לחזור ל"שיר ליל שבת" של יהודה עמיחי ומשה וילנסקי. המילים מתכתבות עם החדשות המגיעות מאוקראינה. מהמולת ההפגזות דרך הכבישים והנסיעה שמתארכת ומובילה אל תהום החרדה והיאוש. 2022 והעולם נותר רע מיסודו. אין כל חדש תחת השמש. רגע היית שלו שאנן,
הניגונים האלה של שיריו של נתן אלתרמן ממשיכים לחזור ולהפעים. מלחינים וזמרים תמיד נמשכו אליהם, הפשוטים גם המורכבים, לפעמים הביזאריים. האוסף – שמכיל מבחר מהמנגינות והביצועים מהיפים בזמר העברי. תערובת מייצגת של מוסיקאים – מרדכי זעירא, משה וילנסקי, נחום היימן, סשה
נעמי שמר כתבה את השיר לאסירת ציון אידה נודל, סמל מסורבי עליה, בעודה יושבת בכלא. השיר פנה אליה בגוף שני, כמכתב אישי של אישה לאחותה, שאותה לא פגשה מעולם. נעמי שמר מחזקת ומתחזקת מאידה נודל. השיר נפתח בפניה אישית. מה
יש לנו עסק עם נחש. יפית טסה לקחה את המשתמע ממנו מטפורית כדי ליצור דרמה אפופת מסתורין. נחש מסמל יכולת פיתוי, ערמומיות ורוע. יש האומרים כי הנחש הוא סמל התאווה והסקרנות, גם הגירוי לאסור. יפית משדרת תחושה של חרדה, שעל
חיפשתי בגוגל "עידן רייכל והפילהרמונית הישראלית". עוד לא נוצר החיבור? הגיע הזמן שהקלאסי של הפופ הישראלי יפגוש את התזמורת הקלאסית הישראלית. בינתיים, לקראת החגים שולח רייכל אלבום שהוא הקליט עם תזמורת סימפונית מבואנוס איירס שנקראת Ensamble Sinfonico 21 Orchestra. יש
"עדיף הטירוף, השיגעון רק לא הפחד הוא גומר אותי" והכי נורא, מסיים דודו טסה את זעקתו – "בסוף מתרגלים להכל", והשיר מסתיים בקרשנדו, כמו בסיום טראגי של אופרת רוק. האם דודו טסה הוא יציר דור שרוט שמחפש דרכים להגיד –
מה משך שתי להקות ישראליות, "מופע הארנבות של ד"ר קספר" ו"תערובת אסקוט" לעשות גרסאות (קאברים) ל"בשמלה אדומה" המוכר בביצוע של להקת הנח"ל מתוכניתה ה-21 (1968). במרכזו של השיר ילדה עם שתי צמות השואלת "למה". ילדים קטנים שואלים הרבה "למה"? שאלת
עמנואל – יוחאי מורנו סא"ל עמנואל מורנו ששירת בסיירת מטכ"ל, נהרג בסוף מלחמת לבנון השנייה בבעל בק. היה בן 35 בנופלו. יוחאי מורנו היה אז בן 10. " אמנם הכרתי אותו ברמה המשפחתית, אבל היה לי קשה לחבר את כמות
רוני אלטר שרה על מי שמשדרת נתק וניכור מנקודת מבטו של הדובר בשיר. ניסיונו לתקשר איתה אינו מסתייע, האנרגיות האדירות שלה – "היו בה נמרים, אבל היא רק נסעה על הכביש המהיר" – אינן מופנות כנראה כלפיו, למעשה אינן מוצאות
אם יש במוסיקה הישראלית סינגר סונגרייטרית אותנטית – זוהי רונית שחר. היא שרה כאן על דברים שנגמרו. על מגע שלא יכול להתקיים. על אהוב יקר בלילה קר של שינוי, של התפקחות. היא מסוג הזמרות שפעם היו שייכות לצוותאות הקטנות. הצד
