פופ אלטרנטיבי

בתוכניה קראו לה "אורחת מיוחדת", מיוחדת לא רק בשל מה שהיא אלא אולי משום שהיא הדודה של המתופף זיו, שהוא אחיינה. אם דיברנו על "פעימות הלב", אז זה מסוג הקטעים שמחסירים פעימה לרגע. הדודה רביץ שרה "געגוע", "הגננים היום עצובים",

משתתפים: רמי פורטיס, גיל סמטנה, עידו אגמון, יובל שפריר, אבי ליבוביץ' שירים: פרנצ'סקו, מתחיל, יער, אצבעות, משלחת, ז'אק, דג, אוטוביאנקי, סוכריה, אומרים, נעליים, חימושני. ישבתי שורה שנייה ופשוט נעצתי בו מצלמה. כשפורטיס בפעולה, חייבים מצלמה. הייתה לי. האיש הכי פוטוגני

עומר קליין – פסנתר, זיו רביץ – תופים וכלי הקשה, אורחת מיוחדת: יהודית רביץ "פעימות הלב", כך קרא הפסנתרן עומר קליין לאלבומו האחרון. פעימה היא הפולס הזה, הקצב, ההטעמה המוסיקלית. ובאמת, כששומעים את עומר קליין מנגן פסנתר, זוהי הפעימה הזו

ג'רמי פלט- חצוצרה, ג'יי.די. אלן – סקסופון טנור, דני גריסט – פסנתר, דוויין בורנו – קונטרבס, דארל גרין – תופים בין הקטעים שנוגנו: Avatar ,Clairvoyant, Phoenix, Nephthys, You Won’t Forget Me, Monte Cristo (מהרפטואר של שירלי הורן בהקדשה לחצוצרן פרדי

הערב התבסס על Out of Nowhere, האלבום השני של הטריו. הטריו הוא בשביל ג'יימס קרטר היא עוד סוג של התנסות, הרבה יותר "סטרייט ג'אז" מאשר הערב שלו עם החמישייה. אבל גם כאן זה עדיין קרטר שההמונד B3 הוא עוד צורת

הרכב האולסטארס שהצדיע לחצוצרן לי מורגן שהלך לעולמו בגיל 33 אומר שילוב בין כוכבי על ותיקים לדור החדש הוליד. ערב די סולידי, מאוד "דמוקרטי" שבו דורות הג'אז ניסו להתאזן, ואמנם אף אחד לא"גנב" לאף אחד את ההצגה. הם באו לנגן,

ג'יימס קרטר- סקסופונים, ג'ראלד גיבס- אורגן האמונד B3, לנארד קינג- תופים יום אחרי ששמענו בהתלהבות את החמישייה שלו בהיכל לאומנויות הבמה, חזרנו לסינמטק, המשכן המסורתי של פסטיבל ג'אז תל-אביב, לעוד ערב של אשף הנשיפה ג'יימס קרטר הפעם הרכב שלישייה הכולל מלבדו

אם חוזרים לשאלה הנצחית – האם אפשר להמציא את הג'אז מחדש, נדמה לי שבסוף הערב שפתח את פסטיבל הג'אז ה-20 של תל-אביב, יצאתי בתחושה, שקיבלנו לפחות תשובה חלקית. אולי הסקסופוניסט ג'יימס קרטר אינו מתיימר להוכיח שהוא המציא, וגם אם לא

דיוויד וויס – חצוצרה , ג'רמי פלט – חצוצרה, בני מופין – סקסופון טנור, קלרינט – בס, בילי הארפר- סקסופון טנור, ג'ורג' קייבלס- פסנתר, דוויין בורנו- קונטרבס, בילי הארט- תופים. אם ג'יימס קרטר נסק לפסגת הוירטואוזיות של הג'אז בערב של

ג'יימס קרטר – סקסופונים, בס – קלרינט וחליל, דווין אדמס – חצוצרה, ג'ראלד גיבס – פסנתר, ראלף ארמסטרונג – קונטרבס, לנארד קינג – תופים אם חוזרים לשאלה הנצחית – האם אפשר להמציא את הג'אז מחדש, נדמה לי שבסוף הערב שפתח

שלומי סרנגה, הזמר הישראלי הכי יווני שנולד ופעל כאן, ממשיך בתהליך התגיירותו, למעשה – ניסיון לעלות על מסלול המיינסטרים המקומי, שילוב של יוצרים עכשוויים עם תבלון ים-תיכוני. השיר הוא בלדת-רגש מושרת בטון נמוך על אחד – שונה מכולם, ללא כנפיים

פיסיולוגית – פתיחת לב היא משהו שעושים כל יום במיליון חדרי ניתוח בעולם כדי להציל חיים. מטאפורית – פתיחת לב מסובכת יותר. מישהו מוכן להגדירה? נראה שגם היא עשויה להציל חיים. כשזמר נשמה כמו קובי אפללו שר "תפתחי לי את הלב/

מתן קליין – חליל, מאנו קוץ' – פסנתר, גוסטבו אמרנטה – בס, יובל ליון – תופים, ז'וקה פרפיניאן – כלי הקשה 9 הדקות של Laximum (קטע שמוקדש לכלבו של חבר) מכניסות לאווירה נפלאה של סמבה ברזיל. הקלטה חיה מ-2007, באחד המקומות

לצלילי גיטרות רועמות, "איפה הילד" עולה מן האוב של השמונים ("מה שעובר עלי", "העצב שלה", "נפלת חזק", "אחד אלהים") כדי לשחזר משהו מהשמונים וחוזרת לפעילות מחודשת. נוסטלגיה היא סוג של רומנטיקה נאיבית. כשחמי רודנר כותב "אני זוכר את תל אביב

