הבר התל-אביבי אברקסס משמש מיום הקמתו בית למוזיקאים, תקליטנים, והנה אוסף ראשון מסוגו – המוקדש לאמני המקום. 12 קטעים שהם מעין פסי קול יחודיים. אפרת דארכי – שפותחת עם Fool משמיעה קול אנושי (אלט נמוך, מחוספס, מאונפף) בקטע הרוק בלוזי
האוסף יוצא בשנתו ה-20 של הפסטיבל הבינלאומי. העורכים לקחו מיטב ה"איזי ליסנינג" של ענקי הג'אז שהופיעו בין המכולות בנמל אילת. התוצאה: ג'אז מלודי, קולח, להיטי, משהו שמתאים גם לדיסק במכונית, גם למסיבה בגינה. קחו את הקטע El Cadete Constitutucional שמנגן
אוסף מוסיקת עולם משקף את טעם עורכו. במקרה הזה מדובר ב-Charlie Gillett וה-בי.בי.סי שסובבו את הגלובוס ולא פסח על כמה מהשמות הגדולים בתחום, כמו הנגן המאלזי Ali Farka Toure ב"פנדה יויו" אמאדו אנד מאריאם, דיוות הסרטים ההודיים Asha Bhosle המשתפת
האיטלקים הם אמני האוספים. 28 הקטעים כאן הם קליידוסקופ של צלילים וקולות, שמגדיר מחדש את המושג "אמביינט". "גבר ואשה", הנעימה מתוך הסרט בביצוע 45 Dip בעיבוד אסיד לאונג' עונה כנראה על קריטריון של מוסיקת אמביינט כאלטרנטיבה למוסיקת מעליות – נעים,
טימבה-סון, פילון, רומבה-סון, אפרו, דנזון, צ'ה-צ'ה-צ'ה, צ'אנגואי, סון, סונגו, לטין-ג'אז, בולרו, טימבה, גואג'רה-ראפ, גואגגואנסו, קונגה. מה זו הרשימה הזו? אם אתם רוצים לדעת מהו הסיפור המוסיקלי של קובה – תחברו את כול הסגנונות האלה. אתם יכולים לקבל פירוט על כול
זה אחד מאוספי האמביינט-רוק היפים שנתקלתי בהם. ומה שמדהים הוא שרוב השמות כאן לא אומרים כמעט דבר – ראנג'ה, מירה, בלייק טייפ פור בלו גירל, ליישה, סטואה. ככלל הייתה מגדיר את האוסף כאמביינט דארקווייב, וריאציה של הניוווייב של השמונים. הטריו
מקור השם "קוביסמו" בקטע של דיזי גילספי CU-BI-CUBOP , מהפיוז'נים הראשונים של ג'אז ומוסיקה אפרו-קובנית. מי שישמע את הצליל של "קוביסמו" לא יאמין שמאחורי הצליל הפריך והתוסס עומד הרכב קרואטי מזאגרב, אחד המבוקשים בפסטיבלי ג'אז. הם נשמעים כמיזוג בין מונגו
תור הזהב של הסול האמריקני בשנות השישים והשבעים מזוהה עם ההפקות של חברת אטלנטיק, החברה המובילה בארה"ב ז'אנר הסול והריתם נ' בלוז. האוסף הזה (1967-1974) מאגד שירי סול נדירים, רבים מהם נתגלו בארכיבים של חברת אטלנטיק. הם הוצאו בעבר רק
ארתה פרנקלין שרה "בדרכי שלי" המזוהה יותר עם פרנק סינטרה. אני הייתי מזהה את השיר גם איתה. עוד דוגמית מה-16, גרסה ל- It's Growing המוכר מהטמפטיישנס של הזמרת ג'וזף מגי, שנשמעת זמרת גוספל מעולה. וושינגטון בייבי שרה את אחד הסולים
מה הקשר בין האוסף הזה למונדיאל 2006? יותר ממקרי בהחלט. אז על העטיפה נכתב "אליפות העולם בכדורגל". כשמקשיבים ל-19 השירים, כולם להיטים, מתייחסים לכול שיר כאל שיר בתוכנית כבקשתך. הזמרים – סופרסטארים. האוסף נפתח בשורה של בלדות שקטות, רגשיות ומחניפות,
