סינגלים חדשים

כשהיא תבוא הלילות הריקים ייעלמו/ החלקים השקטים ישמעו כשהיא תבוא/ כשזה יקרה כל החיפושים יגמרו כאילו שלא היו מעולם// והיא תבוא כמו קרן שמש/ אל תוך החדרים החשוכים/ןתאיר מבפנים/והיא תבוא  בלי להודיע כאילו שהייתה כאן תמיד/ היא תבוא לתמיד"….  

מה זה עצבנית עליו – "אתה הופך הכל לאבנים וחול", מבואסת אפילו על כוס התפוזים שסחטה עבורו, גם על כך שלא צפתה שהוא הגיע אליה רק כדי לנפוש, לא נשארת חייבת – קיבל בראש עכשיו שיעוף לה מהעיניים – "לפני

עשר פעמים, אם ספרתי נכונה, מופיע הפועל "אהב" בשיר, כדי שלא נטעה. זה אכן שיר על אהבה. הבחורה בשיר מאוהבת. ואחרי ששמעתי את השיר, מבחינתי היא יכולה להיות גם לא מאוהבת, או בכל מצב צבירה אחר. השיר לא העביר אפילו

קריאת הטקסט לבן על שחור אומרת ששגיא זקוסקי אולי צריך להסתפק במה שהוא טוב בו. הבנאדם נזכר באהבה ישנה "סתם מהרהר/האם עודך לבד"… "סתם" משמעותו – כלאחר-יד. באקראי. אבל בהמשך השיר מתברר שמדובר במקרה כלל לא "סתמי" – לב שבור,

"גסטהאוס", הרכב הפאנק מאז 2004, הגיע כנראה לשתי תובנות. אחת שהשפה האנגלית בארץ אינה תורמת לרייטינג, למרות שפאנקי ואנגלית משתדכים טוב יותר מאשר פאנקי ועברית. וגם: אם כבר הולכים על פאנקי בעברית, אז שיהיה מספיק פופוליסטי – שיספק גם כאן

חיפשתי מילים על עטיפת הסינגלים – לשווא. ואולי מוטב שכך. לאוהב אין הבטחות מהירח, יש לו לב שפורח, יש לו אהבה שמגשימה את "משאלות הנשמה" כמו "אלף תפילות של מלאכים". מישהו צריך לגלות ליצרני המילים שתם עידן המליצות המתיפייפות בכוח,

"תני לי אוויר וכל העולם יעצור כי את איתי, טמונה בליבי. תני לי אוויר מבטיח שאשתדל אבל בדרך שלי, אהיה מי שאני" אני מבין שליבי (כוכב נולד 6) אינו מחפש דווקא או רק את רחבות הריקודים, הגם שהשיר הזה ממש

אל תאמיני לו, מציע רון שובל לגברת שליבה נשבר בגללו. הוא מוכר לך חלומות מתוקים. את כבר לא ילדה קטנה "זה ידוע מלפני מיליון שנה". פה אני נעצר. רון, מה ידוע?! אז הנה דוגמה על הפתיחה, איך אפשר לחרב טקסט

במכונית ההיא הישנה/נשרפו שעות בנסיעה/כל הלילה בגשם/אבל העיר הזו נגמרה/בשבילה/מהר כמו ממתק/אני לא מתכוון ש/יכולתי באמת להיות יותר טוב/מכל הגברים שנפלו כבר ברשת/אבל עם יד על הלב אני חושב/זו לא אהבה מה שאת מבקשת// לא חשוב אם היית/מלאכית או לילית/אם

משבת עד כניסת שבת /a> הבאה על בחור שמקנא ב…צבא שיש לו את מי שאהבה נפשו.  לפי השיר אני יכול לשער שהיא משרתת ביחידה קרבית רחוקה ומקבלת חופשות אחת לכמה שבתות. ומה איתו? בזמן שממתין לשובה, יושב בבתי קפה, הולך לסרטים

