יונתן ארצי שר על בגרות בצל ילדות שנקטעה. המילים "לא הייתה ברירה" ו"הפכנו גיבורים בלית ברירה" חוזרות. משפט מפתח: "וילדים הופכים לגיבורים/ והם נשברים". וגם משפט של תקווה: "יום אחד הכל יהיה אחרת/ ואז אולי ליבנו יישאר שלם". זהו שיר
מי האישה שלא הייתה נמסה למשמע ערמת הסופרלטיבים שרותם כהן משגר. האם זו אמת או גוזמאות לטובת השיר. כהן מערב את כל מה שאפשר – שיר השירים, השמש והכוכבים, גם אלוהים. הוא מאמץ טקסטים כאלה כי הם נוחים לקו הרומנטי
אנגלית כבר שפת פופ מקומית. אין עוד עכבות. זה טוב. תמיד היו ותמיד יהיו יוצרים שיעדיפו ליצור בשפה הבינלאומית וינסו לפרוץ את גבולות ההצלחה בישראל. איך מתייחסים ברדיו? מישהו שידר את השיר הזה? פעם זמרים עבריים באנגלית היו כמעט מוקצים מחמת
בואו נדבר על נחמה. לפני שנדבר תקשיבו לדנה ברגר, בשיר הזה. כולו נחמה, חמלה, חיבוק אוהב. רחל שפירא כתבה: "אם ראינו נכונה / לפעמים אני / לפעמים אתה / כה זקוקים לנחמה". השיר הוא יותר מנחמה. ברגר שרה מעין הדרכה
באיזו נדיבות רגשית פונה צחי אלוש למי שאיתו. את זקוקה לחסד, ואני אספק לך אותו. אעשה לך טוב, אשמור אותך שפויה, אציל אותך מהרעים בלילה, את יכולה לעצום עיניים. אצלי תקבלי את The Bright Side of Life. זה שיר של
כמה בנות יזהו את עצמן בשיר הזה? מצד אחד יש להן את כל מה שהן צריכות מהבחינה החומרית. מהצד הנפשי – הן על הפנים, דיכאוניות, סובלות ממחסור באהבה, מתגעגעות לילדות, בוכות מבפנים, נתמכות בתרופות. הדר הלל מציגה את יסמין ואת
זה ההספד של לירון לב לנרצחי פסטיבל הנובה. הוא בחר במילים ובחריזה הכי פשוטות שמצטרפות לתחושת ההלם הקשה בעקבות האסון הנורא: הנרות הדולקים, העיניים שכבר יבשו מדמעות, השקיעות שאינן מנחמות. השיר הוא תזכורת לזעזוע הקשה ולפגיעה החמורה בכל מה שקשור
סגיב כהן שר סערת רגשות שעוברת עליו, מבקש מאלוהים לנווט אותו "בין ים של ריגושים", נמצא במבוך בין פנים ונשמות שלא יזכור, ומציין מצב של טראומה כללית: "כולם רצים רודפים בורחים ולא יודעים ממה/ ותכלס רק רוצים מרגוע לנשמה" וגם
נעל ת' הפחדים שלו בשירותים, סגר את החלומות במזוודה. כיבה את המוח. עם המטפורות ההורסות האלו – עופרי שגיב נשמע פיגוע נפשי מהלך. נזק בלתי הפיך. צמוד לצד האפל של החיים. מכל הדרמה שהוא מתאר לא ברור אם מדובר בבעיה
מה מאפיין בנות כמוה שאינן בוכות? מה הבעיה בבכי? הבכי הוא לא חולשה. בוכים כשכואב, כי הדמעות עוזרות לנקות ממשקעים שהצטברו שגרמו להן לזלוג. הילדה החלשה לא מעזה לבכות. היא חוסמת את עצמה מלהודות בחולשתה, בחוסר האונים שלה. היא מנסה
