שברי זכוכית
שברי זכוכית. ערב. חוף ים. שקיעה. זמן שאינו עוצר. זרם תודעה שאומר פחד מההוויה. רוצה למות כשהיא קרובה אליו. מרגיש חסר הגנה. למה? הכותבים אינם מספקים סיבות מדויקות למצב החרדתי, אבל הוא קיים. המוסיקה אינה משדרת טראומה. היא נוגה אבל
שברי זכוכית. ערב. חוף ים. שקיעה. זמן שאינו עוצר. זרם תודעה שאומר פחד מההוויה. רוצה למות כשהיא קרובה אליו. מרגיש חסר הגנה. למה? הכותבים אינם מספקים סיבות מדויקות למצב החרדתי, אבל הוא קיים. המוסיקה אינה משדרת טראומה. היא נוגה אבל
זיהיתם את השיטה? תנו מספר שנים עגול, רצוי – עשרים שנה לאלבום/ הופעה ותחזירו הקהל בגדול. זה עובד. אלא מה: יש מוסיקאים/ זמרים שצברו כל כך הרבה שעות במה, שהם ראויים להשתמש בה. פיטר רוט, שהצטרף כתגבור לחבורת יזהר אשדות לציון 20 שנה להופעה
נתחיל מהסוף. זה הולך ככה: "תודה לאל יומם וליל/ שאני בת ישראל/ בת של מלך המלכים/ הילדה של אלוקים". המוסיקה דאנס לרחבות. יאללה בכפיים. עיבוד מזיז של דודו קמה. שרית חדד חוגגת על אלוקים בשיר געגועים למסורת של בית ההורים.
יהושע לימוני מחפש את האמת. היא תציל. היא באה לעזור במקומות הלא פתורים של החיים, שמקבלים ביטוי בניסיונות הכתיבה שלו. מציאתה – סיכוי לאהבת אמת. חיפוש אחרי תשובות מהותיות בחיים דורש לעלות מעלה לשמיים. לא די לרכב על אופניים. הוא
צחי פודור בורח מזיכרונות רעים אחרי שעבר תהליך של ריפוי. הוא מקווה שיצליח להגשים עצמו עוד בחיים האלה. ("לגעת שוב לפני שיעבור") הוא נכנס למערבולת חושים במקומות של "סוף הזמן", בין השמש והים, קצה עולם המרוחק שנות אור. הזמן האינסופי
אלבומו הרביעי של מפיק העל מארק רונסון (איימי ויינהאוז) הוא חזרה ברורה לשמונים. מי שיגיד נסיגה – לא אכנס איתו לקרבות. נוסחת ה –פאנק-סול-גרוב-ג'אז הקלאסית. כמחצית הטקסטים של מייקל שייבון, הסופר האמריקני זוכה הפוליצר. אורחים: ברונו מארס בלהיט Uptown Funk, קווין
אני הולך על נאווה תהילה וולקר (בתמונה) ועל שרי נחמיאס. זהו הגמר, לטעמי האישי, כמובן. בינתיים הסתיים שלב שלב הדו-קרב : 4 השופטים הציעו לכל מתמודד 4 שירים. הבחירה הנכונה קובעת איכות האינטרפרטציה. זהו שלב קריטי במבחן המתמודדים – האם הם מספיק בשלים
כמה רע. בואו נקטר קצת על החיים. נוסיף מנגינה עצובה. וכדי שזה יישמע טראגי ומייסר – נבקש משניים שישירו. מרגול ואיתי לוי משתפים פעולה לצורך הבעת הרע הטוטאלי. הטקסט הזכיר לי חיבורים של ילדים בבית ספר עממי, התבכיינות שהיא פסיכולוגיה
שלומה כבר יותר טוב. לפי "הלב הזה המשומש". אין כאן שמחה. יש אנחת הקלה נוגה. המלודיה קסומה. קולה הגבוה אומר אמת. שיר פותח באלבום החדש של איה כורם, שיוצא אחרי מאבק בן שש שנים להשתחררות מחוזה משעבד, בהפקה מוזיקלית שלה
