עידו מוסרי שר על יחסי הבינו-בינה רגע לפני הקריסה. "אני ואת במהומה", "אולי נצא, אבל לאן, אין בשביל מה", "תראי אותנו מתרחקים אחד מהשנייה" (מוסרי, המשפט נשמע לא טוב. נכון שהתאים לחרוז, אבל ראבק, ככה לא כותבים) ובכל זאת רגע לפני
איי איי איי אייי מה את עושה לו? בחייאת. הבנאדם מת עלייך, כל כך מת שכל השדים שבו מתעוררים. והשדים האלה בטח לא היו מתעוררים אלמלא ידעת לכשף אותו. ומה בסוף: "אני נכנע לך באהבתי/ ואת עושה בי מה שאת
מעודה מסלסל בקולו שיר במקצב צעד תימני בתזמור מהסוג ששמענו פעם, לפני הרבה שנים בפסטיבלי הזמר בסגנון עדות המזרח מעודכן ל-2008 – "לא יכבה בי אור/אני גלים של קול בלב כינור". אני בודק אם אין פה טעות דפוס, אבל עובדה:
דווקא הפתיחה הפסנתרנית מבשרת טובות. היא יוצרת איזשהו מתח לקראת בחיבור לקצב אלקטרוני, ואז מגיעה . סופיה בנחיתה לא רכה,בניסיון לספר על חזרה לבית הישן. נתחיל בשגיאה בעברית שהפכה לשגיאה הכי נפוצה במדינה. סופיה שרה על הבית – "הכל נראה ישן
המציאות לפעמים על הפנים, אבל טוב שיש סדרות Reality, למעשה – Virtual Reality, מציאות מדומה, על משקל משחקי המחשב. בשביל הסדרה "מפרץ האהבה", נדרש משהו שלא יכביד, דאנס קייצי קליל והעיקר שהמילים "מפרץ האהבה" יחזרו בשיר. זה מה יצא. עם אנחות
מה זה יצאת חומוס? הקונוטציה היא יצאת על הפנים.. משהו שאפשר לנגב אותו, משהו שלא מבשר בשורות מנעימות לב. יצאת חומוס, תקנו אותי, זה – פישלת אותה, טמבל, אכלת אותה עם טחינה וקצת חריף, אידיוט שכמוך. יש דרגות: יצאת חומוס
בדפי היחצנות קראתי על דני רייכנטל (37, מלחין, יוצר, בעל אולפני Play) שמתעתד להגיע לתודעת הקהל דרך האינטרנט, הבלוגים והסלולר. אז בואו נעזוב לרגע את שיטות הדחיפה של הפרויקט ואת היומרות המסחריות. מוסיקלית, דרום אמריקה אינה קיימת בשיר הזה. דרום
"בסוף את תגמרי כמו אמא שלך", מקונן מתן אטיאס את תחזיתו כלפיה. אחרי שנים ששמר הכל בפנים והתאפק, כעס בשקט בלי "להוציא מילה", הגיעה השעה לפתוח סגור הלב, "לשחרר את מה שתקוע". שיר במתון המוכר – כל אחד בתוך עצמו
לא הכי ברור לו איך לחזור אליה, אחרי שנטשה וסגרה דלת בלי לומר אף מילה, בלי להשאיר סימן. מודה שאולי היה קצת מוזר, אולי קצת משונה (מה ההבדל?) ואחרי שנטשה "הכל התפוגג בענן" (סמיר שוקרי, לידיעתך בעננים לא מתפוגג כלום.
