מהאי הקטנטן קאבו ורדה, הגיעה "הדיווה היחפה" Cesária Évora ויצרה לעצמה בסיס מעריצים בינלאומי מוצק עם תערובת מתוקה של מקצבים של אותנטיים מסורתיים מקאבו ורדה והשפעות מתוחכמות מרחבי העולם. העשירי של סזריה אבורה, וגם אחרי הדיסק הזה, אין לי מושג אם
מה חבל שה-Verve התפרקה אחרי האלבום הזה. אם יש להקה בריטית, שאסור לפסוח עליה זה ה-Verve ז"ל. נשמעת כרוק הבריטי האולטימטיבי, מליגת העל של אואזיס, רדיוהד, U2, בלאר. אם יש אלבום של Verve שאסור לפסוח עליו – זה האלבום הזה.
הדואט האקוסטי הזה בין צ'ארלי היידן בבס ופט מתיני בגיטרות הוא מפגש אינטימי של שני יוצרים, ישיר, עירום מתוספות שאינן קשורות לחיבור המאוד נקי. מת’יני והיידן שגדלו במיסורי, מגיעים כאן לשפה משותפת כמעט מושלמת, אילתור של הבנה הדדית, בקטעים שלהם
בלאק סבאת' העניקה לרוק מטאל מתכת את אלמנט הכבדות, לד זפלין את המיסטיקה שלה, ו-דיפ פרפל את הטירוף. הלהקה שהוקמה בלונדון של שנות ה-60 כקבוצה פסיכדלית, עשתה הסבה ורתמה ריפי גיטרה עזים וסאונד אגרסיבי כדי לעלות על הכביש המהיר במהירות
סקוט ינו מ- Allmusic כינה את ארול גארנר, הפסנתרן והמלחין האגדי , "אחד המיוחדים מבין כל הפסנתרנים" ו"ווירטואוז מבריק". Nightconcert מציג את גארנר בשיא גאונותו, קונצרט שהוקלט בנובמבר 1964 ב-Royal Concertgebouw באמסטרדם בפני קהל של 2000 אנשים נלהבים בכל הגילאים. הרפרטואר
במה שונה הופעה של אסתר עופרים בהמבורג מהופעה שלה בתל-אביב? שבשיר "מה אומרות עינייך" – אין מחיאות כפיים קצובות בפזמון החוזר… כשאומרים אלבום חדש של אסתר עופרים, צריכים לסייג את הדברים: עופרים נמצאת רוב השנים לא רק בגלות גיאוגרפית (גרמניה)
אם מדברים על פסי-קול לסרטים שעסקו בשחורים בארה"ב, "שאפט" של אייזק הייס קדם ל"סופרפליי" של קרטיס מייפילד, אבל אני מעדיף את מייפילד על הייס במוסיקה, בתזמורים המצויינים לכלי מיתר ולצליל פאנקי – הגרוב של הבאס ושפע צלילי החשמליות (ה"ואהה-ואהה") וכמעט
הפרוייקט הכי תיאטרלי של הפינק פלויד נוצר בעקבות מסע ההופעות של "הצד האפל של הירח". היה זה רוג’ר ווטרס, הזמר והבסיסט שהגה הרעיון להשתמש במטפורת החומה לביטוי ניכור ומרד. את הדמו ליצירה הוא סיים בסוף 1978. שנה מאוחר יותר הושלם
רוק מתקדם (קיצור "פרוג", המכונה לעיתים אמנות רוק, רוק קלאסי או רוק סימפוני) הוא ז'אנר רחב של מוסיקת רוק, שהתפתח בבריטניה ובארה"ב מאמצע ועד שנות ה -60 המאוחרות. הסגנון היה תולדה של להקות פסיכדליות, שנטשו מסורות פופ סטנדרטיות לטובת תזמורים
Blue Train שהוקלט ב -15 בספטמבר 1957, נמצא ברשימות החובה של חובבי ג'אז רבים. מצד שני, יש לא מעטים שאינם מבינים על מה המהומה. אני נמנה על מחנה המתפעלים. אמנם, קיימת מחלוקת לגבי הביצועים, ויש מבקרים שטוענים כי לי מורגן
אני זוכר את הערב ב-1967 שבו השתנה עולמנו. המחט שהסתובבה על הפטיפון רעדה מרוב התרגשות. "סרגנ’ט פפר" היה הרגע בו הרוקנ’רול הפך לאמנות. לא היינו צריכים לחכות לאלבום הזה כדי להבין כמה שגה משרד החינוך כשאסר על הביטלס להיכנס לארץ.
