שירים חדשים

מה רע? מה קשה? ממה בורחים? למה גיא ויהל מתכוונים ב"זה" ומהי "המציאות הזו",  שצריך "לסחוב אותה על הכתפיים" ומה פשר תחושת הלבד.  חלק מהתשובה קיים ב"מחכים ש"הלב יתעורר"? מה קרה ללב שנרדם? הטקסט הרזה מנסה לשדר מצב לא נחמד

את מה היא זרקה לים? אושר? יופי? אל תשאלו את עדן המאירי. תפקידו אינו להשיב על מה שמספקים לו. הוא נדרש לסלסל דכדוך בגוף שני. האוהב שמתבכיין אך באותה נשימה ממליץ על עצמו. מה את צריכה להתאהב, יש לי את

זוהר אסא משתמש הרבה ב"זה", מילת גוף שאינה אומרת הרבה, השימוש בה מעיד על אוצר מילים מצומק בניסיון להביע את מה שעובר עליו. מה עובר עליו? מה הסיפור שלו? מודה שהתבגר, ושההתבגרות מובילה אותו לתובנה שאי אפשר "לתפוס את הכל"

עזבי אותך מהתרגילים שאת עושה לי, מהמשחקים והשטיקים, נוריד חולצה, נפסח על הבלגנים, ויאללה תכלס. קולו הגבוה של עדן חסון לא מקונן. בשביל ה"מאמי" שלו די בדאנס ביטים מרים רחבות, מוסיקה לבושה בלבוש התואם את הוייב התקופתי, צלילי בידור ברוח

הדיווח הנרגש משהו ספוג בציניות:  אתה לא נראה. יש לך נשמה, כבר לא נשאר גוף. אתה איננו עוד לפני שהיית. מאחורי התחושה יש סיפור על מה שיקרה איתו מחר: היא פותחת מסעדה. יעבוד מאחור שאף אחד לא יראה אותו. עולם

להאמין באהבה באשר היא – אמירה נפלאה. מה אם האמנת באהבה, אבל התאכזבת. ואז זה נגמר רע? אלמלא הרשימה שגיל רון שמע מפרט, לא היתה עולה סוגיית האמונה באהבה. אמונה באהבה נוצרת בגלל המחסור הנואש בה. אפשר לחפור ולשאול: איך

רגע לפני טקס האשכבה לגופה, הגיע האהוב שהחזיר אותו ואותה לחיים. ריקי גל מתלהבת. היא מתרגמת את השיבה לחיי אהבה לסערת רוק מגובה בעוצמות הקצב של שחר אבן צור, מי שהלחין, הפיק ועיבד. אין ספק: אבן צור יקבל קרדיט על

יאללה, שירו איתם. יש מי שלא יבוא לשיר איתם, להצטרף לשבט אחים מזמרים גם יחד? "אחי" משקף את הקרבה הסמנטית  בין 'אח' ל'חבר'. גם אם הם "הפכים", גם אם קצת שורף – לא נורא. יש כאן גם סיפור קלוש, כשאברהם

מה אכפת לו מעוד אלף כמוהו הצמאים לאהבה? מהזאבים המחפשים מקלט? הוא רוצה את האהבה שלו. איך שר קלפטר: "אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו". אדם גורליצקי מחפש את האהבה שלו, לא גדולה מן החיים, לא מוטרפת אלא "סידור

שידע הבחור: היא לא בחורה סתם. הבעיה היא אצלו. הוא הבוכה, הוא משחק ת'תם, התירוצים שלו, הפך את הלב. כל הנדוש הזה שמתועל לנתיב המיינסטרים של הטרוניה הנשית השכיחה על הגבר המנותק והלא מתחשב. לשירי מימון שק מלא תלונות להגיד

אימרה חסידית  אומרת: לכל אדם צריכים להיות שני פתקים בכיסו: על אחד מהם כתוב "בשבילי נברא העולם", ועל השני כתוב "ואנוכי עפר ואפר". ישראל כסיף חוזר לבסיס, כדי להבהיר את ברירת המחדל שלו. האם הסגר סידר את השכל? בואו נקבל