מהו השיר שמייצג את 1997 בתולדות הזמר העברי? לפי האוסף של אן.אם.סי בעריכת ליאור מזרחי זה השיר "כבר עכשיו" של ירמי קפלן ובביצועו. איך שר ירמי קפלן בשיר הנבחר לשנה זו – "לא ידעתי לא חשבתי, לא ניחשתי". גם כותב
רוח חגי תשרי מרחפת, חודש הסליחות בפתח, והמוסיקה היא חלק מההכנות והתכונה לקראת. ליאת יצחקי חוזרת לפיוטים של משוררי ספרד. את 'לך אלי תשוקתי' כתב ר' אברהם אבן עזרא במאה ה-12 בספרד. הלחן של יאיר גדסי שנכתב לפני 40 שנה,
לאור המצב הנואש, ההמלצות של היועץ, נחזור אל אחדים מהשירים שעסקו בראש הממשלה. מה חשבו כותבי טקסטים ויוצרי המוסיקה על ראש הממשלה שלהם? ראש הממשלה ככל הנראה יאשים אותם כ"שמאל" עוכר ישראל, ואנחנו בכל זאת נקשיב להם, נצביע למפלגת המוסיקה
מכתבי אוהבים מאוכזבים המופנים בגוף שני לאהובות מאכזבות הם צונאמי בפופ המקומי. מהסכר הפרוץ של ההתבכיינויות אפשר היה לייצר נהר שוצף של דמעות, וכותב שורות אלו הופך יותר ויותר אדיש לשירים האלה. כמה אפשר להכיל גברים בוכים מול נשותיהם האכזריות.
צריכים לשמוע את מירי אלוני שרה את "כלת השודדים" (ג'ני) כדי להבין אילו איכויות קברטיות-תיאטרליות היא הקרינה באותה הפקה שיזם וביים צדי צרפתי ב-1974 . סרקסטית, בוטה. חזקה בתוך התפקיד. התרגום לעברית הוא של דן אלמגור. הלחן הוא של קורט ווייל.
השם "מפלצות התהילה" אינו מתקשר לתכנים של האלבום שנחשב לאחד היותר נועזים של משינה לזמנו, אוריינטציה של רוק אמריקני סיאטלי גאראג'י. סיינס פיקשן, עולם אגדות ביזארי והזוי, יוצא מהמציאות המאכזבת. אלבום של תהיות והזיות. שירים על מצוקות ויאוש, ניסיון להגיע
"כל שנה בסתיו גיורא" הוא שיר מצמרר, שנעמי שמר כתבה על סגן גיורא שהם ז"ל, שנמנה עם הכוח שחצה את התעלה לעברה המערבי, והגיע עם הכוחות הפורצים עד למבואות פאיד. שם, ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע ונהרג. השיר הוא
פעם אהבנו לשאול – מה התפקיד ששלמה ארצי נתן לברושים בשיר הזה – "תרקוד היא אמרה לי תרקוד/ הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות". ובהמשך חוזרים הברושים בציון שעה מדויקת: "עד היום בסביבות חמש ולשלושים/ צל נופל מצמרות הברושים/
ידעתם ששמוליק קראוס השתתף באחד ההרכבים הראשונים של להקת חיל הים בשנות השישים ("סתם יום של חול" – 1962) אבל תקופת הזוהר של להקת חיל הים מתחילה בחצי השני של שנות השישים עם כניסתו של דני ליטאי, בוגר להקת פיקוד
עפרה חזה הייתה בת 63 בימים אלה – אילו חייה נמשכו. ממרחק הזמן – החסר מתעצם. יש שירים שנשמעים עצובים יותר מאי פעם. "לאורך הים" הוא שיר כזה, ספוג כאב לב. אפשר לייחס אותו למי שחווה מות יקיר, ואינו יודע