דואט דינמי שופע אילתורים מענגים בין שניים שדם ספרדי זורם בעורקיהם. דואט נדיר בסוגו: פסנתר סטיינוויי פוגש בגיטרת פלמנקו. קמילו וטומטיטו עושים את זה בלי פרקשנס, אבל כלי ההקשה קיימים בקצב הפנימי שלהם. ההתחלה מאוד מחניפה: "ספיין" של צ'יק קוריאה,
זה אלבום שאני שולף מדי זמן. ג'אז קלאסי לפסנתר. חובה לכל אוסף תקליטי ג'אז ישנים. אוסקר פיטרסון של נגינת פסנתר עם תחושת בלוז שעוברת לאורך 17 קטעים. הטריו של אוסקר הקליט את האלבום לפני 60 שנה (נכון לכתיבת שורות אלו),
עם יותר מ-80 מיליון תקליטים שנמכרו ברחבי העולם, שאקירה היא האמנית הלטינית הנמכרת ביותר אי פעם. היא זכתה ב-11 גראמי לטיני, מה שהעניק לה שיא גינס. עשתה קריירה ענקית מ – 'Hips Don't Lie' ו'Whenever Wherever'. היא מגה כוכבת. היא
אוסף שובר הקופות של להקת קווין מ-1981 Greatest Hits הוא האלבום המוזרם ביותר בבריטניה. השיא מבוסס על נתונים שסופקו על ידי Official Charts Company. Greatest Hits הוא לא רק גדול בשם. סט הלהיטים של פרדי מרקורי ושות' מוכר כאלבום הנמכר
כל ההצגות, כל הדאווינים, כל העיבודים המיוחדים והבומבסטיים, כל הפומפוזיות התאטרלית, כל ההבעה האמוציונאלית. 34 שירים בשני דיסקים. ואיזה שירים. לאלה שאהבו את ההרמוניות האופראיות של "קילר קווין", את האינטימיות של "מי רוצה לחיות לנצח". הכיוונים הכבדים, הרכים, והמתוקים. קווין
להמשיך את נוסחת ההצלחה של A Rush Of Blood To The Head האלבום שנמכר ב-16 מליוני עותק? להתבסס כלהקה הכי פופלארית בעולם, מעל רדיוהד או ללכת על אלבום "קצת אחרת", חדשני-נסיוני? תקשיבו לאלבום הזה. תבינו מה הייתה בחירת הלהקה. קולדפליי
"מה שעולה … חייב לרדת" אומר השיר "ספינינג וויל", מהלהיטים הגדולים באוסף של ההרכב שהיה בבחינת אחד המאסטים שלי בסוף השישים תחילת השבעים. ואמנם, זה מה שקרה לסגנון שההרכב "דם, יזע ודמעות" ייצר אז – פיוז'ן של ג'אז ורוק. הוא עלה
עם סיום שנות השישים, מרווין גיי מעלה כמה שאלות רציניות הנוגעות לעולם ולמציאות בהם הוא חי בארה"ב: התוצאה היא פרשנות חברתית במוסיקת Soul מופלאה. האלבום נחשב יצירת מופת של מרווין גיי ושל מוסיקת הנשמה (Soul Music). האלבום What's Going On
זוהי תזכורת למה שחוללו דיוויד ביירן, בריאן אינו וה"טוקינג הדס" בשמונים (הוצאה מחודשת משופרת סאונד ב-2006), וכששומעים את The Great Curve. וגם 'Crosseyed and Painless' מקבלים את התמצית. "רימיין אין לייט", הרביעי של החבורה, מוצא את ה"טוקינג הדס" בשיא היצירתיות