די לשמוע זמרת כמו זיזי פוסי כדי להבין שיש ממשיכים לג'ובים, ג'ואאו ג'ילברטו, אסטרוד ג'ילברטו ואליס רג'ינה. תרשמו: ביאטריז אזיוודו, וניה בוסטוז, סילביה פטרישה, ג'ורג' אראג'או, ויסנטה ברטו, ג'וני אלף. אפשר להמשיך. השמות לא יגידו הרבה, אבל ה-16 ביצועים מראים
מכירים את החוף של סאלינאס באיביזה? לורנצו אל דינו שערך את האוסף הזה ואף משתתף בו כנראה ראה לא מעט שקיעות במקום הזה, שכול משרד תיירות ינדב אותו כטיפ לתיירים המגיעים לאי. סאלינאס הוא גם תירוץ לאוסף ה-28 קטעים המחולק
ושוב התירוץ הוא כדורגל (מונדיאל 2006) לכבוד כל הנבחרות האפריקניות, וזה האלבום שאפריקה אמנם תורמת לפיפ"א. במגרש של המוסיקה מגלים את מבחר אמני הקרוס-אובר האפריקנים, שעושים מוסיקה אפריקאית עם לוט-אופ-גרוב בהשראת המוסיקה של המדינות האפריקאיות שהשתתפו במונדיאל. האוסף מבוסס על שיתופי
מדיסק כפול נותרה מהדורה אירופאית של דיסק אחד. התקליטן גילס פיטרסון ערך רשימת פייבוריטים, נפתח כמניפה ססגונית. שזירת סגנונות מרתקת. מהבלדה "איש הנהר" בביצוע אנדי ביי, דרך הג'אז הגאוני REJOICE של פרעה סנדרס, סווינ עשיר, פרדי הבארד החצוצרן בקטע בוסה
מהו דאנס משובח? אין נוסחאות. ברור שזה לא רק הקצב. המנגינה – חשיבותה רבה. חוץ מזה משהו ייחודי שיוביל בהחנפה לדאנס פלור, התפתחות שתסעיר את החושים, שתפעים הלבבות. שמעתי 20 שירים. בהרבה משתמשים בסמפולים (דגימות משירים מוכרים), בקצב מכונות חסר
פלמנקו. עוד אוסף? האמת – שווה. אוסף מלהיב לכל אורך הדרך – מקצבים, דיאלקטים, מאנדולוסיה ועד הצועני והלטינו-קובני, גיטריסטים שמרימים אותך לשמיים, זמרים שקורעים את הלב, גם להיטים מהסוג שמכנים "מסחריים". העריכה של אוריאל קון בשיתוף אבינועם קוניבסקי הלכה על
בתוך עטיפת הדיסק מדברים העורכים אבינועם קוניבסקי ושרה שמר על "פרשיית האהבים" של פריס עם הג'אז מאז שלהי מלחמת העולם השניה. היו נגני ג'אז שהגיעו מארה"ב לפריס ואימצו את השנסון האמריקאי, חלקם יצרו סצינת ג'אז מאוד תוססת בעיר. אלא מה:
פרק נוסף בסדרה שמוצאה מאיביזה. זה ה"איזי ליסנינג" המודרני. "גולדפארפ" ב"אוטופיה" עושים מוסיקת אווירה סתמית. "כל שם אחר" של תומס ניומן, חלק מפסהקול של "אמריקן ביוטי" – אנמי. "סאנרייז" של "אפטר לייפ" הוא מקצב בוסה מלטף. דידו של WORTHLESS עם
אוסף של שנסונים במקצבים שונים, אווירת שנות החמישים והשישים שמועברת לימינו על-ידי זמרים שונים, קולות מתוקים, קולות מסתוריים, סמבה ובוסה, ולס וטנגו. "פריז קומבו", הוא ואלס מענג בקול שכמו עולה מהאוב של שנים עברו. קרן אן הישראלית הכי מצליחה בצרפת כיום שרה
