חמישים שנה שעוד מתרוצצת בדרכים – מגיע להוציא עוד אוסף. רולינג סטונס מבחינתי – לנצח. אני אשים את 46 השירים במכונית, ואפתח חלונות. עדיין בנזין מעלה לנשמה. 36 שירים ביניהם
הקריירה המרתקת של הרבי הנקוק קיבלה תפנית מפתיעה באלבום פאנק מפתיע. הנקוק הוא מוזיקאי של חיפושים ושינויים. באחת התחנות שלו עבר דרך מיילס דייוויס כחבר בחמישייה הקלאסית של שנות השישים פורצתת הדרך. כמנהיג-פסנתרן הלך היו לו אלבומים אקוסטיים בולטים (Maiden
את אלבום האוסף גיליתי באקראי, בתוך ערמת דיסקים ישנה, שהמתין כאבן שאין לה הופכין להאזנה. 19 שנים אחרי, ואני מוצא את עצמי מקשיב ל – Cuts You Up (ע"ש שירו של פיטר מרפי מהאלבום האלטרנטיב Deep) בעונג ולא מבין איך חמק
גם אני מחאתי כפיים כעבור 66 דקות. מתי מוסיקת ג’אז הצליחה להפנט ככה. הפסנתרן הזיקיתי, באחת משעותיו היותר יפות. את האימפרוביזציות האלה ניגן קית' ג’ארט בקונצרט ב-1975 בקלן, גרמניה. ג’ארט הוא מסוג הנגנים שיוצר מבנים מלודיים מפתיעים תוך כיד אלתור, מהסוג שמספרים סיפור. קונצרט של
רעיון האוסף: ענקי ג’אז שהקליטו זה לצד זה. מה שמענג במפגשים כאלה – ג'אז ישן שאינו מתיישן, ואתם יכולים לעשות שימוש בכל קלישאה מלא נס ליחם ויין נושן שמשתבח עם הזמן. לשמוע את בן וובסטר נגן הטנור הגדול מגובה על
דיוויד קרוסבי, סטפן סטילס וגראהם נש עזבו את להקותיהם – הבירדז, באפלו ספרינגפילד וההוליס כדי להקים את הסופר טריו ב-1968. אז הם כמובן, בחלומותיהם הכי מוטרפים, לא היו חוזים שכעבור 37 שנים יצא אוסף אולטימטיבי של 19 שירים מארבעה אלבומים שמשתרע מוודסטוק של
יש מקום להתגעגע לקולו המתקתק המתרפק בשלושת הלהיטים הפותחים: "ליבינג און א ג’ט פליין", "טייק מי הום, קאונטרי רודס", "סאנשיין און מיי שולדרס". זה הקול שהספיק במשך חייו למכור למעלה מ-60 מליון תקליטים, עד שאלה (החיים) נעצרו אחרי תאונת מטוס
הנה באה הנסיכה החדשה של המוסיקה האתנית, בתמהיל שלא יאפשר למבקר להכניסה אפילו למגירת מוסיקת עולם, אלא להשאירה בצומת קרוס-קלטשר מפתיע. הינדי זארה, זמרת-יוצרת ממוצא מרוקאי, מיוחדת בעירובים מוסיקאליים. 11 שירים שקצת מבלבלים. מה היא רוצה להיות – נורה ג'ונס
ב -1983 סטינג, אנדי סאמרס וסטיוארט קופלנד היו לכודים במשברים רבים – מנישואים לא מוצלחים ועד האלבום שלא בישר אחדות אומנותית כמו Ghosts In The Machine. על Synchronicity הוטל עומס של ציפיות להיות יצירת מופת שנולדה מתוך דמעות ושברים. לאחר
מיילס דיוויס הוא מי שהגדיר במידה מסוימת את תחילתו של עידן הג'אז-רוק פיוז'ן, שיסודותיו שילוב כלים חשמליים במסגרת החמישיה השניה שלו. שני אלבומי הפיוז'ן שציינו את המהפך היו In A Silent Way ו – Bitches Brew. דיוויס שהאזין בשנים ההן לאמני
מהאי הקטנטן קאבו ורדה, הגיעה "הדיווה היחפה" Cesária Évora ויצרה לעצמה בסיס מעריצים בינלאומי מוצק עם תערובת מתוקה של מקצבים של אותנטיים מסורתיים מקאבו ורדה מסורתיים והשפעות מתוחכמות מרחבי העולם. העשירי של סזריה אבורה, וגם אחרי הדיסק הזה, אין לי מושג
ב-2004, האלבום הזה החזיר את מוריסי לעניינים בגדול. מוריסי איז בק, כתבו בביקורות. לא סתם בק, אלא קאמבק של ממש. שתק 7 שנים, כדי לצאת עם אחת מיצירותיו הטובות ביותר מאז הסמיתס. האלבום פותח במתקפה סרקסטית אמיצה של זמר הפופ
אם מדברים על פסי-קול לסרטים שעסקו בשחורים בארה"ב, "שאפט" של אייזק הייס קדם ל"סופרפליי" של קרטיס מייפילד, אבל אני מעדיף את מייפילד על הייס במוסיקה, בתזמורים המצויינים לכלי מיתר ולצליל פאנקי – הגרוב של הבאס ושפע צלילי החשמליות (ה"ואהה-ואהה") וכמעט
50 שנה אחרי יציאת Cheap Thrills של Big Brother & The Holding Company עם ג'ניס ג'ופלין, מצדיעים להרכב המיתולוגי באסופה של 30 ביצועים מתוך סשן ההקלטות, 25 מהם נחשפים לראשונה ביניהם גרסאות ל – Summertime, ושירים כמו Piece Of My Heart ו –
מדבקת הדיסק מגדירה האלבום Neo-Soul Jazz, ובשורה נוספת – מסיבת רחוב מוסיקלית בפינת ההיפ הופ והבופ. האלבום נשמע כמו חזון מוסיקלי חדש עבור החצוצרן רוי הרגרוב. פרויקט ניאו-נשמה / ג'אז זה מציג את אריקו באדו, קומון, ד'אנג'לו, מארק קארי ואייקון הסקסופון קרל דנסון.
