אין לי הגדרה ל"שירי ארץ ישראל הישנה והטובה", אבל אם הייתי מתבקש לערוך רשימה, "ערב מול הגלעד" היה בעשיריה הפותחת. המשותף לרבים מהשירים שעליהם אפשר לומר "שיר ישראלי" הוא קשר של שפה, מקום והתכוונות. בשל חשיבותן של המילים, יוצאים בראש
28 שנה עברו מאז הוציאו "מופע הארנבות של דוקטור קספר" את השיר, ועדיין בגרסה החדשה של אורן ברזילי "אחלום" בעתיד נהגה בטעות בפתח במקום בסגול. לא הגיע הזמן לתקן? יש מצב שאורן ברזילי לא רצה לשבש את השיבוש שהתקבע לו
קיים הבדל בין אמונה שהיא תחושה שמשהו יתרחש, לבין תקווה שהיא עצם השאיפה לטוב, בלי נגיעה של המציאות והריאליות: "גם כשנראה שאפסו הסיכויים – לא מתה התקווה". "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".
מה מושך זמרת כנורית גלרון לעשות קאברים לשירים מוכרים? יש שירים שמזוהים לחלוטין עם מבצעיהם, יש שירים שתמיד פתוחים לגרסאות חדשות. ל – My Funny Valentine יש כ-600 גרסאות שונות. ל – Yesterday כ – 2000. במקרים רבים גרסאות הכיסוי
"נרקומן של אהבה" אינו המטפורה הכי מוצלחת לתאר אובססיה ביחסים. האם זה רע או טוב? "כמו הרגלים רעים תמיד חוזר אליה" הוא משפט מאוד בעייתי, כי בסופו של דבר גם מטפורה אומרת אמת, וכאן המשמעות של "אהבה ממכרת" היא שלילית
תנו לליבו השבור של עומר אדם להתבכיין. הוא טוב בזה. עם הדמעות נשפך גם הלב. מה קרה? הכל היה טוב. "אולי היית פסקול חיי" וגם – "וכבר מזמן ראיתי/ את העתיד שלי איתך". עכשיו אסור לו אפילו להתקשר. מה מיוחד
מהו "אור השמש" אליו מייחלים? במשמעות הסימבולית הכי בנאלית – יציאה מרע לטוב, מחושך לאור. מאי מלר לא התכוונה ליותר מזה. מתייחסת לתקופה קשה, תרצו – בעטיה של המגיפה. השינויים בחייה קריטיים: "כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי נֶעֱלָם/ גַּם הָאֲנָשִׁים, הַחִבּוּק
מאז חורבן בית המקדש האחרון, עיר הקודש כורעת תחת חזיונות משיחיים בגוון לאומני. סינדרום ירושלים והשיגעון להקים על הר הבית את בית המקדש עלה גם לראש של החברים אייל גולן את עדן חסון, או ליתר דיוק לסיעור המוחות של יעקב
בוכה או לא בוכה? לפי הטון – מתייפחת מבפנים. מה קרה? מה הבעיה? מדוע לילותיה שבורים? התשובה: "אתה רוצה תמיד הכל ישר". אין מקום לפירושים מורכבים. מה שאצלו פשוט, אצלה מורכב. כלומר: מבחינתה הישירות שלו בעייתית. קודם שיחזיק אותה בשתי
גם אם בשיר אין מילה על מגיפה, בזמן הזה, בשנה האחרונה, כל אנקת ייאוש של אמיר דדון מתכתבת עם האפוקליפסה שרבים חווים. אתה חולה, מנותק, חולם על חו"ל, מרגיש ילד שרוצה את אמא ואבא. יהונתן גפן שרבט משהו על המצב.