באמת שלא חייבים לראות את הסרט כדי להנות ממיקבץ 19 גירסאות חדשות לשירי הביטלס. נכון שזה סופרמרקט, אבל אסור לשכוח שהביטלס תמיד תורמים איזשהו קסם לכל דבר, גם לסרט הזה שבו נותן שון פן תפקיד חיים. איימי מאן שר "טו
שם הדיסק עלול להטעות: זה לא אוסף של צלילי מנדולינות. "מנדולינות" זה רק מילה בשיר הפותח "מנדולינות לאור הירח" ששר פרי קומו. כול השאר זה פריטה על מיתרים אחרים – מיתרי הרגש שבוכים וכואבים מרוב געגועים. הצירוף של רומנטיקה ונוסטלגיה
הגם שקשה לדבר על גבולות כרונולוגיים ברורים, ממשיכים לחלק את תולדות הרוק לעשורים. שנות השישים ציינו מהפיכות מכל מיני סוגים. מהפכת נעורים. המעבר מפופ נאיבי קליל ומתקתק לרוק מתוחכם, לרוקנ'רול פרוע וחסר עכבות. בשבעים כבר מדברים על תרבות רוק מבוססת
מיקס אפרו-קובני באוסף קוסמופוליטי, להקות מסנגל, אנגולה, כף ורדה, פרו וקובה. אפרו מיוסיק עם כל דבר. "סם מנגוואנה" שר בסגנון פורטוגזי-אפריקני, פריך וקולח. הלהקה שנקראת "פאפו אוביידו" לוקחת לריקודים הקובניים של החמישים. ג’וליאן אוואלוס והאפרו אנדים הם חמישה פרואנים שהתגלו
אוסף אמביינט אולטימטיבי מעורב-אתני שמתחיל באווירה מסתורית של נוסרט פטה עלי Nusrat Fateh Ali הפקיסטני ב FAULT LINES – שמתחבר לפיטר גבריאל של ZAAR בתיזמור אפוקליפטי מדהים. זה גם האמביינט החללי הבלעדי "אנג’ל טק" של גריד. איוב אוגאדה הקנייתי משתלב
"מושלם", "שמיימי", "קסום", אומר מסע הפרומו לדיסק. מאחורי ההגזמות – נוסחאות עריכה מוכרות: לתוך מארז מרשים עם אותיות זהב מכניסים אופרה, גרגוריאני, אניגמה, יאני ב"אריה", ואדיימוס. והלהיטים: אחסנדרו ספינה ב"לונה" פיסגת המלודרמה, פיליפה ג’יורדנו בשיאי הרגש של "קסטה דיווה". וגם
עם האוסף הזה אפשר לצאת למסע באנדים של דרום אמריקה, באקוודור, צ’ילי, פרו ובוליביה. המוסיקה היא ישן וחדש, מסורתי ומודרני. העורכים דאגו למוסיקה אותנטית, מלודית, הרבה השראה, פיוט וקצבים אפביט. vסאונד זה נשמע פריך עכשווי ומוכר כמעט כמו מוסיקה קלטית
הלב הצועני הוליד אוסף: "מחול החרבות" של חאצ’אטוריאן מעצבן. הצ’ארדש של מונטי שחוק לעייפה. בטנגו מ"שעת הצוענים" לפי ברגוביץ’ שומעים ערגה נוסטלגית. יש קטעים כ"סירטאקי" מ"זורבה" שהפופולריות מאיימת לחסלם. "אוצ’י צ’ורניה" של בובי לקוס ואנסמבלו מזרים לקטע חיים חדשים, "לילות
אוסף בעטיפה אטרקטיווית ממטבחו של מורד מזוז המוכר בפריז כ"מומו", אלז’יראי במקור, שמוציא "ערבסק" שני, מסע מוסיקלי שעובר דרך פריז, מרקש ולונדון ומציע מבחר סלטים ים תיכוניים מג’ה וובל וראשיד טאהה דרך סטפן מלכה, עומר פארוק טקבילק, נטאשה אטלס ואנדראה
היא אנגליה ממוצא הודי, ספגה את תרבות הטמילים מסרילנקה ומייצרת תערובת של בלוז, פופ, ג’אז, אפרו ומוסיקה הודית קלאסית. התמהיל הזה הוליד סוג של פיוז’ן קצבי עם נגיעות אלקטרוניות, טריפ הופ אתני, אם מחפשים בכוח הגדרה. השיר הנושא את שם