השיר כבר מקום ראשון בהורדות? אין בעיה. יהיה מקום ראשון. מתכון? טקסט? מוסיקה? הצחקתם. פס היצור של מוסיקת החאפלות עובד נונסטופ. טקסטים על שוברות לבבות קונים לפי משקל. מוסיקה: שבלונת קצב. לא צריך יותר. למעשה כן צריך: שני זמרים בעלי ותק ומוניטין

כשסרנגה עובר לעברית, דוויקו מנצל את הפירצה, אולי יהיה המלך המקומי החדש ביוונית. דוויקו? אז צדקתם: שמו המקורי אינו דוויקו אלא דוד שאלתיאל, חובב יוונית מבית ההורים. מתמחה במוסיקה שמגיעה מהטברנות הים-תיכוניות. יהודה פוליקר הזמין אותו פעם לשיר ב"בטברנה" של שמעון

"אחד אחד בלחישה, שוב הם מגיעים/עם מעיל וספר קטן הם באים/מאחורי קירות גדולים נשמעות תפילות/כוכבים יפים מאירים בלילות// "רק תיתן לי יותר/אני לא מוותר/על טיפה של תקווה/שלי שלך//לאט לאט ללא סימן מתפתל השביל/איש אינו יודע לאן הוא מוביל/וכמו עיניים עצומות

עוד בטרם צלילים, קראתי הטקסט (ראו למטה)  פעמיים ושלוש. אני מקווה שלירן נדל, יוצרו, ישב עם שיר ביטון להסביר לה כוונת המשורר בטרם נכנסה לאולפן. לירן נידל מנסה להתפייט על נושא האושר.  אני אומר להתפייט כי יש תחושה כי מאוד רצה להרשים

היא עולמו-מדהימה-אותו משלימה-נסיכה-הולך על כל הקופה-עד לחופה. גם אם עידן יניב יישבע שהוא מאמין בטקסט הזה, אני מצהיר בשבועה שלא אאמין לו. אני גם לא מאמין שיש מדינה בעולם בה משכפלים כל כך הרבה זבל טקסטואלי. בז'אנר הים תיכוני כולן

מני בגר שר על בלגנים בחיים, חסמו את הטלפון, לא מסתדר גם בבנקים, הבית שבנה התפוצץ לו בפנים, גם על "מדינאים פוליטיקאים" (יש הבדל?) שמפזרים הבטחות, על אנסים, גנבים, פשע, ובתוך כל זה – אתה גם נתפס על מהירות. הקיצר,

וכשהשמש תצבע אדום עד אליך אל ארצות החום ואוניות בתוך ים גדול יביאוני הישר אל המקום עד שתעלה להר, עד שתעלה אלי להר. ואין סיבה לנדודי עכשיו אך הדרך טובה אלי בסתיו האדמה מתוקה כל כך והאופק – אני קרב

אלדד פרי, עו"ד מצליח בבאר שבע ובעל מסעדה, מנסה כוחו בשיר ובזמר. שאפתנות היא תכונה מבורכת, אבל גם לרצון הגדול יש מגבלות שלא אתה (היוצר, הזמר) יכול לשלוט בהן. קוראים לזה כישרון. או שיש לך או שרחמנא ליצלן – לא

שיר דכדוך עירוני שנפתח בחצי דקה של צליל אווירה. הבנאדם משוטט ברחובות, מרגיש חיי כלב, רגשות שמתערבבים בין מתוק ומר, קדושה לעליבות ("חמור במכנסיים") ובין חוסר תוחלת ("הכל יעוף ויעלם באור") לאהבה וגם מוות שמקבל משמעות אירונית ("מת כמו מלך"). אייל

ייסורי שימי הלא צעיר. ראשו סחרחר, כישוף מבטה, לב שיכור טובע ביופייה, והיא אפילו לא ידעה. הוא לבד, והיא רחוקה. לא נותר אלא לתת לדמיון ללכת במקומו. לא סתם אמרתי "ייסורי שימי הלא צעיר", כי האהבה בשיר הזה היא מהסוג