ליבו הספרדי של צ'יק קוריאה. 1976 הייתה שנה מצוינת עבור קוריאה. לא רק שהוא הוציא עם להקת "Return to Forever" את "הלוחם הרומנטי", הוא עדיין מצא זמן לכתוב, לעבד, לבצע ולשחרר את האלבום "My Spanish Spanish", tj, מיצירותיו הגדולות אי
בין ה-5 ל-7 במרץ 1971 קרה דבר. לבימת ה"פילמור ווסט" בסאן פרנציסקו עלתה זמרת כדי לשיר את הנשמה שלה, וזו אינה קלישאה, גם לא סופרלטיב. היום, 35 שנה אחרי, כשיוצא הדיסק הכפול מאותן הופעות, אפשר לומר שאז, בערבים ההם, בהפקת
לא נכון יהיה לומר שלא היתה במוסיקה זמרת ייחודית כמו טרייסי צ'פמן, כאשר ב – 1988 היא הוציאה אלבום, שעד היום מסמן את אחד האלבומים החשובים במוסיקת הפולק. בשנות ה -70 זו הייתה ג'ואן ארמטריידינג המעודנת, זמרת שחורה שביטאה מצפון
ג'וני מיטשל תמשיך מההקלטה הזו משנת 71 ליצור אלבומים פופולריים יותר, שאפתניים ומאתגרים, אבל היא מעולם לא יצרה אלבום טוב יותר מ – Blue. השבוע מלאו לו 50 שנה. השורות האלו נכתבות למען כל מי שהחמיצו את אחד מאלבומי הפולק
אם סגנון הרגאיי חולל סערה-סנסציה בעולם הרוק – זה היה האלבום הזה. בתקופה ההיא, מחצית ראשונה של הסוונטיז – הווילרז היו להקה מדהימה של שלושה זמרים – בוב מארלי עצמו, פיטר טוש ובאני ליבינגסטון. הריתם סקשן של אסטון וקרלטון בארט
נכון שזה אלבום מז'אנר ה"איזי ליסנינג", אבל בשום אופן לא בקונוטציה של הקלילות הנסבלת. האלבום שיצא ב – 1974, חכם ומרגש. אליס רג'ינה היא לטעמי מהזמרות הגדולות בתבל, ולא רק במוסיקה הברזילאית. ההבעה שלה תואמת את המוסיקה של ג'ובים ככפפה.
בדיעבד, מושב באחת משש ההופעות של ABBA בלונדון בסיבוב ההופעות שלהם בשנת 1979 נשמע כמו כרטיס הזהב האולטימטיבי. איש לא היה מנחש שזו תהיה ההזדמנות האחרונה של המעריצים לתפוס את להקת העל השבדית בהופעה בבריטניה. למי שפספס זה אלבום הפיצוי
כשאלטון ג’ון הישווה את עצמו לביטלס, זה התקבל כשגעון גדלות, אבל האלבום הזה במיוחד, נותן איזושהי הצדקה להצהרותיו היומרניות. אני מדבר על קטע הפתיחה האינסטרומנטלי הכמו אופראי (ויש שמצאו בו השפעות של וגנר) "הלוויה לחבר" שמחובר ל- Love Lies Bleeding, "בני
ב -1983 סטינג, אנדי סאמרס וסטיוארט קופלנד היו לכודים במשברים רבים – מנישואים לא מוצלחים ועד האלבום שלא בישר אחדות אומנותית כמו Ghosts In The Machine. על Synchronicity הוטל עומס של ציפיות להיות יצירת מופת שנולדה מתוך דמעות ושברים. לאחר
האוסף הזה הרבה מעבר לציפיות שלי. השנים הכי יצירתיות של דיוויד בואי, ללא ספק. כל לחיצה בשלט מביאה תענוג של שיר. מובחרי בואי של 69/74, ואפשר לקבוע חד-משמעית, הרוב הגדול עמדו במבחן הזמן בהצטיינות. דיוויד בואי של לפני 32-35 שנה