האנחה בסיום. אני שמעתי נשימות גם בהתחלת השיר. מרב סמן טוב נושמת את המילים שהיא שרה. הגוון הנמוך בקול מעצים את הדרמה בלי שתגלוש למלודרמה. שיר ממצוקה נפשית. מתסכול. האין מבקש יש. "תן לי מה שאין לי"… "מה שיכולתי להיות". פחות משלוש
רוצה או לא רוצה להמשיך ביחסיה איתו? כן, אבל לא. יש בעיות. כמעט כל מערכת יחסים אינה גן עדן עלי אדמות. כאן הבעיות (מאבק יומיומי על חופש, לא מסתדרת עם עצמה) מנצחות את הרצון שלה להמשיך איתו. גם אם הייתה
תקראו את ההקדמה של יובל בנאי בפתח חוברת הדיסק. היא כנה, מעניינת. מרתקת. מספרת את סיפורו החל משנות השבעים בשורות קצרות, זרם תודעה שמכיל כמעט כל מה שהוא יובל בנאי. החיפושים, האהבות המוסיקליות, ההצלחות, הכישלונות, המאוויים, התסכולים, המשברים. אחד הסיפורים:
עמית לואיס מחדש שיר רוסי ישן, עפ"י טקסט שנכתב ע"י לאה נאור לפני 47 שנה, אשר מוכר בביצועים שונים (אסנת פז, ירדנה ארזי, רוחמה רז, ריטה) לואיס שר את השיר בעקבות פטירת אמו. הוא הצליח להעביר את השיר אל חלקת הרגש
האם דן רפאלי גבאי כותב את עצמו? עיינתי בקומוניקט. לבחור יש משרד פרסום מצליח בצפון הארץ, עבר עשיר במוסיקה. אז מה רע, אם הכל טוב? מצד שני, מי מבטיח שבהצלחה הכל טוב? הטקסטים האלה של מי ומה אני וכמה רע
הפסנתר מלווה את מנגינת הלב. שיר דכדוך מלודי אפרורי מספר סיפור של תהיות ותעיות. דנה עדיני שרה כמו זה בנפשה. טקסט סובל מחוסר קוהרנטיות: הפזמון החוזר – "חשוב שהגעת, כל כך חשוב שאתה פה, גם אם נשמע לי שזה לרגע"…
שאלות קיומיות שאדם שואל (או צריך לשאול) כל יום, כשהוא קם בבוקר, גם לפני שהוא עולה על יצועו. נשמע פשוט? לגמרי לא. כמעט כל החיים בשלושה בתים. שאלות מכילת חיים. אין תשובות. חידות החיים ישארו בגדר תעלומה. התעלומה גם קובעת
נעלה עם עידן עמדי על הכביש לנסיעת לילה. הוא מנסה למצוא מקלט. נתחיל בנסיעה נינוחה. כשנעבור ליד מסגד, יקרה משהו. נלחץ על הדוושה. המוסיקה מתעצמת. מה לעידן עמדי ולמואזין? פתאום, מדמיין אותו כאיזו דמות אב מנחמת. "כנס לישון אחי ומחר
"ואולי עוד דקה ארוכה מתגנבת/ דקה לכודה נדיבת חמוקיים/ תתפשטי לך עמוק בעיני", שר אפיק פלג שיר פואטיקה ארוטית, שנשמעת פולק רוסי מתנה אהבים עם מוסיקה יוונית. שיר שפותח את "אלבום זהב" של "הדמעות", הרכב אקלקטי, בעל אוריינטציה שנסון-קברטית-עממית בהפקתו
מה אמיתי ומה לא? ניכנס לזרם מחשבתו של אלון ויסמן. נזרום עם הסיפור שמשהו השתבש-התדרדר בחייו. "משהו לא בסדר/ ואתה לא יכול לדעת את האמת". גם אנחנו לא יודעים. גם אנחנו איננו יודעים מיהו ג'ף, ומה הוא עושה בשיר. אבל
מה היו יוצרי השירים עושים ללא מועקות הנפש, התסכולים המגיעים מציפיות – כל מה שקשור למה שרציתי להיות, למה שהגעת, ואיך זה נראה נכון לעכשיו. הפסיכולוג מתפרנס מזה. בשביל היוצר – סוג של תרפיה. מאיה הרמן שוטחת החלומות מדירת שני
