איך היא שיחררה אותו ככה, ויתרה על החלום, שר אבי לביאד, סיפור של פרשת יחסים שהסתיימה בקצב רוק מתון, מנגינה שלא תיכנס לאוצר מנגינות הפופ המקומיות. לביאד מדווח שאחרי כל הסיפור של הנטישה היא התעוררה והבינה מה הפסידה, והנה בהמשך
אחרי ששמעתי את השיר לקחתי את הטקסט. למה? הביצוע בלע לי מילים, ומאוד חשוב היה לי לקרוא את הטקסט כי א. קרן פלס מעבירה סערה רגשית שעוד לא שמעתי אצלה. ב. זה לא הסגנון המוכר שלה וג. לשיר קוראים מבול.
הוא יוצא מתוך עצמו ו"הולך אליה בשם אהבתו". זה מתחיל בצליל אלקטרוני נוסח הלאונג' האתיופי של עידן רייכל. עוד סוג של חיקוי בתכנות מוסיקה. אם יעשו סטטיסטיקה של המילים הכי חוזרות בזמר הים תיכוני, אז השיר הזה יכול לשמש דוגמית.
מה פשר הרכרוכיות שקפצה על אלונה דניאל, שמבקשת, על רקע לילות טרופים, להישאר איתו לעד. רשימת בקשות נוספת: לנשום את החום והקרבה, לאהוב בלי מעצור, להיות שלמה, לשמוע צלצול פעמונים ושירת לווייתנים. נסחפה, אלונה דניאל. טקסט שהיא איכשהו גירדה מעצמה, אבל
הפרשנות של שלמה גרוניך למילים המוכרות (מעין "סטנדרט" למלחינים) משיר השירים נכתב נדמה לי במכוון לביצוע של גד אלבז, זמר מצוין, שמסלסל בקולו את הלחן עד פסגת הרגש. העיבוד הקלאסי אוריינטאלי עושה מזה יצירה. החיבור של אלבז עם מסורת השירה
עמית פרידמן בחר בבלדת פסנתר נוגה. שיר כאב-אהבה-קנאה-תסכול. "אולי את עכשיו עלי מספרת/ בחדר של מישהו אחר", שר עמית פרידמן. הכל כידוע מתחיל ב"מה שעובר בראש", שזה: תן לדימיון ולמחשבות להעיק ולדפרס. איפה אנחנו: במדור לחיפוש אהבות/ אהובות. בלדת סלואו,
השיר הזה רץ כמו שקשוק רכבת. מרפסות מנסים רוק סרט מתח, התרחשות ודרמה. שתים עשרה בלילה ברכבת לניו יורק ביום ראשון. מה הבעיה? על מה הדרמה? פרט לזה שהבנאדם לא נרדם בלילה שלא נגמר, לא ממש מצאתי סיבה שתצדיק את
גבי שושן מתרפק על שנות השישים וגם הולך על פרוייקט בשם זה – "שישים", ובשם הנוסטלגיה, אפשר לכנותו, כפי שעושים דפי יחסי הציבור "ילד פרחים". הילד בן שישים אבל נזכר לפעמים שהוא באמת היה שייך לימים של "תנו לשמש יד"
איתמר רוטשילד (כתב שירים ליהודית רביץ, מנגן גיטרה במופעים של בעז בנאי ובני בשן) שר "חסר לי הרגע/ חסר לי כבר אמש/ חסר לי הרגש החם/ אפילו ביחד היה לנו פחד/ אפילו ביחד – לבד…", במהלך מוסיקלי אקוסטי רגוע ושקט.