הכותרת הראשונה שקיבלתי כשלחצתי "טיילור מלכוב" בגוגל היתה: "אני ולירן שומרים נידה". בהמשך נכתב כי בחודשים האחרונים מלכוב בת ה-18 עוברת תהליך של התקרבות לדת, והחלה לשמור שבת בזכות בן זוגה הנוכחי, לירן דנינו. אני בקליפ החדש שלה, מחפש משהו
האדם בשברונו ובמצוקתו מול הטבע. למעשה הנתק בינו ובין הטבע על רקע המודעות, שכוחות הטבע הגדולים הופכים אותו חסר אונים. מבחינת האוהבת-מתגעגעת המיוסרת, העובדה שעולם הטבע כמנהגו נוהג – אכזרית, בטח אינה מנחמת. הטבע מעצים את הנתק. היא כבר לא
טקסט סוריאליסטי על מצב ריאליסטי, המוגש בדואט מפתיע. אחרי ששמעתי הבנתי את הבחירה של שלומי שבן בחוה אלברשטיין. היה זקוק לקול אישה בוגר, קולה של אמא, בעל חוכמת החיים וניסיון. שלומי שבן נשמע כמי שמייצג את ה"חי המת" המעלה שאלות
תחושת המשורר ששירו כבר עמד להיוולד, אבל נשאר אי שם בין שמיים לארץ. "מי אני בשיר"? מביע את התסכול. תלמהאליגון-רוז אינה רק מתוסכלת. היא מתפעמת. מרחפת. היא בספירה אחרת. מרגישה קטנה מול שמיים ומים. בהתפעמותה עושה שימושים במטפוריקה של בעלי
יש שירים שהמוסיקה שלהם משדרת קול פנימי משווע. נתנאל כהן מקרין כמיהה. מוסיקה יכולה להביא לחוויה של אחדות ופליאה, לשנות את מצב הרוח, לנחם, להרגיע. מבחינת כהן להיות חופשי זה לנגן בלי לחשוב. "לתת למוסיקה לנגן אותי". השיר הוא פס
לפי הקומוניקט שהגיע עם הדואט החדש של הצמד דודו אהרון ועדן מאירי – הקודם שלהם "בחלומות שלנו" זכה ל-22 מיליון צפיות. כמעט פי 2 מאוכולסיית ישראל. יש מצב? זה אמיתי? תשאלו את מקדמי השיווק הדיגיטלי. זה אומר: גם הפעם הביקורת
שלום חנוך שר מציאות עכשווית בצלילים ובדיבור. זה שיר על היחס בין המציאות לבין התפיסה של בני האדם אותה. הוא פותח בדמוקרטיה: הדמוקרטיה מבוססת על הכרעת הרוב, שהיא קול ההמון. מה היא נותנת בשעה שמתחיל בלגן? חלום בלהות, שהוא "סרט
רוני אלטר שרה על מי שמשדרת נתק וניכור מנקודת מבטו של הדובר בשיר. ניסיונו לתקשר איתה אינו מסתייע, האנרגיות האדירות שלה – "היו בה נמרים, אבל היא רק נסעה על הכביש המהיר" – אינן מופנות כנראה כלפיו, למעשה אינן מוצאות
מונולוג-מכתב בדיבור ובשירה על סיטואציה שכיחה: הכאב שאחרי פירוק יחסים פתאומי. שרון הלצמן מבטא הפתעה: "הכל קרה כל כך מהר", "בַּבֹּקֶר עוֹד הָיִינוּ יַחַדבָּעֶרֶב כְּבָר לְבַד/ לִפְעָמִים הַחַיִּים מִתְהַפְּכִים בְּרֶגַע אֶחָד". המעבר מהסיפור (דיבור) למוסיקה ("איפה שתהיי") מדלג על מה
מה מחפשים שני יוצרים זה אצל זה, כשהם מחליטים לאחד קולות לאלבום משותף? אחרי שישה שירים באי.פי של דניאל סלומון ואדם בן אמיתי אני מצליח לעלות על נקודות החיבור ביניהם. ראשים מדברים, לבבות מרגישים. סלומון כינה את האלבום: "מכתב מעולמנו