גם יוסי אזולאי הולך בדרך התפילה. ההורדות בסלולר הראו שזו הדרך הנכונה, נשבע לכם שקראתי את זה בדף היחצנות שהגיע עם הסינגל. ובמצב הקשה של היום בשוק המוסיקה, פנייה לאל שמו יתברך עשויה לעזור ולסייע גם בעניין הסלולר.. האמת? גם
במשברים בינו ובינה – או שמתפייסים ועוברים הלאה, או שהולכים ליועץ, או שנפרדים לאנחות ולשמחות או שנוטלים פסק זמן ונותנים לזמן לעשות את שלו. איתן שפירא בחר באפשרות האחרונה. הוא מעוניין בזמן לבד, בפסק ממנה ואז – "רק מנגינה יכולה
לא יכולים לבקש שם יותר הולם לזמר מאשר רן זמיר. זה לא רק הולם זה מחייב. שניגש מיד לאודישן? זכרונות ישנים ודוקרים גורמים לבלבול אם טוחנים אותם שוב ושוב. הסיפורים הלא גמורים של אהבה שהסתלקה, אבל ממשיכה לפעום ומונעת היכולת
ועוד פעם שאלת הנצח: האם יודעים אתם אהבה מהי? קולו הרפה-תמים של עידן סלומון מעלה ספקות והרהורים האם באמת יש בינו ובינה משהו שעושה לה את זה. הוא חשב שזה לנצח, אבל פתאום – זה הפך לקיבעון. ואז למורן אהרוני,
מאור כהן שרבט משהו על מצב החיבור-נתק בענייני הבינו-בינה, שיר שמנסה לתחקר יחסים מנקודת מבטו – מה מסתתר מאחורי האין-חיוך שלה, לפענח את חוסר התגובה לתחינותיו ("עכשיו אני כלב רוצה רק ליטוף") וגם כשהיא כבר מתקרבת, עוד מעט יבוא הניתוק.
מעולם בזמר העברי לא הייתה עדנה כזו לפיוטי המקורות. "אטרף פיוטים", מכנים את הטרנד, החזרה בתשובה של הזמר העברי. יזהר שאבי (בוגר רימון, ניגן אצל מאיר אריאל, להקת "קבוצה ריקה", פרויקט "שירת הים" עם אבי אדריאן בפסטיבל הג'אז) לקח את תהילים נ"א
צאו לנסיעה בקצב נסיעה ("נסיעות על מסילות") עם האחים דורון. תנו לדמיון ללכת במקומכם. הדמיון שלי לא נסחף, למרות שיש בשיר חתול מסביבות פלורנטין שהציע לדובר בשיר סיגריה. יהונתן דורון שר בטונים דהויים גם על "ימים של טעויות", "אנשים של
האם חנן יובל עובר מטמורפוזה? כלומר – מה פתאום הוא מתחבר לתפילת נעילה של יום הכיפורים – "פתח לנו שער בעת נעילת שער,כי פנה היום" בחלק הראשון נשמעת תקיעתו של שופר (אדם מדר) שצלילו מצמרר, הטון של חנן בפתיחה רך
אבי ווקנין זועק את זעקת החופש: אם חם לך מדי, תתפשט תרוץ עירום, ואם אתה מוכן למות למענך, תשחה רחוק בים עד שתעמוד. ובבית השני: "לעולם לא תשבור הרוח את הגוף/ והגוף לעולם לא מנצח/ לעולם לא תשיג המחשבה את
מה זה לאהוב "במידה"? קצת פחות או קצת יותר? חזק, משוחרר, נעים? ואיך זה לפי משקל הרגש? פתרונים לשרון עזריה. העיקר שהוא מעניק לה הכל במידה, והעיקר שהיא "אוהבת אותו". פשטות או פשטנות? פשטות במוסיקה הקצבית, בטון הנינוח, פשטנות בטקסט.