פבלו חיפש מילים יפות להביע מציאת האהבה. חיפש אותה בנרות – מהפירמידות של קהיר ועד נמל ת"א. מצא אותה "כמו מטבע על החוף", מבקש ממנה שתרד עליו "כמו גשם". ויש לו בשיר גם "סירת נייר על גלים של אהבה". אוקיי:

"מסתכל מהמרפסת איך השמיים לא זזים/ הזיעה שי כמו קרח הידיים הם סדין/ פתאום הרגשתי קצת שקוע בימים יותר קרים/ אהבתי לקרוא, אהבתי לקרוא מצוירים בסלון" התבוננות בשמיים, הרגשת קור וניכור להווה מובילה למבט נוסטלגי לילדות, לבית אמא. ההווה ממש

"כולם יודעים שאת העיניים שלי/ את החיים שלי/ את הכוח שבי" קשה ממש לבטא כמה אהבה יש לו בשבילה. מילים לא יגידו, ובכל זאת נרקיס מצא את המילים הכל כך מקוריות: "את העיניים שלי, החיים שלי הכוח שבי". שאעביר ביקורת?

"כמו מלך/ בלי ממלכה/כמו דרך/ בלי מטרה/אני הולך/בין השמשות/לא פותח עיתון/לא רואה חדשות/כמו שדה פתוח/כמו עלה ברוח/כמו פרדסים מלאי הדר/כמו הרוח/אני שר" כמו הטקסט הפשוט, גם הלחן והעיבוד – לא יהיו האלטרנטיב הבא בפופ הישראלי. אמנון פישר, 4 שנים אחרי

"את יכולה לבחור, תבחרי לשמוח/את יכולה לרצות, תרצי את טובתך/את יכולה להסכים, תסכימי לסלוח/את יודעת לאהוב תאהבי את עצמך"… "יש בך ניצוץ של אלף שקיעות וזריחות/ יש לך זמן והוא קורה תמיד רק עכשיו/ יש בך יופי של אלף שנים

"ילדים בני עשרים מתחתנים/ שוכרים אולמות, אוכל, צלם, חים/זה לא מטריד אותי/אני ארזתי כמה ארגזים בחיים שלי/ויצא לי להכיר כאלה שאורזים/פעם בכמה חודשים ראש העיר מזמן הודיע/על חלוקה של חלומות/בתי הסוהר מלאים אדם/שמוצאים בין השורות/תשתי את הקפה שלך/ותצעקי עלי שאני

"לא לשווא היה עולמך עולמי/ היינו יושבים על החול בחוף גורדון/ והמים כמונו היו משתנים/היו הולכים וחוזרים כמו החיים "לא לשווא היה עולמי עולמך/היינו פורמים זיכרונות באוויר המלוח/כמו נשמה אחת מאלף גלגולים/ ושקיעה אחת שנשברת עם הרוח. "בין סמטאות הים

אותה הרוח בחלון/ רק שהזמן עובר יותר מהר משנדמה/לי, ניסיתי לעצור, לחשוב, אך כמעט עברו שנתיים ביומיים/ אז על הדשא בתיכון, לפני הסדר והחוק, כשכל הרעש הרחוק/נשמע לי כמו מלמול מתוק/ על השפתיים מי אינו מתלונן על הזמן שבורח. פעם

"אור מהחדר/עוד לא ישנה/הכל יהיה בסדר/זו רק עוד מחשבה/זה מרגיש כמו פחד/עוד לילה לבן/חושבת על צעד/אבל זה לא הזמן" "מבט מול מחברת/סיגריה כבויה/רומן כמו בסרט/אהבה לא שפויה/היא תרוץ כעיוורת/היא תבער כמו אישה/היא יודעת אחרת/אבל לא מנסה" אמיתי וכואב, כלל לא

שיר הנושא ל"יורדים בגדול"? מונולוג מחויך על נשים בעיניו של גבר. הבנאדם שעסוק בעצמו מפרט מדוע הוא יעדיף בחורה שמנה על פני יאנה, דוגמנית שהוא יכול היה להשיג, אילו היה חוזר במונית לסרביה.עידן-חיים דוד הוציא מתחת לידיו שיר מבודח, מלא אקשן והומור.