נראה שגם חברי "זהו זה" חשו שעם כל הכבוד והערכה לשירים הישראלים הגדולים, הקאברים לא מכסים את מה שתוכנית סטירית צריכה לעשות גם מוסיקלית: ליצור שירים חדשים העוסקים באקטואליה ומכאן במושאי התוכנית. והנה שיר חדש שנוגע במציאות שאליה נקלעו האמנים:
מי לא כותב-מלחין-שר אמא? (אבא – הרבה פחות) על הנייר השיר של מארינה מקסימיליאן עוד שיר שגרתי על אמא שהיה בקושי מקבל "עובר" בסדנא לכתיבה יוצרת. ואז – המוסיקה. היא מכילה את עומק אהבתה של מארינה, משמעות שהמילים לבדן אינן
"אני שרה כדי לשאול מי יכול לתת לנו קול"', שואלת-שרה רות נודלמן. השאלה נשמעת הכי רלוונטית לזמן הזה. אדם בתוך עצמו גר, אבל אבל לא יכול להמשיך קדימה כאילו כלום, להישאר באזורי הנוחות שלו, מתחת לשמיכה חמה ולהתעלם מעולם כאוטי
לאה שבת מבקשת אות מהבורא כדי להבין את מהותה. מי אני, מה אני, לאן אני הולכת. אלה שאלות שהכל שואלים – מאמינים, חילונים, אפיקורסים, פילוסופים. זהו בסיס הקיום. בלי הבנת תכלית הקיום שלנו כאן, בלי שנבין את הסיבה להיותנו מי
השיר הזה יצטרף למיליארד שירי אהבה נדושים, כתובים כתרגיל בכתיבת שיר לפי ספר הוראות כולל קלישאות כמו "להיות או לחדול", תיאורי אידיליה משפחת (בית קטן, שלושה ילדים), חריזה פנימית טכנית. גם השיבוץ של "חלקת אלוהים" אינו מעיד על מקוריות. צליל
מגמת ההפקה מאחורי הזמרת ואלרי חמאתי – לייצר זמרת במתכונת נסרין קדרי. חומרי היצור שקופים: כתוב מלודרמת דמעות על אהבה, גם אם הסיפור קלוש ונדוש, שבץ את המילה "לב", "נשמה", ערבב ערבית ועברית, עטוף בעיבוד ערבי-מערבי תואם. אלירן אביטל וחגי
איה כורם מתפייטת בשיר אהבה המושר מגבר לאישה. אני תמה: מה מניע אותה לשיר אהבה מנקודת מבט גברית? הזדהות עם נפגע האהבה? הטון הרחום והחנון משדר חמלה והזדהות. קול אישה וגבר מתמזגים. סוג של הידמות קולית שפותר את השאלה הנ"ל
שש שנים אחרי צאת אלבומם האחרון, מגלים חברי בית הבובות משיח על מדרכה, שמחפש אהבה מנותני נדבות. המשיח הוא אמצעי לדבר על עולם שבו שולטים כסף ומנהיגים שרלטנים, אבל חסר נשמה, שזקוק לשינוי. הסיפור האקראי (על משיח קבצן במחלפות בלויים)
בסדנא לכתיבת שירים – זהו שיעור יסוד: כתיבת פזמון לפי הספר. המאפיין העיקרי של הפזמון הוא היותו קליט, נוח להבנה ולזכירה, שקול וחרוז היטב – כולל חריזה פנימית. מתי כספי חוזר לבסיס, שר בקצב מדוד, במוסיקה טיפוסית, מביע בנינוחות את
עדית פאנק כתבה על כוחן של מילים לייצר רגש, משהו שמגיע מאזורי הלב ולא מהראש "שמתעקש לזכור דברים מיותרים". אנחנו חושבים במילים – לכן הזכרונות שלנו מילוליים, אלא שהרגש ניזון לא רק ממילים אלא ממכלול החוויה. אם היא חזקה, מן