אובדן של אדם קרוב יכול להשאיר אותנו ללא מילים. הידיעה שאין חזרה מהמוות עלולה לגרום מוות נפשי למי שחווה את הצער. הדחף הטבעי מנסה לענות על השאלה העוסקת בסיבה – מדוע? השיר ששר ומנגן אריק לבנת מתרכז בשאלת העתיד המעורפל
צרויה להב, שכתבה את המילים, בחרה לקרוא לשיר "חיים שלי", ביטוי שהפך נדוש ושגרתי אפילו סתמי כמו "מאמי", וכשקוראים את הטקסט, התחושה היא שהוא אינו קוהרנטי. השיר מציג זרם תודעה על יחסים של עליות ומורדות, אם בהכללה על העולם ואם
בימים שמחאה במקומותינו הפכה למקצוע, שיר מחאה עלול להישמע קול ענות חלושה, רפה ולא נוקב. "החצר האחורית" מוציאים לפועל מילים של יענקל'ה רוטבליט שמשקפות העם יושב בציון נכון ל-2024. אם לדייק. זהו שיר של רוטבליט מ-2004, והשורה "האם נדע להיוולד
האם מומלץ להשתמש במטאפורות רבות בכתיבה? כמו כל דבר טוב, גם מטאפורות צריכות להיות במידה. שי המבר משתמשת בהן בכמויות. מטפורה שהשימוש בה נעשה בכוח, נשחקת ומאבדת את כוחה. שי בחרה ב"מדבר" כמטפורה ראשית למצבי ההוויה המשתנים שלה (רוח, שדה
תמיר גרינברג חי בעולם של שברון אהבה אולד סקול. המילים, מוסיקת ה-soul, מחזירים עמוק לאחור. השיר בוצע לראשונה על במת 'הכוכב הבא' לפני 3 שנים בהשמעת בכורה. הסיפור: התעורר בלילה, לא יכול היה להרגיש אותה בעצמותיו. זה מרגיש כאילו החיים
השיר המורכב הזה בנוי על סימפול "מגדלור" של מיקה קרני (מאלבומה החמישי מ-2004) שתי השורות הראשונות של הדגימה מהוות הבסיס לראפ מוסיקלי-דיבורי אקטואלי בצורה מדהימה לתקופה בה רבים מאבדים תקווה ומחפשים אור בקצה מנהרת האופל.. הזמרים והראפרים שרים על מציאות
בניה ברבי בוחן את עצמו מול מצב אישי כאוטי של אהבה מתערערת שמחשיכה את עולמו. מולו – מי שמנותקת ממה שעובר עליו "משקה את הכאב כמו פרחים שבגינה". היחסים עימה הפכו סוג של הימור ומובילים לשאלה – "מי אני?". זו
געגועים לעיתים יותר מאשר "מפחידים" – קורעים את הלב והנשמה. המלחמה האחרונה, החל מהשבעה באוקטובר, יצרה אוקיינוס געגועים מכלי נפש של אלפי משפחות, הורים, ילדים, בני ובנות זוג. השיר הזה מדבר עליהם. למאזין הלא מיודע אספר, כי הוא נכתב על
חייל ששב הביתה אחרי מאה ימים אינו יכול לחזור לשגרה. מצפונו נוקף. הוא מדבר על מי שלא חזרו הביתה, אותם לא הצליח להציל. לא ברור אם לכל אורך השיר מדובר בחטופים או בחיילים שנפלו לידו בשדה הקרב. נראה שהוא מחבר
אילן טייב מנסה לפרוץ מחסומים במערכת יחסים כדי להגיע אליה. מספרים שהיא מסוכנת ומסובכת. הוא מתיימר להמשיך לנסות. מבחינתו המוטיבציה ללכת רחוק איתה – עד בית וילדים. ה"סדקים" שמתגלים אצלה מטאפוריים, מתקשרים עם קליפ השיפוצניק שמשחרר מתחים ומעביר את הנרטיב