"להבין אותך זה לא דבר פשוט", מתבכיין מדואל, "לטירוף שלך אין גבול במציאות", הוא מוסיף הסבר. אבל אז מתברר "רק את יודעת איך לתת בי אהבה". להבין אותה קשה, הטירוף שלה – רק השמיים הם הגבול, אבל הוא מה זה
מרוב שעדי כהן מבקשת שהוא יספר לה "עלי-עליה", לא הכי הבנתי מה היא באמת רוצה מחיי-חייה. ברק פלדמן נתן לה איזשהו טקסט שמנסה לסחוט נושא הבינו-בינה. ספר לי עלי, ספר לי עליה. יותר מדי "תספר" יש בשיר הזה. מעט מדי
שבע דקות. שבע דקות. אם רק היה לי קצת יותר, מקונן יונתן כנען. משהו לחוץ עובר מן השיר. מה שלחשה – היה נכון. אבל זה לא יעבור לו. מתחיל שיר פסנתר חורפי נוגה. הרמוניה ועיבוד נוגעים. ובהמשך מעבר לקצב ולקולות
בן ישראלי מנסה לפענח מיהו המאהב שגרם לו המאוהב לשאול כל כך הרבה שאלות שמתחילות ב"למי" וב"מי" – למי היא שולחת sms למשל, וחס וחלילה "אולי את אוהבת בנות", שומו שמיים, אבל לו לא איכפת, כי גם אם היא אוהבת
תנו לאילן נורי מילים קיטש, מנגינה נוגה ועיבוד נשפך. כל השאר יעשה הרגש-קולו. זה בדיוק מה שיצא שיר רגש-קיטש-נוגה-נשפך. "יקרה אותך לי האל ברא ואני אוהב אותך יותר מכל חלום מכל חבר, אוהב לנצח". כן יש מי שכותב ככה. "היא
"איך עולם ממשיך לנוע/ במסלול ישן ידוע", שר שבי בר, הזמר-כישרון הצעיר מלוד יוצא בסינגל שלישי אחרי "מעיל אחד בגשם" ו"בת צוענייה", ולמעשה מציע פרפרזה על "אין חדש תחת השמש". היפה בשיר שאין בו הכללה אלא דגש על פרטים – הפיתוי,
שמעתי צליל רוק-פולק מלודי מהסוג האמריקני, תרצו שנות השבעים, קצב איטי שמנסה להעביר סיפור על יד המקרה. הכל קורה במקרה שר יוני גנוט, ומספר משהו על "כוח אקראי שהדליק את הנר והמשיך בכיוון אחר" ועל אור על השביל שסינוור. אז
והנה החדשות מפי דניאל פאר: נתונים קשים על הילדים בישראל … שחרור אסירים עם דם על הידיים … ושוב נשדד והותקף קשיש באלימות"… עמיר בניון לוקח את ההמנון הלאומי ומסלסל אותו בנוסח ההיפ הופי, הופך את ה"נפש הומיה בפאתי מזרח"
"האהבה שלך שווה לתחת/ זה שוק בשר/ ובגללך אני נכנע לפחד/ בשוק בשר" אמנון קבולי מנסה לפלוט כעס ומרירות ותסכול. גיטרות חשמליות באות לעזר. פחות הטקסט והביצוע. "העצמי" הוא שר, "טובע בשטויות", ו"בשוק הבשר אתה לא מציאה". אז המבחן
מהו הגבול המפריד בין שמחה לחזון ובין אושר לאור? מי ייתן תשובות ליהושוע לימוני, "הגיבור" שמחפש תשובות? השתיקות שלה – לא יעזרו לו. ובשורה התחתונה: "אם לא הייתי שש להתבלבל, היה זה עוזר". בוא נגיד משהו על הטקסט: אם לכתוב
אלקטרו דאנס פופ קליל וריחופי מלווה את קולה הלא הבעתי-תחושתי של אמילי קרפל הזכורה ממטרופולין. אנשי העיבוד שמעו בחייהם "טיר פו פירס" "דפש מוד", שנבראו לפניהם כדי שהם יוכלו ליישם את הסגנון המדונסס לטובת הזמרת. קרפל משתדלת להישאר על קו
שרון (שרון מי?) הקיבוצניקית לשעבר ממענית (איפה זה?) ומי שהייתה חברת להקת פיקוד צפון, מקליטה באנגלית עם מפיק מקומי, עם מפיקים מחו"ל, ויש תחושה שמשהו קורה. אז הנה בלדת סלואו מושרת באנגלית, בטון בלוזי כזה "ג'ניס גופליני" – "שחרר אותי
עשתה לי חשק מיידי להוציא את Stars של ג'ניס איאן – שהשפיע על כתיבת השיר הזה. (ואגב, על עטיפת הדיסק אני מזהה איה כורם בתנוחה שאני מכיר מהאוסף של ג'ניס איאן) אבל נתחיל בשיר של כורם. ג'ניס תמתין. וכדאי לה להמתין.
