הוידוי של ענבר מיליקובסקי המבוסס על סיפור אמיתי, הוא מסמך על ילדים דחויים/ מנודים/ מוחרמים חברתית, שסובלים הצקות, השפלות וגידופים. מדובר בנזק נפשי שנשאר טבוע בהם גם בשנות התבגרותם, בהשפעה מרחיקת=לכת על הסתגלותם העתידית בחברה ועל הישגיהם. זהו סיפור של
נוי פדלון מתבכיינת בסלסול. יש לה את זה. כאן היא שרבטה משהו על התקופה, כמה קשה לה, ופונה לאלוהים לרחם, מתוך משוואה שהוא (אלוהים) מעניש על חטאינו. כיפורים בשער. תפילה עשויה לעזור. גם חגים נכנסים. השיר נכנס בזמן. הוא רוקד
זו כבר יותר מתופעה: יוצרים-זמרים משתמשים בשיר כסוג של תרפיה פסיכולוגית. היכולת לחוות את עצמך לעומק, על מנעד רגשות ולנסח שיר ומנגינה לתחושות. יש דברים שיכולים להיאמר ולהיחוות דווקא מתוך הידיעה שהם מעוגנים בקפסולה האומנותית. ב"מפחד מהאמת" מנסה חן כהן
שי גבזו מפנטז חופשה באבו דאבי לרגל הנורמליזציה. מצד שני הוא חש קצת מוזר על רקע מה שמתרחש במקום שהוא גר. המגיפה, הסגר, הפוליטיקאים המטומטמים. איך מחברים שלום (נורמליזציה) עם מגיפה. מוזיקלית, אבו דאבי לא כאן, גם לא ישראל. גבסו
מה הבאנגר שהוא מציע לבייב שלו, שאסור לדחות אותו? זה מסוכן. היא יכולה להרגיש. זו הדרך שבה הוא מתמודד עם פחדיו. זו הדרך שהוא מתווה יחסים עם הבייבי שלו. "זה השיר שלך, ואנחנו הולכים כל כך הרבה זמן / אז
פאר טסי מסיים ב"את יפה כמו שקיעה שלא אוכל לראות אותה", ואני מפהק, ושואל את עצמי: אתה עוד מחפש עומק ומקוריות בשירי אהבה ים תיכוניים ישראלים? לא שאין מקום לאהבה ששרים אותה במילים פשוטות ועממיות שמדברות אל הלב. אני מתכוון
שירים מתחדשים, אוספים כוח מצוק העיתים. לובשים לבוש מוסיקלי חדש. אנחנו בימים שהאסון הולם בדלתות הבתים, תחושה אפוקליפטית באוויר. ה"תקרית" של דוד אבידן חוזרת בזמן. יוסי בבליקי חוזר, וכשבבליקי חוזר, יש על מה לבשר. רבים משיריו של אבידן סוגרים על
מי ששואל האם עדן בן זקן הסכימה לשיר את השטות הזו – צודק. ההגיון אומר שגם זמרת שכולה משועבדת למפיקי שיריה, לא תיפול למלכודת ההבלים והתפלות הזו. אני לא בטוח שעדן התווכחה. מבחינתה – סבבה. שיר שמח. דמות להזדהות? שיהיה
הכישלון של הטקסט במשפט האחרון: "בוא נשוט נגד זרם התודעה". האכלה בכפית של המאזין: אם לא הבנת עד עכשיו שאני שר על זרם תודעה – אז בבקשה, קבל הבהרה. חבל: אחרי המעבר היפה של צליל נשיפה שמשדרג את את השיר
"אמא את למעשה זה אני", כתב עמיר בניון מכתב תודה לאמא. השיר הוא אחד השירים היותר פשוטים, היותר פרוזאיים שלו. יש כאן חרוז אחד יפה ולא שגרתי: "אני רודף אחרי החוכמה שלך כמו עני". רוב השיר בהמשך – שפה עממית
אז מהי אהבה? השאלה כה שחוקה ונדושה, שלא ממש חשוב לי לשמוע עוד תשובה. קראתי באיזשהו מקום שנתן לי הגוגל: "קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עמוקה כלפי אדם אחר, בעל – חיים או חפץ כלשהו". זה נשמע לגמרי
הגבר מנגן את הכאב והגעגוע, שומע את פעימות ליבה, בשעה שהיא על מרפסת של אחר – רוקדת עם עצמה. עם עצמה? למאור תיתון יצא מומנט חריג בין מצבור הקלישאות בשיר הזה. אשתמש באחת משלי: אין חדש תחת השמש הים תיכונית.
