פופ אלטרנטיבי

"זה אני, האחד שסגד ליופייך/ שנתן את הכל בשבילך/ ושברת את הכל בלכתך" "זה אני", שר אייל גולן בפתח האלבום, ובא לי לשאול: זה באמת  אתה אייל גולן? אני מעולם לא הכרתי אותך מקרוב. אין לי עדות עליך מהמקורבים אליך. ואני

שיחה עם מורי מכללת "הד" בתל-אביב – יוסי מר חייים, רפי קדישזון ומשה מורד. רפי קדישזון יוסי מר חיים משה מורד

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? "מוסיקאי", עונה הילד. "מוסיקאי?" קופצים אביו או אימו. "אתה יכול להסביר את עצמך?" אין לי תכונות של אמא פולניה, אבל אני חושב שהפעם היא צודקת, והילד צריך לחשוב על השאלה הפולנית הטורדת לפני שהוא

מעטים הם השירים שהעניקו להם שמות נוספים. "שיר אהבה ישן" הוא אחד כזה. רבים מכירים אותו בשם "אניטה וחואן". במקור כתב אותו המשורר נתן יונתן בשם "רומנסה", שזה משהו כמו שיר אהבה ספרדי עממי. עשר שנים לאחר הקלטתו הראשונה הוא

מאי מאי מאיה/ מאיה קטנה שלי/ מה את חושבת/ מה את אוהבת בי/ מה היה בי מאיה/ מה השתנה בי/ מאיה גלי לי/גוזלי שלי" שלום חנוך מתרפק על אהבת מאיה (בתו), בוחן את עצמו כביכול מעיניה, מה השתנה בו, מה

כמעט שכחנו, אבל כשרוצים לשמוע מוסיקה לאדינו, מקשיבים לרבקה רז שרה Yo M'enamori D'un Aire, או "התאהבתי ברוח". גם ל – Morenika המוכרת כ"שחרחורת", וגם "צור משלו אכלנו" נמצא פה. "ציון הלא תשאלי" הוא ראשון השירים באוסף המושר בעברית. ואחרי

שלומי שבת שר לקהל הגדול, שלא השאיר שולחן מיותם בהאנגר 11. הם באו לשמוע זמר "לב ונשמה" וכל סגנון שיודע את נפש מעריציו ומנסה לכוון במדויק לליבותיהם, והפעם באווירת מועדון לילה, תזמורת גדולה ורקדנים. שלומי שבת – אני שר אלייך

"במקום לחוש רע, היי שמחה שיש לך לאן ללכת/ במקום לחוש עצובה, היי שמחה שאינך בודדה". שיר מעובד אקוסטי, מנגינה ועיבוד בסטייל סלוז-סווינג ישן. בצבע הקולי שלה, ואולי אף יותר מזה, מדלן פירו מזכירה לי את בילי הולידיי. הטון בא

בצבע הקולי שלה, ואולי אף יותר מזה, מדלן פיירו מזכירה לי את בילי הולידיי. הטון בא משם ומאז, לא מכאן ומעכשיו. כשהיא שרה – זוהי אינטימיות שדורשת ממך להיכנס לחדרה הפרטי. ב"נהר של דמעות" היא שרה באותו טון עגמומי: "הפסיקי

מישהו הציע לי – די תפסיק לכתוב על השירים האלה. אתה טוחן מים. הרי מה כבר תצליח לשנות. אתה תכתוב, השירים ירוצו, ומה? מה עשית? הרי מתנהל פה אשכרה שוק מוסיקה. לא חורזים מקוריים, לא פייטנים,  אלא שוק של היצע

הקאבר לשירו המוכר של אסף אמדורסקי (מתוך אלבומה החדש של קרני פוסטל – "חדר") מעניק מימד הזוי משהו לשיר. השיר כמו האלבום הופקו כתיעוד של חזרה באולפן – בלי פירוטכניקה אולפנית, רק סאונד והפקה. היא שרה לו – אתה זקוק

שנתעסק בפסיכולוגיה של יחסים? למה לא. לא שבשירים זה חסר, אבל תמיד אפשר לקחת זווית קצת אחרת. "פרויקט 30+", שמתכנן אלבום עם ביצועים שונים לשירים חדשים, הפקיד בידי יהלי סובול ונינט טייב שיר שאומר – עכשיו כשהיחסים בינו ובינה הסתיימו

שיר על אהבה. אהבה קצרה. אהבה שיש בה גשם וקור. במהלכו מנסה המחבר להכניס מוסר השכל: "לפעמים אנחנו/ מתכסים במחשבות/ ובין כל ההגנות שוכחים לאהוב". ישי גזית, מוסיקאי ומפיק ישראלי הפועל מניו-יורק, כתב טקסט לא קוהרנטי. המשפט הזה נשמע מתחום

משהו מתחולל ביחסים איתו. הוא קר ומפוזר, אבל היא מאוהבת, מרגישה בטוחה בחברתו, וההמשך יבוא. טיילור סוויפט שרה Fearless, אני מזהה מיד את ז'אנר זמרות הפופ קאנטרי מידל אופ דה רוד. האמריקנים משתגעים עליהן. אנחנו בדור של זמרות. שמתחילות כילדות-נשים.   בגיל

ניהול והפקה מוסיקלית: שלומי שבת, אמיתי וייספלד. פסנתר ומחשב: אמיתי וייספלד. קלידים: ערן כרמי. גיטרות: דוד אלגזי שמעון יחיא. תופים: ליאור לוי. כלי הקשה ודרבוקה: רוני דדון. כינור ובוזוקי: דוד אבו. בס: דני בושקביץ. חטיבת כלי מיתר: ניצן קאנטי, מאיה