כשיהודה פוליקר שר את "כשתגדל" בכיכר בת"א בערב הזיכרון לנופלים (14.4.2013), הבנת ששום טקס ממלכתי שבא להאדיר את שמם של חללי המלחמות, לחבק את צערן של המשפחות – אינו יכול לעמד מול עוצמת האירוניה הנוקבת. "אתה לא רצית להיות שם בכלל, אז מה,
"ילדים זה שמחה" – מהשירים היותר מזוהים עם שלמה בר והברירה הטבעית נכתב ע"י יהושוע סובול להצגה החברתית "קריזה" שהועלתה בתיאטרון חיפה בשנות השבעים. שלמה בר חיבר את לחנו. השיר נכתב כסטירת מחאה עוקצנית וכביקורת חברתית – על משפחות המביאות
בקיץ 91 נכנס אביב גפן בן ה-18 עם המפיק משה לוי לאולפן ההקלטות על מנת להקליט את אלבום הבכורה שלו – "זה רק אור הירח". עשרים שנה אחרי חוזר גפן עם להקת התעויוט לנגן את אלבום הבכורה בהאנגר 11. יש סיבה
פתאום זמרת ג’אז, זמרת בלוז? מה פתאום. ריקי היא ריקי. למה לבלבל את המוח בהגדרות. כמו שהיא לא הייתה מעולם זמרת פיור רוק, היא לא הפכה לדיוות ג’אז מקומית בן לילה. הסיפור הוא הרבה יותר פשוט: הציעו לה לפני כמה
זמרות שרות שירים ששרה חוה אלברשטיין, חלקם של יוצרים שונים, חלקם שהיא כתבה (מילים, לחנים) פרויקט מחווה, המתבסס על המופע "בנות חוה" שעלה בפסטיבל תל-אביב ז"ל ב-2009. האלבום יוצא בכריכת ספר-דיסק מהודרת, מבוא, מילים, איורים. לא לשכוח: פסח בקרוב, ועם ישראל רוכש
להתרגש מחדש משיר ישן. מה נותר לו ליגאל ישן אם לא לנסות. יצא טוב. הישן מתחדש. יש התרגשות. עסקת חבילה עם הקהל. התנאים הנדרשים להצלחתה – להיות סנטימנטלי בלי להתמרח. הקלטה של הופעה חיה בזאפה, חיפשתי תאריך – מתי זה
כמה שזו נוסטלגיה. מתי יוסי הקליט את השירים? אמצע שנות השישים. איכות הסאונד – רעה למרות הריממסטרינג. אבל לנוסטלגיקנים – אוצר. שארל אזנאבור כאן. "בסגנון ישן" – שזה ואלס. אזנאבור הוא גם "כך הם קוראים לי" הבחירות של יוסי בנאי
שלומי שבן חמוש ברשימה של שירים אהובים, הציב מול הפסנתר מגדל יפהפה של ממש, עשוי כמבנה של שלוש קומות, יצירת אמנות בפני עצמה, שהכילה ושיקפה שפע של אלמנטים ואפשרויות טכנולוגיות כולל וידאו מרהיב. המגדל שימש גם את הנפשות הפועלות שהתמקמו-השתקפו
שלומי שבן הוא שחקן ראשי במחזה מוסיקלי של עשר מערכות, "שירים של אחרים", גם מביים את עצמו, כשמולו הפרטנר הבלתי נפרד, שחקן המשנה האולטימטיבי – הפסנתר.אחרי ההופעה במשכן לאומנויות הבמה, אנחנו מתפנים למשמע אוזניים נטו, גם כאן נפתחת ההצגה בציניות
עופרה חזה שרה "שיר השירים בשעשועים" ו"שבת המלכה", אורי שבח "ארץ אהובה" ו"עיר כלה", בועז שרעבי "חידה את לי", שימי תבורי "שחורה ונאוה" ו"כינור דוד", משה הלל "לא הבל היופי לא שקר החן" ו"יעקב התמים", יזהר כהן – "ירושלים האחרת",