אהבה היא ככל הנראה משאת הלב הבולטת ביותר בעולמנו, אבל גם אחד הדברים מהם אנו חוששים יותר מכל. מה יש עוד לומר עליה? היא מחייבת, היא מפחידה, היא מפתיעה, מעמידה במבחנים, ויותר מכול קשה לדבר עליה. אז מחברים לה מנגינה
זהו? זה השיר? להעביר חיים שלמים באוטובוסים ריקים? יש עוד משהו? – להתבונן בנופים. לצייר. זהו. לפי הקומוניקט זה שיר בדידות. מה בדיוק עושים לרעות רוזמן אוטובוסים ריקים? השראת בדידות? מהו ה"משקל" שהיא מורידה מעצמה. תגידו: קצר הכי טוב. למה
מילים שהפכו מנגינה, אולי מנגינה שהפכה מילים, אם להשתמש בשורש "הפך" ששולט בשיר כדי לתאר כל המשתנים מול ה שנשאר יציב, בטוח. "שיר שהפך הבטחה/ אהבה בטוחה" – חרוז שהוא משחק מילים מאולץ משהו שכמו נתפר טכנית כדי ליצר את
תקנו אותי אם אני טועה: לא זוכר שמתי כספי כתב מילים לשירים שהוא הלחין. והנה: לא רק הלחן – גם המילים שלו בשיר החדש. שיר יפה בפשטותו על אהבה לאם, שחייה השתנו מאז עזבה את אותו כפר קטן, שחיבר אותה
הלו, זה מגן דוד אדום?! תבואו מהר. מישהו איבד הכרה. אפשר אמבולנס? רגע, סתם, סתם, עבדנו עליכם. הכל בסדר. אמבולנס זה בשביל השיר המטורלל. לא התעלפות, לא רופאים, לא אישפוז. יותר דאנס משיר. שרבטו עבור הזוג נועה קירל את יהונתן
מה מחפש שלומי סרנגה במקומותנו? הבחור התחיל כמתיוון וממשיך לשיר יוונית בעברית או עברית ביוונית. שיר על הזמן, על החיים, על החופש על המוות. הכל מתחבר למסקנה פשוטה: חבל"ז – שחק אותה חופשי, נסה להיות עד כמה שיותר מאושר, אל
סוף העונה? אני לא יכול שלא להיזכר בשיר היפהפה של גלי עטרי – "סוף העונה, כל חלון מראה כבר/ את סוף העונה, בלילות כאלה/ היא לא ישנה, משהו עומד באוויר". יכול להיות ששוב עומד משהו באוויר? משהו בוער? יש מצב
האלבום הזה נולד בתוך ביתם שביפו בתקופה שהמגיפה סגרה את המוסיקאים. עידן ההקלטות שליד המטבח. הוא משמש הזמנה להתארח. לחוש את אווירת ההסגר שתרגמה שירים מוכרים לצלילים נדירים. לעיתים יש תסכול לא קטן בכתיבה על מוסיקה. נהיה כנים: למילים אין
הסונגרייטר מתכתב עם הסינגר, מספר לו על "עצירה", על משימות שלא הסתיימו, על רכבת מסתורין שמי יודע מתי תצא שוב לדרך, ועל תחושת רעב וציפיה לאהבה. אני מנסה לעלות על הקרון של גבע אלון. הוא נוסע ברוורס במנהרת הזמן של
ישתעשעו היוצרים לפנינו במעבדת שרבוטי מילים וחרוזים על פנטזיית אהבה. מה יצא? רוח מזרחית במעטפת אלקטרו רוק. שירתו הגבוהה של שי צברי הנשמעת ממוסכת, הולמת את "כמו מסומם בתוך עינייך שט". שעשוע? זו ההרגשה: מתכייפים על מילים וצלילים כדי לייצר
במקום לבכות ולקטר על מפגעי הימים הקשים, מציע גוסטו ל"אח" האובד צרור עצות. "הקשב לזמן", "אל תעצור עוד יש חלום", "רק אם הלב שלך יוכל לתת, אתה תוכל לנוח באמת". הפניה ל 'אח' מסמנת את הכיוון. מדובר לא בקרוב משפחה
המים הם הבסיס לקיומנו, הם נוזל החיים, מוטיב רב משמעות, באשר הכל כמעט סובב סביב ובתוך נוזלים המקושרים לחיים. הדר זכריה התייחסה למים כמוטיב גם בצורה הפיזית וגם בצורה המטפורית שלהם. למעשה היא עושה ככל העולה על רוחה עם מושג
סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן.
רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,
בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,
מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת, מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד.
האיש פותח מדורי כלכלה כדי לצחוק ממר לבבו. לא בטוח שהניסוח "פורץ בצחוק" מדוייק. חיוך פנימי סרקסטי יותר מתאים. מה זה? ביאוס טוטאל עם כל דבר – מגיע עד מחסור בסקס מזדמן. מתוסכל מעסקים מצליחים של אחרים. איך יוצאים מזה?
"באנו חושך לגרש" הוא שיר חנוכה של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן שנלמד מאז שנות השישים ועד היום בגני הילדים. הוא מסמל את נצחון המכבים המעטים על הצבא היווני ששלט על ארץ ישראל. "באנו חושך לגרש/ בידינו אור ואש/ כל