1. ביום הכי בהיר– קובי אפללו 2. אחרי שהכל ייגמר – יאיר זיו 3. מקום לצידך – דור דניאל 4. שאריות של החיים – הפרוייקט של עידן רייכל 5. מה עם אהבה – עידן יניב 6. מקודשת – שרית חדד

ההצדעה לגיטרה הקלאסית נפתחת בקונצ'רטו ארנחואז לרודריגו. הקטע מציג את פריטתו של פפה רומרו, יליד ספרד (1944) מגדולי נגני הגיטרה בסגנונות הקלאסי והפלמנקו, בעל טכניקה עילאית ויכול פרשנות נדירה. העורכים בחרו שלושה קטעים כולל האדג'ו המפורסם של חואקין רודריגו. פפה

כל ראפר מקומי שני הופך נביא זעם, רועה רוחני ומטיף בשער. והפעם: שי 360 בתפקיד ראש שבט אפריקאי שרוקד את ריקוד השבט בתנועות קצובות היטב וביללות ישראליות, אולי כדי שנחוש מה זה להיות פראי אדם בג'ונגל או כמאמר השיר "כבשים

 שמעתם פעם גבר מקומי אומר בעברית: "אני כל כך אוהב אותך". נדיר, הא? אבל השיר המולחן מעניק מחסה פסיכולוגי. דניאל ברקת מאנפף את זה בטון קודר ומתבכיין משהו ופוצח במילות אהבה שגם הבחורה הכי cool הייתה מחליפה צבעים מלבנבן לאדמדם. כמה

מה שעל הנייר נשמע שיר ילדים סימפטי ומפרה דמיון – הופך בביצוע המוסיקלי של דוד מנחם לדרמה רצינית וכמעט מאיימת. שיר על זוג – יוסי וזהבה שחיים בתוך ציור ומשנים במשיכות מכחול את המציאות. מוסיפים קצת רוח, גלים. במצוקה של

מה בני תמותה מבינים בגאולת האל? ולמרות שאינם מבינים, ואף על פי שמהות האלהים אינה בהישג בינתם, ממשיכים לקרוא לו לייבא את הגאולה יען כי "מקווים ומצפים לה אלפיים שנה". אלדר יחיאל לקח על עצמו לייצג את העם בפני אל עליון

האם אפשר לרכז את כל הנדוש והקלישאתי לשיר אהבה אחד? איציק איזמירלי (34, נס ציונה) מוכיח שאפשר אפילו לשבור שיאים. כל החלומות שלו איתה, יצא איתה לעתיד משותף ועוד פעם יגשימו חלומות, גופו מתרגש לחיות איתה, יצעדו בבטחה לעולם משוחרר

הגיעה אלי ידיעה "מרעישה", וזו כותרתה: "הקרקס של דולי" נגד מיכל אמדורסקי. מה הסיפור ? "הקרקס" הקליטו שיר חדש כתשובה ל"רוק סתם" – "פופ סתם". לירון רפאלי בסיוע תוספות אלקטרוניות של שמוליק דורנבאום שרה את הקונטרה… "זה הזמן לשבור מראות

שלמה גרוניך הביא לא רק משב רוח רענן למוסיקה המקומית, אלא בריזה סוערת. הימים – ימים שהלחנת שירי משוררים נכנסת להילוך גבוה ב"ערב שירי משוררים מס 3" שנערך ע"י גלי צה"ל (1981). גרוניך לוקח את השיר האירוני של מאיר ויזלטיר

מתי כספי הפיח חיים באווירת השעמום הקיצית שתיאר דן מינסטר. בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה, וגם מה שנדמה שקורה (כוכב נגוז מבעד לחלון, צרצורו הרחוק של צרצר) – ספק אם קורה הוא. ובכל זאת קורה משהו: המוסיקה של

"מה לך ילדה בחוץ/ מנוח לא מצאה רגלך/ ציפור פצועה חיזרי אלי/ שובי לביתך" השיר מתוך אלבום הסולו השני של שם טוב לוי "התעוררות" (1981) מלחין מזן אקלקטי, חוצה גבולות סגנוניים (קרוס קלטשר) מגיע מאוריינטציה קלאסית, נוגע בקצב פופ, בתזמור

לפי העטיפה, אין זכר לכך שמדובר בדואט. גם שמה של הזמרת המצטרפת – סיוון ויצפלד-ויסמן די מוצנע. סיוון נכנסת בחלקו השני של השיר, שעוסק במערכת יחסים דרך בהייה בתקרה. התקרה מעניקה לפנחסוב נקודת אחיזה למצבו הכללי גם בעניין היחסים שבינו ובינה.

חברי הקרטל הם: יקיר ב-טוב – קלידים ושירה, יונתן גלילה – גיטרה ושירה, דני שניידרמן – בס, טל רונן – תופים. אנשים אומרים לו שאיתה הוא לא בנאדם. זהו. זה כמעט כל השיר. האם הוא למד את זה רק מאנשים

כאבי האהבה או חסרונה. אנחנו ערים להם. רוב הזמרים והיוצרים ערים להם. הבעיה היא לא רק בחוסר מקוריות אלא בכתיבה מאוד דלה. "כואב לי לראות את הפער בינינו", היא כתבה. זו אינה שירה. זו שיחת חולין. "כל מה שהיה היום

הקאבר של אניה בוקשטיין נכנס למהדורת די.ווי.די של "דיזנגוף 99", סרט קאלט בן 30 שנה. השיר בוצע במקור ע"י גלי עטרי. צלילי הפתיחה זה Because של הביטלס (אם אין כאן פלגיאט אז בטח השפעה, והמעבדים מה-זה מושפעי ביטלס). הדוברת בשיר