סיפור עם התחלה, אמצע וסוף עם פואנטה. מתחיל ב"חמישה לשתיים בלילה על הכביש" ומסתיים ממש באותה שנייה, כשבין ובין נורה צרור מחשבות שמדברות על כל מה שמבאס- אי אכפתיות, מס הכנסה ומילואים, מחבל על הכביש, חברה שמשקרת לו בפנים ועל
מי יכול למדוד פערי תחושות? כמה חלל נפתח בליבה כלפיו שבו – הוא הדובר – מת. הוא מרגיש כבר את הסוף. תחושה של קור. הלב דופק. בעיות של נתק. רק שלא תאמר שהוא אשם בכל. מבע דואב. בטונים הנמוכים צור
ה"יווני עממי" מפרנס כאן דור של זמרים שרוצים להיות זמרים יוונים. נו, מה אתם רוצים: לאורטל לוי יצא במהלך טיול ליוון לשיר לצד גדול הזמר היווני, ואסיליס קאראס ואלקוס זאזפולוס. לדעתי, גם סרנגה לא יכול להציג תעודות כאלו. מצד שני
בסוף השיר רוקדים שני משפטים: "מה עשית לי מה עשית לי/ בגללך חיי מבולבלים" מה באמת הוא עשה לה? פתרונים ליוסי גיספן. מה שמזכיר שיר איטלקי שהולך בערך ככה בעברית – "מה הוא עושה לה מה הוא עושה, כשעיניו הוא רק נושא",
מה ההבדל בין להיות "בן אדם ריאלי" ובין להיות סתם "בן אדם"? יש הבדל, ודין כרמל מנסה לעשות מזה שיר. החברה מסביבך (הורים וכו') רוצים ממך שתהיה חלק מהעולם הזה, אתה רוצה לברוח למקום אחר, לרחף מעל כולם. כמובן, אצל
אני שומע כמה גרסאות לשיר. גם גרסת רדיו. גם גרסת קלאב. לאור סיבוני יש כאן בסיס ללהיט. מנגינה טובה. ביצוע ללא דופי. רגש-רגש-רגש. עיבוד של אחד שמבין במוסיקה. מאיה בוסקילה ודנה לפידות? (יותר מזכירה את לפידות) סיבוני נושפת בעורפיכן. אבל
הוא היה בחור שמכור לשגרה, חי בלו"ז קבוע, פה ושם היו סטוצים, אבל הנה היא באה – חלום בשפתיה ודבש בליבה. רמי לב, (כותב המילים) לא היית הופך את זה למרות המקוריות. שפתים –חלום, לב – דבש? אני הייתי נשאר
הרמיקס לוקח את שלום חנוך של "תמוז" ו"סוף עונת התפוזים" לסערה מחודשת. גרסת רדיו, גרסת הופעה. חיבור לקלאסיקות אינו כרוך בדרך כלל בסיכונים. מה שיותר קלאסי – יותר משתלם. לחפש כאן אינטרפרטציה חדשה, או להתמכר לסאונד? האמת אין לך ברירה.
תראו מה שעושים משיר "מזרחי", מפקיעים אותו ממגרשו הים-תיכוני ומעבירים אותו למגרש הבלוז-גוספלי-סול. נו טוב, מה נדרוש מרותי נבון, היא בדיוק הזמרת לעשות את זה, לא שינתה סגנון מאז "אל תקרא לי שחור", מה אתם רוצים שהיא תהיה זמרת אוריינטאלית? אז
להגדיר את זה "ג'ואיש היפ הופ"? מבחינת המוצא זה אכן היפ הופ יהודי. לא איכפת לי לי לכנות את זה גם היפ הופ ציוני. יותר מדי סכסוכים, יותר מדי גזענים, יותר מדי שונאים נדבקים ל-Israeli Shit, שר מור שגב. והוא ממשיך (הכל
טל פרידמן והקריות, רוק הבי מטאל, מחזירים את יונה פעמונה, לכבוד "פעם שומר תמיד שומר", המופע החגיגי המציין 95 שנה לשומר הצעיר. מה מחזירים. רוצחים את השיר בדם חם. מדובר בשיר רחוב שדרורה חבקין ז"ל שילבה אותו במופע שירי הרחוב