האשמה, התוכחה, התקווה. האמונה. מנחם שוקרון על מה שאנחנו, על עצמו. בנינו ארמונות של אשליות, נצחנו הכל, אבל עוד לא נצחנו את עצמנו. התקווה – נהרות אהבה ישטפו הכל. להבות של אהבה ישרפו הכל. גם החזון הזה עשוי להתפרש כאשליה
ים רפאלי אינו סובל מטראומת הפרידה הגברית להיפך – השיר מספר כיצד הזוגיות הצילה אותו ממשבר נפשי אישי גדול, חוסר אמון בעצמו, בחיים. לפי שיר הוא נמצא במצב של הלם נפשי בו הוא אינו מסוגל להתמודד מול עצמו. כשהוא "כמעט
טונה (איתי זבולון) שר על האדם במלחמה. מהזווית שלו – להביע את מכלול המחשבות, התחושות והמסקנות. אלבום חדש בדרך. יש מפלט מהמצב. מבאס טוטאל? שינויים בחיים? העתיד עוד מטושטש. "מה שנשאר זה לחבק/ את מה שנשאר מאחור/ בין העיר לפרדס/
יש תחושה שאנחנו נמצאים בתקופה, שבה יש צורך בשירי חמלה ונחמה. המוסיקה מדברת בעד עצמה. אופק נחמן משתפת בכל המילים שמסמנות מצוקה רגשית וקריאה להשתתף בצערה ולהעניק לה כוח להמשיך. "מגייסת" את "הבוקר המסנוור" את "הירח מדבר", "החושך מלווה".. היא
דניאל דהאן מאשים את "החיים המטורפים" ו"העולם שהשתנה" במשבר יחסים. זה נשמע פשטני ונאיבי כמעט כמו הבקשה לחזור ולהיות "טיפה יותר תמימים". הערגה הזו היא ההיתממות המבקשת לחזור אל התמימות הראשונה מתוך עצימת עיניים. פנימית וחיצונית. האם יש מצב לתמימות
אל תאשימו את מרגי בגניבה מ – Caruso של הזמר האיטלקי לוצ'יו דאלה. זה נעשה במודע, ואף לא מסתירים זאת. יש קרדיטים גם ליוצר המקורי. השאלה היותר מעניינת: מה מוביל את אליל הנעורים למסלול כל כך מיינסטרימי שקוף? גם טקסט
שלמה ארצי שר "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". כל מי שאי פעם חווה משבר נפשי יודע, יש תחושה שזה לעולם לא ייגמר. משברים יכולים להיות דבר מורכב להתמודדות, אנחנו עלולים להרגיש מאד בודדים ונפחדים, וכאשר נראה אנשים אחרים שמחים,
כאילו שחסרים זמרים "מזרחיים" שמתפרקים בטונים דרמטיים כואבים על אובדן אהובה, בא יונתן קלימי ואומר: חכו חכו – עוד לא שמעתם לב שבור בוכה. השיר נפתח ב"אותיות זרוקות על הנייר". מה רוצה לומר? שזה לא סתם אוהב מתוסכל ושבור, אלא..
תצחקו, תצחקו עליו, אבל מאחורי הכריזמה יש הומור עצמי וגם מוסר השכל בחצי אגורה. רגע, אביהו פנחסוב בחצי דיבור, חצי מוסיקה, לוקח את עצמו ברצינות? הצחקתם אותו. הוא מתפרנס מלהיות מטורלל שהולך עד הסוף. בכל זאת, עשו לו טובה: אל
יובל זוארץ חוששת שהנשמה שלה תישרף. משמעות המטפורה? יש מצב שנשמה תיכחד? בכלל, מהי נשמה? האם הנשמה היא הזהות הפנימית שמשמיעה קול? האם היא העצמיות, ה"אני" השוכן בגוף ופועל דרכו. כזו שבלעדיה הגוף הוא כמו נורה ללא חשמל? לא בטוח