בואו לחגיגה. זה סינגל פרומו ראשון ל-DVD ואלבום הופעה מהופעה שתועדה במועדון התיאטרון ביפו. איכות ההקלטה בהחלט קובעת. באלבום האולפני שמעתי בהיר יותר את המילים של השיר, אבל בואו נאמר שהדג נחש היא חבורה שעושה לך את זה ולא בקטן
ללאה שבת יש רומן עם "רוח". היא הלחינה את "בגלל הרוח", שאחיה שלומי שבת שר בלהט גדול. לאה מסתובבת סביב הציר הזה: בחיים יש מחסור באהבה. הלב מוכן לאהבה, אבל לפעמים הוא נשבר, אמנם נקשרים בקשרים, אבל גשר אמיתי לא נוצר
מיקי גבריאלוב משובב ושמח לב בסינגל ראשון מתוך אלבום חדש שבדרך. זה מתחיל בתזמור הביג-באנד-רגאיי-פאנקי, בשירה המחויכת שאומרת – "רק אתמול הייתי כלום/ כל חיי במעגל סגור/לא הבנתי שום דבר … הסתובבתי כמו גלגל, כל פרח בי נבל … ופתאום
שיר אהבה בהיפ הופית מתחיל מהצד שלה, כאשר בתפקיד המאוכזבת הזמרת שרון יפעת שפותחת באנגלית מלוחששת (You Made Me Cry) בסטייל-סאונד חו"ל, בשירה מלודית יפה שאומרת: "וכלום כבר לא יעזור לשנינו"… בטרם נכנסים לקטע הראפ. והנה, מאסטר איציק נכנס ויורה
שתחכה לו, גם שהימים יהיו קשים, הוא מבקש ממנה ומבטיח להגשים את כל מה ש"הם מרגישים" (שניהם נרגשיים אותו הדבר?) . מה מבקש? מתחנן. התרגשות ענקית. אין מי שתסרב לו אחרי ביצוע כזה. תחכה גם תחכה. לנצח תחכה. באמא ובאבא
"פנק את הפודל, כשיש אדם רעב" ו"אתה איש עסקים ידוע, בעל אמצעים/ מה שבא לך בתוך שבוע/ להרבה אנשים גוזל שנים". אמנון קבולי חורז מילים בקונטקסט של שיר מחאה נגד מליאנים. הפודל המכשכש והמלקק הוא אמצעי להגיד – כמה אתם שנואים בעיני.
הבנאדם מתאהב ורץ לכתוב על זה שיר. עד כאן הכל בסר, אבל בא הטקסט ואומר, שאולי מוטב ויואב דגני היה משאיר את זה במגירה. "חדרת אלי אל תוך הלב", "יום בלעדייך ואני מתמוטט" ו"כמה שאת יפה קשה לי לראות אחרת", אז
מותק תחזרי אליו, הוא הרי אוהב אותך, אולי הייתה תקלה והוא "שכח להרגיש". גדי אלטמן, האיש בכובע צמות מ"בוטן מתוק בקרקס", נגן הבס של The Flying Baby וגם זמר הרגאיי של "כח ראסטה" – הולך הפעם, סינגל ראשון מתוך אלבום
