סינגלים חדשים

דן אלמגור כתב לניסים גרמה ביוגרפיה ב-3:55 דקות. זה כולל ילדות, קריירה, פרטים אישיים. גרמה מאמין ששורשים זה סחורה טובה, ובאמת יש תחושה, שנוסטלגיה נמכרת לפי משקל. השיר נשמע כמו כתיבת שיר מראיון עיתונאי הכי שגרתי. אפשר אפילו להופכו בקלות

ואנחנו במדור שירי הדיכאון. יש גשם בשיר? נו באמת. לא סתם גשם. הוא יורד מעיניה. כלומר – שטפון, ים של דמעות. ויש גשם במובן אחר – מטפורי יותר – "אנחנו נמסים בגשם". מהות הבלגן? היא לוקחת חפצים, נוטשת. מוכר לא.

נתחיל מהמסקנה של הדואט: היום זה לא מספיק אם אתה רק אוהב. משהו חסר, ונמאס לה לחפש את התשובה, ובכלל אין אהבות מושלמות, וכל מה שהוא יכול לעשות זה להשאיר לב כשהוא נוסע. זיו רובינשטיין ודפנה ארמוני חברו כדי לנסות

הסינגל השלישי מתוך האלבום החדש של סינגפור מתבסס אמנם על סיפור אמיתי, אבל הוא אחד מאותם סיפורים על ניצול מיני של אבות את בנותיהן, חלקם הקטן נחשף, חלקם הגדול נשאר מוסתר בתוך המשפחה.. היא מספרת את הסיפור בגוף ראשון –

בעית האושר מתמצית בסופו של דבר בשיר שאלה קטנה ובאנאלית: מתי הסבל נגמר והכייף מתחיל? בשביל זה צריכים להטריח את הדלאי למה? להקה שיצאה לפני 4 שנים מהפאב של קיבוץ יגור –החברים מעין יצחקי, דודו אסרף ואורן יהלום –  מוציאה סינגל

אולי באמת הגיע הזמן שלירון לב יתעורר אחרי ימי הכוכב נולד ו"נבראתי לך" ו"השמינייה" הטלוויזיונית ויממש קריירה כזמר. לא שהאומה ממש ממתינה, אבל מבחינתו הוא – אולי הגיעה שעתו. סינגל ראשון מהאלבום החדש – וזה שיר התעוררות לבוקר חדש. הבנאדם

האמת? הכי מתאים לי שהולצמן את שכטר יחברו היום ב-2007 כדי להקים מחדש את "אבטיפוס", להקת ניינטיז שמשבי הרוחות שלה לא לגמרי שקטו. כאן השניים מרימים פעם אחת לפחות את המפרש של "אבטיפוס" לשיט געגועים נחמד – צירוף קולות יפה,

מורן קריתי זקוק דחוף ליועץ אומנותי. הוא זמר טוב שזקוק לחומרים ראויים, והנה יש כבר מי שמספקים לו ממרחי קיטש נבובים . לא הכי הבנתי מהשיר הזה אם הבעיה היא ב"הילדה הקטנה" או שהבעיה היא חיפוש שלווה בחוף הים. הטקסט

גם בראפ רומנטי, חייבים לזרוק איזשהו ביאוס. אז ברור שהמדינה באופן כללי מאכזבת בכל פעם מחדש, ואצל טמפרה יש  "עוד חייל" שנלחם עד שהוא מותש וכל שמש שזרחה כבתה מיד והגשמים רעים והריאות ללא חמצן. אבל אז בקטע המוסיקלי של השיר

עברית שפה קשה, אבל לפני שנכנסים לאולפן כדאי שמישהו עם ידע בסיסי בעברית יעבור על הטקסט. במקרה של לירז ברק – זה לא קרה. "לו הזמן רק יכל לעצור", היא שרה – "יכל" בקמץ ובפתח, וזה כמובן לא קיים בשפתנו.

זה היפ הופ חמוד, תמים משהו, לא יומרני. יפתי-קרזנר כתב על סיטואציה מוכרת – השקט הפתאומי הזה שמבשר דברים לא טובים על היחסים בניו ובינה. בהמשך מנסה יפתי לרכך בליטוף ובחיבה – כשהוא מבטיח לה "כי כשרוצים באמת פתאום יש

מי שחשב שהשם אלה יישאר בשיר ההוא של שלום חנוך, בא תומר ממיה עם אלה משלו,  שיר אהבה על רקע טפטוף בחלון ותקתוק השעון. כל מאמצי למצוא מקוריות מפתיעה בשיר החדש על אלה עלו בתוהו. איך זה שהיא ישנה לבד

אהבה היא כמיהה, לעיתים לקשר שלא יכול להיווצר. סיטואציה: היא רואה אותו יושב לבד, מסתכל לצדדים, אבל בעצם לא רואה את מה שהיא מחפשת. אבל כשתבוא אהבה – "הכאב הצורב יתקהה לתוך שכחה". האם יש לה סיכוי? "ובפינת רחוב שתי

"נפשי בקרבי תחשוב מחשבת/ לקוץ בעדן גן ולרצות תופת" שאנן סטריט ואבי ליבוביץ' המעבד בחור טקסט לחדש של שאנן – שיר מהמחברות של עמנואל הרומי מלפני 500 שנה, שמדבר על חוסר השקט הפנימי המתחולל בנפש, ולפי דף היח"צ – "שניהם

אנחנו במדור הסרנדות. רן סנדלר (יפיוף תורן?) מבטיח לה שהלב שלו לא משקר, וגם כשהוא עייף היא כל הגעגועים ושהזמן איתה "לא ממהר". לפי הטקסט (מישהו במדור הטלנובלות אולי יקנה) – סנדלר עולה כיתה, אבל לא בבית ספרנו. לפי המוסיקה

"האשה שאיתי"? עוד פעם? השיר הזה הרי עשה שעות נוספות על הגלים, נשחק עד דוק על-ידי ברוזה. מי צריך עוד גרסה? התשובה: גוסטו. גוסטו חשב שגרסה כזו בעיבוד- בהשראת ראיי מרוקאי (של זיו קוז'ו) ראויה להיכנס לאלבום החדש שלו. ברוזה?

