אולדיז

אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול  – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים. היא

חמש שנים אחרי Everyday  חוזרת TCO  בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,

הגם שלא דובר על ערב שלה, אלא של הקאמרית הקיבוצית – באתי בשביל יסמין לוי, ואני מודה לתזמורת בניצוחו של ירון גוטפריד, שאפשרו לי להקשיב שוב ליסמין, ומתנצל בפני נגן המנדולינה הנפלא אבי אביטל – שהיה גם הוא אורח בערב הזה, שאינני מתמקד בו, ויש סיבה (להתמקד).

דיסק 1: איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. אהבה מהי? התשובה במהות חסרונה. ז'אק ברל כתב "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". בצרפתית זה נשמע אחרת. באנגלית – של טרי

אני גרוע בדירוגים. בחירת "הטוב ביותר" לעולם אינה מדויקת. הרי יש טוב יותר מהטוב ביותר. אבל זה טבענו: כולם אוהבים לדרג. יש מיליון תחרויות, פרסים, פסטיבלים. לעולם לא תדע למה הסרט והשיר שבעיניך היו צריכים להיבחר – לא נבחרו. הדגש

הפתטית של לודוויג ואן בטהובן מגיעה לקובה. דיסק א'. איך שהאחים קלאז עוברים מסלואו לצ'ה צ'ה צ'ה? בקטע השלישי של הפתטית. פסנתר וכלי הקשה לטיניים נפגשים, ואז מגיע Air האיטי של סבסטיאן באך. וגם כאן על בהונות נכנסים הפרקשנס. סבסטיאן

הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים ולקולות. דניאל זה החיספוס אינטימי שמזכיר את

רגעים קסומים בביצוע  "מכתב לאחי" דואט של עילי בוטנר -קובי אפללו  ספטמבר 2010

אחרי שלושת הפרקים של "החיים כשמועה" – סדרה אוטוביוגרפית על חייו של אסי דיין, אני חוזר לשיר שסקרתי לפני כארבע שנים, שאת מילותיו כתב דיין והלחין ירון כהן. השיר מתקשר היום לדברים ששמענו מאסי במהלך הסדרה: "אומרים שאני מוכשר, אבל לא מאושר, ומר

 שלושים וחמש שנה עברו. אני זוכר חזרה של ההרכב הזה. מועדון ליד רחוב המסגר. באמת, לא ידעתי מאיפה זה התפתח. היום אומרים ש"ששת" הקדימה את זמנה. אז ככה: כישרון כמו שם טוב לוי אינו תלוי בזמן או בטרנד מוסיקלי. "בלילות

שם טוב לוי ב"הפסנתר מארח 2009" משחזר שירים  של להקת ששת. דפדוף בדפי ההיסטוריה של המוסיקה המקומית. עברו כבר 35 שנים מאז ההרכב הזה, ששרד כמעט זמן של סתיו אחד. אמרגנים חשבו שחבל על הזמן. אין להרכב סיכוי. הנוחם היה באלבום

איזו הזדהות עם צ'ט בייקר. טיל ברונר, זמר ומחצצר גרמני לא מחקה את צ'ט, אבל הוא מנגן ושר ברוחו בהערצה גלויה. זה לא רק הסגנון הרך של הבלדות שקיים כאן במידה לא מבוטלת, כמו ב"כאשר אתאהב". האוריינטציה של ברונר היא

השיר שיצא ב-1961, נכתב ע"י וילי נלסון, אז זמר קאונטרי לא מוכר , שיצא מאלמוניותו אחרי שהפך ללהיט  בשירתה של פטסי קליין, שנהרגה שנתיים לאחר מכן בהתרסקות מטוס, קרא עוד

מאז שרפאל היה בארץ, חזרתי לשנסון הצרפתי. והנה גם פטריק ברואל עושה לי את זה. הייתי לוקח את הדיסק הזה לשפר את הצרפתית הדלה שלי (שנה אחת בלבד בתיכון), יען כי הרומנטיקן השנסונר הזה עושה לי את זה בקולו החם.

פופ כמו-גרגוריאני נסחר בבורסת המוסיקה. סגנון האקפלה הליתורגית משמש ל"בפעם הראשונה כשראיתי פניך" המוכר מרוברטה פלאק. גם "באוויר עכשיו" של פיל קולינס ו"מדרגות לרקיע" של לד זפלין "ליידי ד’אברבנוויל" ו"הלוואי שהיית כאן" של פינק פלוייד נכנסו לעולם המיסטי של המזמורים. 

לפעמים מגיעים גלים של געגועים לשנסון של פעם, משנות הארבעים-חמישים. ואין כמו אדית פיאף להוליך אותנו במנהרת הזמן לאחור. פיאף כנראה כבר תישאר הגברת הראשונה של השנסון. חוזרים ל – L'Hymne A L'Amour ול – La Vie En Rose גם

לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה.  על ההופעה של מוריסי

לפני ההופעה אמר לי מישהו: "הייתי חייב להגיע. לסגור מעגל. מוריסי הוא בשבילי חתיכת נעורים, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ובחיים שלי לא ראיתי אותו בלייב. אני מתרגש". יש סיבה. אני מעריך שאיזה ארבעים אחוזים מהשבעת אלפים הגיעו לגני התערוכה