אסטור פיאצולה, ממציא הנובו טנגו, השאיר אחריו הרבה אלבומים מצוינים, אבל האלבום הזה הוא מהסוג האולטימטיבי, Tango Zero Hour הוא אלבום רגשי, פיוטי ורומנטי מאוד בזכות השילוב של סולואים לכינור. המוסיקה מעובדת להפליא ומנוגנת לעילא על ידי ה- New Tango
אז מיהי סופרטרמפ? זו של "השיר ההגיוני" (דגימת סאונד למטה) , אולי הכי מלהיב- מוכר- ידידותי שלהם, או של "גודביי סטרנג'ר" או של "פשע המאה" מס. 8 משנת 1974? איך תגדירו את הלהקה הזו? פופ רוקרים מיינסטרימיים ידידותיים לאוזן, או
"אני אהיה כמו נזיר ולא אדבר עם אף אחד. זה היה קצת יומרני באמת, אבל אני באמת רציתי סביבה קצת לא נעימה" – רוברט סמית על יצירת ‘Disintegration’ הציטוט הוא מתוך ‘Never Enough The Story of The Cure של ג 'ף
האם יש מעריצי פרינס מושבעים בקרבנו? בשבילם – יום חג. כל מה שרצינו מפרינס: הושלמה הדיסקוגרפיה. רוב ההקלטות של הזמר בשנות ה -90 וה -2000 הגיעו סוף סוף לשירותי הסטרימינג. עד עכשיו, רק מספר מוגבל של שירים מקטלוג של פרינס
אני זוכר את ביקורה הראשון של להקת רדיוהד ישראל ב-1993 במועדון רוקסן בת"א, בעקבות הצלחת "Creep" מאלבום הבכורה שלה "Pablo Honey". רדיוהד הופיעו כאן ב -3 הופעות, בין הראשונות שלהם מחוץ לאנגליה. באחת מן ההופעות הכיר הגיטריסט ג'וני גרינווד את אשתו לעתיד –
מספרים שבהקלטת האלבום הזה, סטיבי וונדר עשה את העבודה הקשה ביותר בקרייריה שלו. לעיתים הוא שהה באולפן 48 שעות. התוצאה – תקליט כפול של מוסיקת פאנקי, ג’אז, בלדות, אפרו, גם קטע מינואט בנגינת רביעיית מיתרים בולטים ,Isn’t she lovely ו I Wish ,Sir Duke
השיר "פרנואיד" של בלאק סאבת' Black Sabbath מדורג כאחד משירי ההבי מטאל הגדולים ביותר בכל הזמנים. אולי הלהיט הגדול ביותר של חבורתו של של אוזי אוסבורן לצד ,“Iron Man”. .המילים נכתבו על ידי הבאסיסט גיזר בטלר, מי שהלהקה כינתה "פרנואיד",
מצדיעים לג'וני קאש, אגדת קאנטרי בביצועים לשירים, טקסטים ומכתבים שהוא כתב, אך מעולם לא התפרסמו במהלך חייו. השירים הולחנו הוקלטו במיוחד לאלבום הזה. אם לחזור למוסיקת קאנטרי במיטב במסורת השורשית שלה – זה האוסף הזה. בין הביצועים המרטיטים – כריס קורנל באחת
שאדה היא מסוג הזמרות שכיף לחזור אליהן גם אחרי חמש עשרה שנה בלי ששמעת שיר שלה. הסיבה: היא עושה לי משהו ששום זמרת אינה מצליחה. שנגדיר ביחד? קול הקטיפה, הצליל הפאנקיי המרוכך, העיבודים הפריכים, הפופ המתוחכם, המלודי-אלגנטי-אינטימי-היפנוטי. ואולי בעיקר – האותנטיות שלה, שאין
ג'ון קולטריין הצנוע טען, כי שם האלבום "צעדי ענק" מתייחס לנגן הבס שלצידו, פול צ’מברס, שעשה אז התקדמות גדולה, אבל עם כול הצניעות, אין ספק כי האלבום הזה מצטרף לעוד "צעד ענק" שקולטריין עשה ב-1959, כשניגן לצד מיילס דיוויס ב-Kind Of Blue . האלבום יצא