"אחמד אוהב ישראל", השם הערבי שנישא על צליליו הנוגים של עמיר בניון, לא ידע לאיזה בלגן הוא מוביל את הזמר, ששר עליו. בניון כינה אותו "חלאת אדם" ורוצח יהודים, וקיבל מבול של ריקושטים. חבר הכנסת עיסוואי פריג' פנה למשטרה. צבא
עד היום שמענו טנור נדיר של טון ומצלול, שאינו נושא דגלים, מתנתק מעמודי החדשות, נשאר נאמן לנשמתו האצילית. טרובדור ורומנטיקן במהות הכי תמה ופשוטה. פוסט מודרני בשזירה של אלמנטים מזרחיים מסורתיים למנגינה-עיבוד העכשוויים. קול נשמה על תדר רגש מפעים בשירים
מיקיאגי, "נער שוליים" לשעבר, מתבונן בעולם כאוטי מזווית ריאליסטית-מפוקחת (אלימות, אסונות, מוות), ומנגד מתמקד בעולם אחר, זה של ציור ומילה, כדי לחזור למישור האישי – לחום של הבית, אפילו למצב עוברי. "אם העולם אוהב אותך" – שר מיקיאגי בליווי קול
"אני יכולה להיות אור הירח שלך", מלחשת קאזו מקינו, סולנית "בלונד רדהד" בטון כואב. היא שרה על מאוויי אהבה בלתי מוגשמים. מוכנה אף לאהבה פצועה, כואבת, כי המצב הקיים בלתי אפשרי.עוברת מגוף ראשון לשלישי ומתארת מצב של אישה שלא עושה
מה למירה עוואד ולשירי אריק איינשטיין? אל תבקשו ממנה להתנצל, אבל היא בכל זאת הבינה, כי עליה לתת הסבר מסוים לקהל, שנכח ב"זו אותה אהבה" במלון פסטורל בכפר בלום, שהקדיש סופשבוע לשיריו של איינשטיין. מירה עוואד התארחה במופע של הרכב
אז זהו, שלא הכל שמור בפנים: ראו עליהן, על האחיות כרקוקלי באקס פקטור, שהן נורא נורא רוצות להצליח, ושהדחה מבחינתן היא אסון. לירון כרקוקלי מנסה לשחזר רגעי חרדה, פחד מאכזבה, המתח, למעשה התמכרות לרצון להצליח: "זה בא וזה לא א
דודו טסה שר "מעליות, מעליות עולות יורדות ומתרסקות אבל אני גבוה מכולם כלום לא נוגע כלום לא נוגע רק המבט" שלך". גם אצל בן אלקיים מעליות עולות ויורדות, אבל הוא שוקע בתוך עצמו, ואז, למרות הביאוס – מתנחם בה. הטקסט
כשמיקי גבריאלוב ירד בסוף הערב מהבמה, צעקה גברת לידי "אני ואתה". היא לא טעתה. אצל מיקי השיר סגר את רשימת השירים. לאורך הערב, ליוותה אותה גברת את מיקי בשלל זיופים. נדמה לי שהיא הגיעה לסופשבוע במלון פסטורל בכפר בלום יותר
למה תזמורת מכבי האש? הצלילים הראשונים הבהירו כי הקונוטציות (שלי) מוטעות. כל קשר פחות ממקרי בהחלט (*) בהאזנה ראשונה, רני אבישר וחבורתו לקחו אותי לאיזו נקודת זמן במוסיקה הישראלית, נאמר שנות השבעים, הזכירו הרמוניות קוליות מהסוג של להקת "קצה השדה".
דקלון וסגיב כהן עשו עסקת חבילה משתלמת. סלסוליהם המשותפים מצלצלים בקופות הכרטיסים. המיינסטרים ה"מזרחי" מתנהג כרגיל לפי כללים כלכליים, לא תמיד אומנותיים. נכון שהקולות של הזמרים המופלאים נפגשים לפגישה מפרה עם אהובה עוזרי (*) המנגנת בבולבול טרנג , מסתלסלים יפה, אבל