סינגלים חדשים

האם זה אותו הרכב של "נצא לסרט"? בדקתי. לא האמנתי. ואללה. עולמות שונים. מאקוסטי מרוכך לרוקיסטי חסר פשרות. השיר נפתח בזעקה "היי אתה", שום קשר ל"היי יו", של פינק פלוייד, הבנאדם יושב על ענן ומסתכל משם על דברים. אחר-כך מתחילות

סעדו, כוכב נולד ותגלית מבטיחה, תואם עמיר בניון, מנסה לשכנע אותה שהוא אולי נראה ונשמע מצחיק מבחוץ, אבל אמת אבסולוטית בוערת בו מבפנים, והעסק רציני. קול רגשני מפריז לטעמי בדימוי "אני יורק עלייך דם". תירגע סעדו. הוא גם ישלח לה

אל תעירי אותי עכשיו, מבקש יוני אורן, סולן צ'וקה. את לא רואה שאני חולם? מנסה לכתוב לך… את אשה סתם אשה"… נו טוב, צ'וקה, תרשו לי לא לנסות לפרשן את ההבלחה המילולית הזו, או את השיר שנקרא "רמי מאירי". (שו,

איל גולן כבר לא יכול לסבול, לא יכול לישון, יען, שערורייה, היא לא נותנת לו להיות ראשון אצלה. איך החרוז? גאוני, לא? עצוב? תשכחו מזה. מה שמחים הם החייים. בידיים, בכפיים, ברגליים, באצבעות, בפנים, יאללה אל הסלסה-חאפלה. מה סבל, איזה

לילה, רוח, גשם, כוכבים, כולם ישנים ובאמצע הרחוב הבנאדם שר מתחת למעיל – "ראיתי זוג עיניים מסרבות להיפתח/ צוללת אל עצמך עמוק ביום שלך". אני מתקשה באנדרסטייטמנט להאמין לטקסטים כאלה שמנסים כביכול לייצר מציאות מסתורית-רומנטית. מה שיפה פה זוהי המוסיקה

כמעט כתבתי שהשיר הזה הוא מניפולציה רגשית. אבל לא. טל שגב הלך על בלדת לב שבור גואה מרגש עד גדותיו, אבל זה לא יצא ממרח קיטש. טקסט: אילו ידע שזה היום האחרון ביניהם, היה הופך עולמות. הוא מביע חרטה. בטח היה עושה הכל

"תנו לי לשתות, תנו לי לברוח, תנו לי לשכוח את עיני אהובתי". כנסיית השכל רוקדת בחתונה יוונית. (הופה, איזה משפט מקורי…) לא האמנתי למשמע אוזני, אבל יורם חזן יוצא במחול, ומדובר בלהקת רוק אלטרנטיבית. והמלים – נוסטלגיה רומנטית או רומנטיקה

עופר אקרלינג כתב קטע מנקודת מבט נשית (יש להניח, מאחר שהביצוע הוא נשי) שאומרת על הגבר שאיתה: כל הדאוין שאתה חי – זה לא אתה. "כל ההזיות שאתה הוזה/ כל התוכניות שאתה עושה/ כל הדברים שאתה רוצה/ זה לא אתה".

אחרי שסיימתי להקשיב, נשארו לי הרבה "שמיים כחולים הומים" ומעט תוכן שאפשר לספר. עמית חיו, 36, מעצב גראפי, מופיע עם חנה צרפתי בדואט של שנסונים צרפתיים, משתוקק להגיד דברים מהמיית ליבו, ומה שיצא זה – "הומים שמיים על כחול עיניה … סופות

איריס פורטוגלי מנסה לתאר כמיהה עקרה לאהוב בלתי מושג, חמקן כזה, נמצא איפשהו בקצה העולם, מתחבא כל הזמן – לא רק ממנה אלא גם מפני עצמו. השם שבחרה "השירים תמיד עליך" נשמע די סתמי, אפילו נדוש. מכל מקום, המוסיקה והעיבוד

דורון שפר, לא כוכב הכדורסל (ביוגרפיה שלוקחת מ "המלך מתיא" לצד שייקה אופיר, הפינה "ציפי בדרכים ב"זהו זה" – בילדות ועד "תלמה ילין", לימודי תיאטרון באוניברסיטת ת"א הלחנה והפקה) בחר בשיר מתוך "מלכת האמבטיה" למנה הראשונה מתוך האלבום העתידי: את

מירי בוקעי מוכרת כזמרת מהתזמורת שמנגנת אצל יאיר לפיד. טלוויזייה היא מקדם מכירות, אבל עד גבול מסוים. קול יש לה. אבל לא נראה לי שהיא זמרת שמבינה מה טוב לה. היא שרה טקסט מופרך ומרוח – "באפלה איתך הולכת… שוחה

ג'נגו מתחנן בפניה – בואי הביתה כי מאוחר מדי. יש לו גם תובנות-הצעות: אהבה היא אהבה, לא צריך להבין כדי לאהוב, לא צריך לשקר כדי לשרוד, אם לא אומרים את האמת – עדיף לשתוק. אז גם אם אני קונה את