הקליפ מראה את עומר אדם מפזז עם ישבנים נשיים ומתענג על נהיגה במכוניות פאר.זה הראש שלו?  לאן הסיפור שלו הולך? לפי השיר הזה הוא הולך למקום שלפי הערכתו והערכת המטה המסחרי שלו מוביל למקומות טובים – סולד אאוטים מהירים, קהל

גיא מזיג מבקש להפוך את המפגש איתה למקודש. יש כאן רצון להתפייסות מזככת אווירה מיסטית. זה יהיה לפי ציפיותיו לילה של התאהבות והתחייבות מבוצרת. מי שמזוהה כמוסיקאי פאנק (פ דגושה) בחר בטקסט ובמוסיקה ליריים – שיר מאוד נקי מהשפעות וזרמים,

ירושלים מואנשת בגוף שלישי בסוג של התרסה  – כמי שחווה הפרעה נפשית, או כמי שלא החליטה מה היה רוצה להיות – "לא מסכימה עם עצמה" "לא נראה לה שכל אחד אומר לה מה לעשות" "התסביכים שלה דחוסים באדמה בערימות", או:

אחרי ששמעתי את אלירז זאדה, פניתי לגוגל לבדוק נתונים. מעולם בעבר, אנשים (צעירים) כתבו כל כך הרבה שירים על דיכאון. אני קורא על העשור שבו ציפרלקס הפך לאקמול. עוד נתון: ממחקרים על אוכלוסיית ארצות הברית עולה כי כ-3.4% מהלוקים בדיכאון

כאב נעים, יש דבר כזה? יש, אבל זה לא הופך את הכאב ללא מכאיב, ולא אומר שהנעים הוא לגמרי נעים, אצל  אבי אברומי הוא (הכאב) מכוון לדיאלוג, גם להקשבה אל הגוף, להתמודדות איתו.  השורות מבלבלות. מי אמר למי? גבר לאישה?

שירים הנכתבים לימי זיכרון הם בדרך כלל שירים מוזמנים לזכרם של הנופלים. השכול הוא אישי וגם  קולקטיבי. חלק לא מבוטל מהשירים שנכתבו לזכרו של נופל מסוים נשמעים/ הופכים  נחלת הכלל.  "אתה חוזר" מושר מנקדות מבטו של הנופל השר לאמו. שמעון

הילדים שנופלים – ובעקבותיהם באות מילים, שירה. יעלו ויבואו גם המנגינות, כדי שהשכול יספג במגע צליליהן. לא תמיד המילים מזמינות מנגינות. לעיתים המלחין יעשה מאמץ מיוחד כדי לשוות להן תוגה שתיגע באובדן. הילד הוא רס"ן יותם לוטן בן קיבוץ בית

לא אהבתי כשכינו אותה ה"מאמי הלאומית". נינט של אחרי כוכב נולד לא שידרה "מאמיות". היא הפכה לאחת הרוקריות היותר נועזות-משובחות במוסיקה המקומית, יוצרת-זמרת מופלאה שהתרחקה מהכינוי המחבק שהומצא על-ידי התקשורת. השיר החדש הוא מהסוג שעשוי להחזירה למחוזות החיבוק הקולקטיבי. זהו

חבר'ה מה רע לכם? תפסיקו לקטר. הכל פה נורא טוב. ארץ חלב ודבש, נטולת מחאה, דשא ירוק ורקיע כחול והרבה שמש, ללא שנאת חינם, רק חסרה קצת אהבה. קונים? אני לא. זה נשמע שיר קונצנזוס מתחנף של תמימות דעים כאילו

גם אני אפתח בשאלה שפותחת את דף המידע, שהגיע עם השיר: יאיר דלאל מנגן ושר בלוז? פשר השאלה: אחרי 16 אלבומים של מוסיקת עולם שסובבה גלובוס מערבית קלאסית ועד מזרחית הינדית, לפתע – בלוז קונבנציונאלי. נכון. זו אינה בדיחה. לפי