מצב ה"כאילו" הוא המוטו בשיר. הכל כאן ב"כאילו" – עומק בכאילו, שקט בכאילו, אהבה בכאילו – "אז גם אני עושה כאילו עם כולם". ואם חשבנו שטופל הולך עם נושא הכאילו עד הסוף, מגיע החלק השני של השיר וממסמס את תמונת

אין לה כוח לוותר, לשקר לעצמה, כי הרי בטוח שהוא לא יאהב אותה. האמת – אין כבר כוח לטקסטים כאלה, אלא שבביצוע של גילת הלל, בת 20, יש בכל זאת משהו אותנטי. המוסיקה היא סוג של פולק-רוק, מזכיר בקווי מתאר

אז הוא לצידה או לא לצידה אחרי ליל האהבה? נערה בת 17, הבת של מיקי גבריאלוב מתרפקת על רגעי אהבה של בוקר, של חיוך שטוף אושר, חיוך שחבוי בדמעה מנשיקה של אוהבים. נערה בת 17 מנסה להעביר ריגושים, והיא נשמעת

מה ליזהר אשדות ולמטעי הדובדבן שבאוקראינה? מה לאשדות ולנהר הוולגה שנת שישיים ושמונה, ומה פשר החיזיון הזה של חזרה לשלגים "יחפים ושיכורים מפריחת הדובדבן" והגעגועים למצעד של אחד במאי שנצפה "מעל כתפיו של אבי". ומה עושה פה מוקי, זמר הראפ

כל מבט שלה הוא סכין בלב, כל לחישה סטירה בפנים. והוא? – הא היה נותן הכל כדי לא לחשוב עליה יותר, שיהיה לו רגע שקט לנשום? אז מי שחשב שהטקסט הזה יביא לפרץ התבכיינות מלודרמטית – טעה בגדול. דידי ארז,

מה רוצה הולצמן? לא הרבה. גם בשיר הזה אין הרבה. זמר – הא. לחן – ככה. גיטרות – ואללה. 2:51 דקות של שיר מושר בעוצמות כאלו שכביכול יש לו מסר לאומה, אבל בפועל זה לא יותר מבאנאליה של לקום בבוקר ולהרגיש

זהבה בן מקוננת בסלסול "אביר נעוריי אני כל חיי בשבילך", ועפר לוי ממשיך אותה בהתבכיינות מאונפפת "הביטי אלי אני כל חיי בשבילך". דואט האהבה-התייפחות הזה מעוטר במוסיקה ערבית מעובדת לפופ מיוסיק. מקום ראשון בטופ טן של שירי הדיכאון המקומיים. תן

"יש כאן עתיד שקשה לנשום" הרבה שירי ביאוס שמעתי לאחרונה. אנשים צעירים במחוזותינו מתבאסים מהמקום, מחוסר התקווה, מהמקום שלפעמים נראה הכי מחורבן על פני הכדור. בשירי ביאוס, משתפים את הבת זוג ("אל תחלמי שנחיה פה" וכו') בואו ניגש לשיר, הקול

כל כלה הייתה מאחלת לעצמה שיר כזה לפני החופה. אגסי כבר רואה בעיני רוחו את בחירת ליבו בתוך הטקס, בשמלת כלה לבנה, אוחזת את אמא וגם מזילה דמעה. ואז – יוצא בהצהרה: "את האשה הכי יפה של… אבנה לך בית

שיר תקווה לארצנו הקטנטונת, שמגיע דווקא מאישה נוצריה, ילידת גרמניה, וסנה בולר, פטריוטית גדולה של ישראל, שעלתה לפני כ-10 שנים לארץ, למרות חייה המשגשגים בגרמני, הצטרפה יחד עם בעלה יורגן בולר לפעילות של הקהילה הנוצרית למען ישראל. בולר, באקצנט לא

מה שנשמע כמו סקנדל שעושה כל אישה שלישית לגבר שלה, הפך כאן לאחלה רוק עם ביצים. פעם ראשונה שאני שומע אילנה אביטל לא קיטש, לא פשרות, אלא עד הסוף. בקטע הפמיניסטי הפשטני הזה מרימה האישה את נס המרד – אתה

אנחנו על הגל האתני. רוכב עליו הדור שמנסה לשמר. לא תמיד זה יוצא אותנטי, מיוחד ומרתק. המוסיקאי והיוצר יובל לוי מקדיש את הפרוייקט "חמארה" בו הוא עסוק כבר חמש שנים לשילוב של שירים בעברית עם אלמנטים מסורתיים מרוקאים, ארמניים, ספרדיים.

אז מה קורה בשגרת הבוקר של זוג. פותרים דברים קטנים כדי "שיהיה מושלם" ושוב היא מספרת על חלומות שחלמה עליו. הכל כאילו נחמד וטוב, אבל לפעמים "משתוללת סופה כמו באיסלנד". ובכל זאת הנחמה – "אלמלא היית כאן/ אין לי שום

הטון של הדס דגול משדר רטט של תסכול ודאגה. הקול – מיוחד, נקי, צלול. היא שרה על הריצה הזו בחיים לקבל משהו, אבל אז מתברר שלא רודפים אחריה, וכל הבעיה קיימת אצלה – "האם זה געגוע או פחד מלבד". ויש