רשת ג' אינה נמצאת בשנים האחרונות ברשימת המועדפים שלי ברדיו, ולא בגלל שהיא סקטוריאלית – מייחדת את עצמה למוסיקה ישראלית בלבד. להיפך: אני בעד רדיו ממוקד, ובמיוחד על רקע העובדה שבשנים האחרונות רוב נהתחנות רוכבות על גל פופוליסטי ללא זהות,

מילים: רמי פורטיס. לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: פורטיס, סמטנה, שפריר, אגמון. פורטיס: סיפור, שירה, קלידים. עידו אגמון: קלידים, גיטרה ושירה.. גיל סמטנה: בס, קלידים ושירה. יובל שפריר: מחשב, קלידים, תופים ושירה. "… שמגגה עיר עתיקה ונחשבת לקדושה, בחצצאל מקום משכנה

תומר בר: פסנתר. אצ'ה בר: גיטרות קלאסית, אקוסטית, חשמלית, צור בן זאב, גאי לוי – בס, אביב כהן – תופים, אילן קצ'קה – כלי הקשה. ירון ואזאנה – טרומבון, ארי בורנשטיין – קול, רוני איתן – מפוחית, עומרי בראל –

מילים: רמי פורטיס. לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: פורטיס, סמטנה, שפריר, אגמון. פורטיס: שירה. עידו אגמון: קלידים, גיטרה ושירה. גיל סמטנה: בס, קלידים ושירה. יובל שפריר: מחשב, קלידים, תופים ושירה. פורטיס מלודי והרמוני, שר: "עשרים וארבע שעות אני האיש הרע/ הכי

מילים: רמי פורטיס. לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: פורטיס, סמטנה, שפריר, אגמון. פורטיס: שירה. עידו אגמון: קלידים, גיטרה ושירה. גיל סמטנה: בס, קלידים ושירה. יובל שפריר: מחשב, קלידים, תופים ושירה. יהיה טוב, יהיה בסדר, יהיה רע, יהיה בסדר. פורטיס משוטט ביער

הרוק עובר לישיבה. זה קורה איפשהו בשלהי החורף. קוראים ליצור "רוק אקוסטי". "סינרגיה" מתחילה בזה ו"היהודים" אינם מאחרים לתת תשובה. התחרות על הקהל נכנסת להילוך גבוה גם בעונת החורף, למי שחשב שרוק גיטרות חם, רועש וכוחני זה רק אצטדיונים והאנגרים

רוצים את השיר "מקודשת"‏ של שרית חדד לסלולאר שלכם? אין בעיה. שרית בעצמכם מזמינה אתכם להוריד אותה מקודשת ועם טבעת. השיר החדש שלי כאן. שלחו באס.אם.אס למספר הזה וקבלו אותי לסלולאר, ממליצה חדד בפרסומת. תקנו אותי: אבל פעם ראשונה שזמר/ת

רדיו הוא חלק מפעימות החיים שלנו. במכונית הוא כמעט כמו עיתון בשירותים. היד מחליפה תחנות בתקווה שבתחנה השנייה יש מוסיקה טובה יותר. אני מדבר על מוסיקה, כי מלל יש די והותר בחיינו. הפקק הישראלי הוא הקטליזטור של ערוצי הרדיו קורה

רון הופמן – שירה קלידים, רועי גפן – גיטרה, בנואה נחייסי – גיטרה, עירון שבתאי – בס, תומר מייזנר – תופים. שירים: לקבל ולשתוק, אשם, לחבק אותך, טוב לי לבד, דברים שלא הספקתי לומר, תאמין (רמי קלנשטיין מוזמן) + אש,

זה היה שיר הנושא הראשון מתוך 31 הסרטים בהם השתתף אלביס. הוא נקרא תחילה "האחים רינו", The Reno Brothers, לפני ששמו שונה ל – Love me Tender. לאלביס נועד תפקיד קטן בסרט, אבל אחרי שהמפיקים הבינו את הפוטנציאל המסחרי הגלום

"סירבה", נעימת הסרט "הבלונדיני עם הנעל השחורה" הוא ריקוד רומני המנוגן ע"י חליל פאן מיוחד הנקרא נאי.

נעימת הסרט "מולאן רוז'" (1952) על פרשת חייו של המייר טולוז לוטרק עפ"י ספרו של פייר לה מור בבימויו של ג'ון יוסטון בכיכובם של חוזה פרר וזאזא גאבור. להיט זהב ב-1953, שגם זכתה לביצוע של פרסי פיית' ותזמורתו – במצעד

נעימת הנושא מהסרט "נווה קיץ" (1959) בבימויו של דלמר דייבס על פי ספרו של סלואן ווילסון. הנעימה כבשה את פסגת מצעד הפזמונים האמריקני ב – 1960, והייתה ללהיט המיליונים של פרסי פיית', ילדי טורונטו קנדה (1908) שנפטר בלוס אנג'לס ב-1976

נעימת הסרט "המכשפה" (1956) עם מארינה ולאדי, אחת הנעימות הראשונות שנוגנו על ידי אורגן חשמלי.

 שיר על בגידה. לא סתם בגידה, אלא תחת לאף. מושר בגוף שני. הדוברת בשיר פונה אליה "את תדעי על זה תמיד אחרונה" (כי כל השכונה כבר יודעת) הוא בוגד בך עם אחת שהיא "בת בית אצלכם" ואיך לעזאזל, היא לא

מאור ביטון: אקוסטית ושירה, מני רחמני: גיטרה חשמלית. רשף: בס. עידן אביטל: תופים. גשם וסופה הם תפאורה כמעט מתבקשת לסיפור אהבה. והפעם אהבה שהולכת עם צלילים ויין וגם רצון לעוף עם האהובה. מאור ביטון גם ניסה משהו יענו מתוחכם. אם