הכרנו אותה מ"זה היה ביתי", כיסוי ללהיטו של מני בגר שעשתה עם "כלא 6" וגם מהדואט איתו "הכוח לאהוב". להררי יש נוכחות קולית. היא מתחברת יוצא מהכלל לחשמליות, להפקות עתירות דציבלים. וזה בדיוק השיר הזה. מוכיחה שהיא מסוגלת להיות סולנית

מה יש עוד רומנטיקה כזו? הוא נשבע לה, ככה במילים, נשבע לה שאהבתו אליה לא שקר היא, כי אם אמת. ואללה, צ'ולי. אתה מאמין במלל הזה. השיר נקרא "זה הזמן". לא הכי הבנתי "זה הזמן" למה? לאהבה? לגלות את אהבתו

ביט דראם אנ' באס אלקטרוני לוקח אל רצפת הריקודים בדרייב חזק, כדי לעצור את עם ישראל הרוקד כדי שישמע שהוא עדר ש"רוצים הכל מיד/ מכל הבא ליד/ ונשארים בסוף עם בוץ על הידיים". אחר-כך מדגיש הידי ליברמן את המילים הלועזיות

אמיר פיי גוטמן משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג ופוצח בוידוי. זה הרגע להגיד הכול, לפרוק תחושות. מה הבעיה? מה תיסכל אותו? "אסור לי להמשיך לחיות ולא לחיות", "בניתי סביבי חומות הגנה", "לא הייתי אני עד שכאב לי". בדפי היחצנות שמלווים

על שום מה שיר שמח? על שום חתול שחור שנח על הכביש לא במנוחת צהריים אלא במנוחת עולמים?! אבל לבבו של אבי עברי שמח גם על מי שלוחץ על כפתור ומדליק את השמש, ועל הקדוש ברוך הוא שהולם בפטיש על

תודה לביטלס, שההשפעה שלהם מגיעה עד לשיר הזה, ("שוטה על הגבעה" שנכנס בעיבוד) . ואחרי התודות, ניגש לעובדות: חיטמן שר הפעם כמו איזה זמר סאן רמו מכל הלב. האספקט האנורקטי בשיר ("כשעומד מול המראה/ שואל אותה: תגידי כמה גרם הוספתי")

אני מוכן לתקן את עצמי אם אני טועה: האם מתחיל אצלנו גל זמרות נוסח מסיקה-פלס? הסולם, הטון, העיבוד. שמעתי את זה מהצליל הראשון. לא. מאיה גלאור לא מחקה את פלס. היא היא נורא מזכירה. הטקסט לא משהו. קיטש פשטני אם

הוא ניסה לתת לה הכל, אבל היא רחמנא ליצלן נטשה אותו לכל הרוחות. תחינתו – שתבין אותו. הוא מוכן לתת לה אהבה מכל לבו. אבל מה: שתזכור שהוא בסך הכל בנאדם. לא אלהים. טקסטים כאלה היו ועדיין הם הלחם והחמאה

"למה?" היא שאלה מעצבנת לעיתים, כי היא בדרך כלל סתמית. אתם מכירים את סוג השאלות האלו – "למה נפלת?" שאין עליהם תשובות מפני שהן שאלות סתמיות. זה כמעט השיר הזה של עינת עקר. "למה שלכת מתחרזת עם ללכת"? "למה אוהב

את לי עולם, את לי האור, את לי ירח… איך אני ממריא לשמיים, את מלאך שלי, את ממלאת אותי, את גן עדן. אליקו, זה לפני החתונה, אחריה? תשמע, אני לא אוכל את הטקסטים האלה. די. די. תפסיקו עם הטונות קיטש

"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון"… גד אלבז שחתום ב"סוני" העולמית ומקליט בימים אלה אלבום לטיני עם מפיק העל רודי פרז – לקח משום מה (משום מה?) את הפסוקים (תיאור חורבן המקדש וגלות בבל משקף זעזוע

קינן מתארת כישלון ביחסים. היה פספוס מצידה בקשר שהיא רצתה ליצור – "לא ידעתי מה לומר/ היא חתמה את השיחה/ וידעתי שהפעם בלי ספק/ זאת הפעם האחרונה". ובהמשך שרה קינן על גשרים שנשרפו, על בזבוז כלי הנשק ("החיילים") על הטעויות

יזהר אשדות מתחיל לסכם דרך, בשיר שיוצא לקראת אלבום אוסף חדש שלו: בגיל 50, מניחים את כלי המלחמה, מתיישרים על כביש לכיוון אחד, אחרי החלומות, האהבות והאכזבות שכבר הפסיק לספור. יש כבר תחושה של הליכה בעקבות הגורל, ומה שנותר כחולשה

פרק ב' של בלקפילד (סטיבן ווילסון + אביב גפן) נפתח בבלדת פופ פשוטה ויפה על מומנט יחסים של לילה בינו ובינה – מבוצע בקולו הגבוה של ווילסון מלווה בהרמוניה ביטלסית, ובהמשך מעבר גיטרות מהוקצע, מנגינה מאוד קליטה ומחניפה, קצב שמייצר מתח

יש לו בשיר "שעון חול שעצר" וגם "מחוג קטן" שעמד על הרגע האחד הזה – שביניהם נעלם. (למה צריכים שני שעונים בשיר אחד?) הוא רוצה ככה סתם ליפול אל עבר המחר ולא "לקלוט מידע אכזר", כי היא עושה לו טוב.